היעדר נימוק לגבי השתת הוצאות משפט בבית הדין לעבודה

עוד טען המשיב 1, כי התיק כולל מידע אישי של המשיב 2 ובהיעדר נימוקים בעלי משקל, אין לאפשר עיון בתיק ללא הסכמת המשיב 2.

המסגרת הנורמאטיבית לבקשה לעיון בתיק על ידי מי שאינו בעל דין מצויה בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: התקנות) הקובעת כדלקמן: "(א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובילבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין... (ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להפגע כתוצאה מהעיון וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם הענות לבקשה". בהתאם להלכה הפסוקה, התקנות מתוות מבחן תלת שלבי להכרעה בבקשת עיון של מי שאינו בעל דין בתיק (ראו: ע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ ואח', פ"ד נט(5) 385): א.  בשלב הראשון נבחנת השאלה, האם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש.

לנוכח בכורתו של עיקרון פומביות הדיון, בתי המשפט הכירו לא פעם באינטרסים דומים לזה המובא בבקשת העיון שלפני כאנטרס לגיטימי למתן היתר עיון בתיק (ראו למשל: ע"א 1651/08 עו"ד שי עינת (רו"ח) נ' ממונה מע"מ גוש דן, 27.7.2008), ונראה שדי בטענת המבקש לפיה העיון בתיק נידרש לו לצורך בחינת האפשרות להגיש תובענה נגד צד להליך מושא בקשת העיון, כדי לעמוד בחובת ההנמקה המוטלת עליו (השוו: עע"מ (עליון) 3195-18 אורן יצחקיאן נ' המועצה המקומית שהם - רשות הרשוי לעסקים, 10.6.2019).

זאת מן הטעם, שתיק המוצגים כולל מסמכים שהוגשו כולם לראשונה במסגרת ההליך לפני בית הדין האיזורי, לרבות תצהיר עדות ראשית ותעודות עובד ציבור, אשר כוללים נתונים אישיים בעיניינו של המשיב 2.

מבקש העיון יתאם עם מזכירות בית הדין את אופן העיון במסמכים המפורטים בסעיף 6 להחלטה להחלטה זו. אין צו להוצאות.

...

עוד טען המשיב 1, כי התיק כולל מידע אישי של המשיב 2 ובהעדר נימוקים בעלי משקל, אין לאפשר עיון בתיק ללא הסכמת המשיב 2.

באיזון הכולל בין זכויות הצדדים, מטרת העיון המבוקש וכלל האינטרסים הרלוונטיים, דין הבקשה להתקבל חלקית, באופן כזה שיותר למבקש עיון במסמכים הבאים בתיק עב"ל 17704-02-15, ובהם בלבד: הודעת הערעור, סיכומי הצדדים בערעור, פרוטוקול הדיון בערעור ופסק הדין בערעור.

המבקש מקשה כיצד ניתן לקבוע כי ההליך מוצה "עת הסוגיה שנותרה במחלוקת ... הנה בדבר חבות המעסיק בתשלום העובד לקרן הפנסיה". המבקש מסביר כי "מתוך שקולי צדק והגינות" ונוכח הנחיותיו של פסק הדין בעיניין טורעני (ע"ע (ארצי) 201/09 טורעני – ראשד (19.12.2013)) הגיש תובענה כדין נגד הקרן בהעדר מידע ונוכח הבירור הנידרש לפי סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר, ומששוחררה הקרן מחבותה בנסיבות בהן לא נימסרה לה הודעה על תחילת עבודתו אין מקום לתת "הכשר למציאות אבסורדית שמקומה לא יכירנה במשטר העבודה בישראל" לפיה מעסיק שהפר חובתו ישוחרר מכל חבות לחוסר שמקורו בחלק העובד תוך הטלת אשם תורם בשיעור 100% על העובד.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את בקשת רשות העירעור, החלטת בית הדין האיזורי וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות אף ללא קבלת עמדת המשיבים, באופן שיהא בו כדי לחסוך בעלויות נוספות לבעלי הדין ולמנוע השתת הוצאות משפט של ממש על המבקש.

פסקות 6 ו – 16 (23.7.1996); ע"ע (ארצי) 360/98 צמח – ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ. פסקות 3 ט. – 3 יא. (30.4.2002); ע"ע (ארצי) 137/08 אילינדז – פרידמן חכשורי חברה להנדסה ובנין בע"מ. פסקה 64 (22.8.2010)), אך לא מוקנית לו כל זכות לקבלת פיצוי כפול, והמבקש אף לא העלה כל נימוק של ממש מדוע יש לחייב את המעסיק לשלם לעובד פיצוי על סכום שלא נוכה משכרו של העובד עצמו.

...

בפסק הדין קבע בית הדין כי דין התביעה להידחות על הסף לפי תקנה 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, בנסיבות בהן המעסיקה שילמה למבקש את הסכום שנדרש על ידו "ומשכך ההליך מוצה" וסוגית הזכאות של עובד כי מעסיקו ישלם לו פיצוי בגין חלק עובד שלא הועבר לקרן הפנסיה היא סוגיה תיאורטית אקדמית.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת המשיבים, באופן שיהא בו כדי לחסוך בעלויות נוספות לבעלי הדין ולמנוע השתת הוצאות משפט של ממש על המבקש.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

עם זאת, בעניינינו נפלה שגיאה עובדתית על פני הדברים עת בית הדין האיזורי קבע כי מעטפת השכר לא צורפה לתיק, הגם שצילום מעטפת השכר צורף לתשובה לבקשה להפקדת ערובה והמבקש טען בתצהירו לקבלתה.

נוכח העדר הנמקה לעצם קביעת בית הדין האיזורי לפיה "גם אם יימצא שהתובע זכאי לקבלת סכומים כלשהם מהנתבעת, דומה שמדובר בסכומים נמוכים לאין שיעור ביחס לסכום שנתבע בתיק" והמשקל שניתן על ידי בית הדין לאי צירוף מעטפת השכר, מצאנו לנכון כמפורט לעיל לידון בבקשה כבערעור ולקבוע כי דין העירעור להיתקבל .

בין היתר נפסק כי על בית הדין להביא בחשבון את מאפייני התובעים עליהם חלה התקנה, הנמנים ככלל עם אוכלוסיות העובדים המוחלשות ובשל כך זכות הגישה שלהם לערכאות טעונה הגנה, ואת מאפייני העסקתם המקשים על מימוש זכויות, כמו גם טיב הזכויות הנתבעות, ככל שמדובר בתביעה למימוש זכויות מתחום משפט העבודה המגן (ראו גם: בר"ע (ארצי) 12085-07-17 דבק – בקעות מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (31.3.2021); בר"ע (ארצי) 11628-07-17 גאבר - בקעות מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (8.4.2021); בר"ע (ארצי) 55146-01-19 אלחואמדה – חברה יצ-אר בע"מ (9.8.2021).

בהתאם לתקנה 116א(ב) לתקנות תובע עליו חלה התקנה לא יחויב להפקיד ערובה בין היתר "אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו". בעיניין אבו מוחסן ובהחלטות שניתנו בעקבותיו נפסק באשר ל"ראשית הראיה" שעל התובע להראות, כך: "התובע אינו אמור להציג ראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם, אלא נידרשת רק ראשית ראייה להוכחת תביעתו באופן כללי, עת רף הראיות שעל התובע להציג נגזר בראש ובראשונה מחזית המחלוקת בהליך, כעולה מכתבי הטענות; חובתו של התובע להביא ראשית ראייה כפופה להוראות החוק והפסיקה בעיניין נטל ההוכחה בהתייחס לרכיבי התביעה הנתבעים, בעיניין החובות הרישומיות המוטלות על המעסיק ותוצאות הפרתן, והוראות רלוואנטיות אחרות, כגון האיסור לקבוע שכר כולל רכיבי שכר מסוימים; יש ליתן את הדעת ליחס בין 'ראשית הראייה' לבין סכום התביעה ולשאלת ההתיישנות". (עניין עץ השקד.

לא מצאנו איפוא בסיס לקביעה הלא מנומקת של בית הדין האיזורי לעניין הסכומים הנמוכים, אם בכלל, שהמבקש צפוי לקבלם כך שיש לחייבו בהפקדת ערובה, הגם שאין חולק כי ניתן לחייב תובע בהפקדת ערובה אם סכום הזכויות בגינם הוצגה "ראשית הראיה" נמוך מהוצאות משפט שמקובל לחייב בהן תובע שעיקר תביעתו נדחתה (עניין אבו מוחסן.

...

נוכח היעדר הנמקה לעצם קביעת בית הדין האזורי לפיה "גם אם יימצא שהתובע זכאי לקבלת סכומים כלשהם מהנתבעת, דומה שמדובר בסכומים נמוכים לאין שיעור ביחס לסכום שנתבע בתיק" והמשקל שניתן על ידי בית הדין לאי צירוף מעטפת השכר, מצאנו לנכון כמפורט לעיל לדון בבקשה כבערעור ולקבוע כי דין הערעור להתקבל .

לא מצאנו אפוא בסיס לקביעה הלא מנומקת של בית הדין האזורי לעניין הסכומים הנמוכים, אם בכלל, שהמבקש צפוי לקבלם כך שיש לחייבו בהפקדת ערובה, הגם שאין חולק כי ניתן לחייב תובע בהפקדת ערובה אם סכום הזכויות בגינם הוצגה "ראשית הראיה" נמוך מהוצאות משפט שמקובל לחייב בהן תובע שעיקר תביעתו נדחתה (עניין אבו מוחסן.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדונה כערעור והערעור התקבל.

לפניי בקשה לעיין בתיק שבכותרת בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים, תשס"ג – 2003 (להלן: "תקנות העיון בתיקים").

לא זו אף זו, טענה המשיבה, כי בבקשה כאן שעניינה הטלת עיקולים נכללים נתונים מסחריים הנוגעים לפרויקט בבית שמש ואשר כוללים הסכמי הלוואה, רשימות רוכשים, כרטסת הנהלת חשבונות הכוללת שמות ספקים ועוד.

על אף נקודת המוצא לפיה יש להתיר את העיון בהעדר מניעה על פי דין, אין המבקש רשאי לצאת פטור בטענות כלליות וללא שמתכבד ומסביר בדיוק כיצד העיון בתיק יכול ואמור לסייע לו. אמירות סתמיות בדבר דימיון בין ההליכים, בלא כל בסיס, אין בהן כדי לשכנע כי העיון הנו מוצדק.

לא זו בלבד שלא שוכנעתי מטענות המבקש כי העיון מוצדק, שכן הנמקותיו הנן חסרות שלא כנדרש בהתאם לתקנה 4 (ג) לתקנות העיון בתיקים, מצאתי גם כי העתרות לבקשה מעלה את החשש לחשיפת מידע עסקי באופן בלתי צודק.

לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

...

מנגד, שוכנעתי כי יש הצדקה להדחות את הבקשה על בסיס השלב השני באשר המבקש לא הניח לפני בית-המשפט כל טיעון שיש בו כדי ללמד שהעיון בתיק הינו מוצדק.

לא זו בלבד שלא שוכנעתי מטענות המבקש כי העיון מוצדק, שכן הנמקותיו הינן חסרות שלא כנדרש בהתאם לתקנה 4 (ג) לתקנות העיון בתיקים, מצאתי גם כי היעתרות לבקשה מעלה את החשש לחשיפת מידע עסקי באופן בלתי צודק.

סיכומם של דברים הבקשה נדחית.

פסק דין איזורי זה בוטל בהסכמה במסגרת הדיון בעירעור בבית דין זה. בית הדין האיזורי בעניינינו קבע כי אין בעיניין לבנת כדי להשפיע על עניינה של המשיבה, זאת כיוון שמדובר בפסק דין אשר ניתן מכח הסכמת הצדדים ובהיעדר נימוקים וכן בשים לב לשוני במהות תוספת גמול שעות נוספות גלובאלי לעומת מהות גמול הניהול.

ככל שייקבע, כי גמול הניהול ייכלל בקיצבת המשיבה בעד תקופת עבודתה במדינה, על המדינה להישתתף בתשלום זה עבור הזכויות הקשורות בה ואין להשית תשלום זה על הערייה.

סייג לכלל זה מצוי בסיפא לסעיף שקובע כי "ובילבד שהמשכורת הקובעת לצורכי תשלום הקצבה לעובד העובר לגבי עבודתו בבעלות המעבירה לא תעלה על המשכורת הקובעת כשהיא מחושבת בדרגה הגבוהה ביותר בסולם הדרוג בו היה העובד משובץ ערב עזיבתו את הבעלות המעבירה". בית הדין האיזורי סבר כי "מבחינה לשונית הסייג שבסעיף 6(א) להסכם הרציפות סובל את שני הפירושים", הן את פירוש המשיבה והן את פירוש המדינה לפיו במשכורת הקובעת של עובד עובר אין להיתחשב בתוספת גמול הניהול שלא שולמה לו בעת העבודה בשרותה.

ערעור על הוצאות המשפט המדינה מערערת על סכום הוצאות המשפט שנפסק לחובתה בבית הדין האיזורי, החורג לטענתה מהמקובל בהליכים מסוג זה. כידוע, פסיקת הוצאות משפט היא עניין המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ורק במקרים חריגים תתערב ערכאת העירעור בשיעור ההוצאות שנפסק על ידה.

...

העובדה כי מאן דהוא עלום הגיע בחלוף עשרות שנים למסקנה פרשנית אודות האופן בו יש לקרוא את הסכם הרציפות, אינה שוללת את המסקנה כי דווקא האופן בו נהגה המדינה עשרות שנים הוא זה שמשקף את אומד הדעת שלה (ושל יתר הצדדים) להסכם הרציפות.

לאור המקובץ, מצאנו לדחות את הפירוש לו טוענת המדינה ולדחות את ערעור המדינה בעניין זה. משכך, אין לנו צורך להידרש לטענות שעלו בערעור בקשר למצבים בהם חל שינוי בסולם השכר של העובד העובר.

בענייננו, לא מצאנו כי מתקיים חריג המצדיק סטייה מכלל זה. סוף דבר ערעור המדינה נדחה.