היעדר זכות נפגע לעיון בתיק בית משפט

לטענת המבקש הוא נפגע העבירה בתיק והוא נידרש להביא את המסמכים האמורים בפני בית המשפט הדן בתביעה האזרחית שהגיש בנושא.

מאידך, תקנה 4 לתקנות העיון, מסדירה את הדרך בה מתבקש עיון בתיק בית משפט וקובעת כי זכותו של כל אדם לעיין בתיק בית המשפט בכפוף לסייגים "ובילבד שהעיון בו אינו אסור על פי כל דין". מלשון התקנה וסעיפי המשנה בה, ברור הוא כי אין המדובר בבקשת עיון כללית ולמפרע ועל בית המשפט לשקול את הדברים בהתאם להקף העיון המבוקש ובין היתר בהתאם לקריטריונים הקבועים בסעיפים 4(ד), (ה) ו-(ו) לתקנות העיון.

מן הכלל אל הפרט לאחר שנתתי דעתי לכללים האמורים ואף שקללתי לתוכם את האנטרס הברור של המבקש בקבלת המסמכים, הצורך להם נדרשים המסמכים, עמדת המאשימה ומאידך העדר עמדתו של הנפגע, אני מוצא לאפשר למבקש רק בחלק מן המסמכים, כאלה שפומביות הדיון חלה עליהם, אך מאידך לשמור על פרטיות הנאשם באופן שלא תפגע מעבר לידרוש ומבלי לאפשר עיון בכל מיסמכי התיק.

...

בהתאמה אני מורה כי המזכירות תאפשר למבקש לעיין ולהעתיק את המסמכים הבאים: כתב האישום המתוקן מיום 3.1.22 פרוטוקול הדיון מיום 3.1.22 (הכרעת הדין).

(ה) בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באנטרס צבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט.

ביום ‏20.8.2020 חזר ביהמ"ש העליון על ההלכה המנחה בבחינת בקשות לעיון וכך נאמרו הדברים במסגרת בקשת העיון שהגיש פלוני ברע"פ 1201/12 יוסף קטיעי נגד מדינת ישראל (9.1.2014): "ככלל ובהעדר איסור שבדין נקודת המוצא היא כי יש להעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט וזאת בשים לב למעמדו הרם של עקרון פומביות הדיון. אכן, הכלל הנגזר מעיקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון..." ונטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון בהקשר זה הוא קל יחסית (ראו, ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437 (2000).

...

מיישומם של הדברים האמורים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל.

אנמק; ראשית ובשלב הראשון, סבורני כי אין איסור שבדין או הוראה תחיקתית שמונעים העברת עותק מפסק הדין למבקשים.

סוף דבר אני מתירה למבקשים לקבל לידיהם עותק מהכרעת הדין וגזר הדין שניתנו נגד המתלונן בת"פ 49015-05-22.

סעיף 4 (א) לתקנה קובע כי "כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק בית משפט (להלן - בקשת עיון) ובילבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין" (להלן "התקנות") הדיונים בבתי משפט לנוער נערכים בדלתיים סגורות – ומכאן באיסור פרסום.

דרך נוספת לעיון היא מכח חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א 2001 סעיף 8 ג (1) וסעיפים 8 ו9 לתוספת השנייה וכן סע' 9 לחוק (להלן "חוק זכויות נפגעי עבירה").

החלטה זו "סימטרית" לשני הצדדים – תסקירים לא יועברו, הן בכדי למנוע פגיעה מיותרת בנתבעים ובתובעים, זאת בשל החוק כי תסקירי שירות מבחן אינם ניתנים לצדדים בבית משפט לנוער וחל עליהם חסיון- ראה סעיף 23 לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טפול התשל"א 1971 ).

ניתנה היום, כ"ה טבת תשפ"ג, 18 ינואר 2023, בהיעדר הצדדים.

...

סוף דבר: התובעים מבקשים כאמור מבית המשפט מסמכים הנוגעים למספר תיקים של בנם של הנתבעים אשר התנהלו בבית משפט לנוער ברחובות ולאור האמור ניתן יהא להעמיד לרשותם להעתקה/לצילום המסמכים לפי הפירוט הבא: מ.ת XXX – פרוטוקולים וכן בקשת המעצר.

בנוסף, נוכח מעמדם המיוחד של נפגעי העבירה בהליך הפלילי יש לבחון את הבקשה גם לאורו של חוק זכויות נפגעי העבירה ומקום בו נידרשת פרשנות, בהעדר כוונה ברורה וחד משמעית אחרת, יש להתייחס לדברי החקיקה כבאים להגשים את זכויות נפגעי העבירה [ר' לדוגמא, בשינויים המחויבים, ת"פ 47550-01-15 מדינת ישראל נ' מושקט (1.2.16); ת"ד 4637-10-17 מדינת ישראל נגד חריר (20.1.19)].

לצורך ההשוואה, סעיף 15(ב) לחוק זכויות נפגעי העבירה קובע, כי על אף מעמדם המיוחד של נפגעי העבירה וזכותם לנכוח גם בדיונים הנערכים בדלתיים סגורות, רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא לאפשר נוכחותם זו. זאת ועוד, המשך עיון בתקנות מלמד כי מי הרשאי ליתן היתר עיון כללי בתיק או בסוגי תיקים הנו מנהל בתי המשפט (סעיף 5 לתקנות).

...

לאחר שבחנתי את הבקשה, את הרציונל העומד מאחוריה ונתתי דעתי אף לשלב בו נמצא התיק (לאחר מתן פסק דין), ואף לעובדה שמדובר בתיק שנוהל בדלתיים פתוחות, מצאתי לקבל את הבקשה באופן חלקי ולא ניתן לאפשר למבקשים להיות מורשי עיון כלליים בתיק.

איני יודע אם קיימת הצדקה למנוע עיון במסמכים נוספים, אך סבורני כי אם תעלנה בקשות נוספות, יש לבחון כל אחת מהן לגופה.

נוכח האמור אני דוחה את הבקשה להגדיר את המבקשים כמורשי עיון בתיק.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית ככלל, נקודת המוצא היא שיש לאפשר עיון בתיקי בית משפט על ידי מי שאינו צד להליך, בכפוף לכך שהעיון בתיק אינו אסור על פי דין וזאת בהתאם לאמור בתקנה 4(א) לתקנות העיון: "כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובילבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". עם זאת, זכות העיון אינה מוחלטת ויש לערוך איזון בין זכות העיון לבין פגיעה אפשרית בזכויותיו של מי מבעלי הדין או של צד שלישי.

כבר נפסק בבית המשפט העליון כי טענת הפגיעה בפרטיות אינה יכולה להיות מועלית ללא נימוק קונקריטי: "על המתנגד לעיון להבהיר באופן מנומק וקונקרטי כיצד הוא עלול להפגע ממתן זכות העיון: בהיעדר הסבר קונקריטי באשר לפגיעה העלולה להגרם כתוצאה מחשיפה של מסמכים ספציפים, יש לאפשר את העיון" (בג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 8.10.2009) להלן: "עניין האגודה לזכויות האזרח").

...

טענות הצדדים בתמצית המשיב טוען כי על בקשת העיון להידחות וזאת ממספר טעמים.

יישום הדין על ענייננו לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, אני סבור שיש לקבל את הבקשה ולהתיר את העיון.

המשיב ישלם למבקשת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.