היעדר הרשעה כשבעל הותקף

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת רקפת סגל-מוהר) מיום 15.11.17 ב-ת"פ 32986-02-17 לפיו הרשיע בית משפט קמא את המערער (יליד 1952) בעבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 של חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ותגרה במקום צבורי לפי סעיף 191 של החוק, וגזר על המערער עונש של מאסר על-תנאי בן שלושה חודשים למשך שלוש שנים וכן קנס בסך 500 ₪ או שלושה ימי מאסר תמורתו.

עוד טען הסניגור, שההרשעה תקשה על המערער להיתקבל לעבודה מחמת הדרישה למסירת הצהרה בדבר העידר הרשעות קודמות.

ואולם, הן מעיון בתסקיר והן מעיון בנימוקי העירעור, וכך גם בטיעוניו בעל פה של סניגורו הנוכחי של המערער בפנינו, לא שוכנענו שהרשעתו של המערער עשויה לפגוע בעיסוקו המקצועי של המערער או בשיקומו, ומכל שכן שלא הונח בסיס כל שהוא ל"פגיעה חמורה", כנדרש בהילכת כתב.

...

מכאן, שאין המדובר באירוע קצר ונקודתי, ובצדק הגיע בית משפט קמא למסקנה שבנסיבות אלה לא ניתן לוותר על הרשעתו של המערער.

ואולם, הן מעיון בתסקיר והן מעיון בנימוקי הערעור, וכך גם בטיעוניו בעל פה של סנגורו הנוכחי של המערער בפנינו, לא שוכנענו שהרשעתו של המערער עשויה לפגוע בעיסוקו המקצועי של המערער או בשיקומו, ומכל שכן שלא הונח בסיס כל שהוא ל"פגיעה חמורה", כנדרש בהלכת כתב.

על יסוד כל האמור לעיל, מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות, וכך אנו אכן מחליטים.

הסנגור מציין, כי בתאריך 5.11.15 הוא הופיע בבית משפט קמא ב-ת"פ 35640-03-14 שבו הוטל על הנאשם עונש מאסר מותנה בשיעור של מחצית ההקף מזה שהוטל בעיניינו של המשיב, למרות שאותו נאשם, אשר הורשע בתקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת הזוג, היה בעל עבר פלילי, וזאת בנגוד למשיב.

בטיעונו לעונש בפני בית משפט קמא ביקש ב"כ המדינה (עמ' 9 לפרוט'), כי בית המשפט יקבע את המיתחם ההולם בגין העבירות בהן הורשע המשיב בין 6 חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשי מאסר בפועל, והוסיף כי הוא מבקש להטיל על המשיב עונש הנמצא בתחתית מיתחם העונש שהוצג, וזאת נוכח העידר עבר קודם של המשיב, אך ציין כי נוכח החומרה העולה מתסקיר שירות המבחן בנוגע לסכוי הישנות המקרים בעתיד מבקש הוא להטיל את העונש מאחורי סורג ובריח ולא בעבודות שירות.

...

לא זו בלבד אלא ששירות המבחן סבר, שקיימים גורמי סיכון להישנות התנהגות פוגענית בעתיד: "אנו מעריכים כי במצבי תסכול וחוסר אונים, יתקשה לשלוט בדחפיו התוקפניים ועלול להגיב באלימות, כפי שמתואר בכתב האישום". נוכח כל האמור בתסקיר, ונוכח התרשמותו זוֹ של שירות המבחן, קשה להסכים להערכתו של בית משפט קמא, לפיה מדובר באפיזודה שלא תחזור על עצמה (אם כי אנו כמובן רוצים לקוות שאירועים אלה אכן לא יישנו).

גם לכך התייחס בית המשפט בעניין כיאל, בפיסקה 13: "... העובדה שמדובר בעורך דין, וכי יימנע ממנו מלהמשיך בעבודתו, אינה יכולה לשמש נימוק לקולא, במיוחד לאור קביעתו של בית משפט השלום במסגרת ההחלטה בה דחה את ההרשעה, כי עובדת היותו עורך דין צריכה לשמש לחובתו, שהרי השכלתו המשפטית מחייבת שיישא באחריות מלאה למעשים שביצע. הטלת עונש של מאסר על תנאי, אינה, אפוא, בגדר עונש הולם למעשים אלה, שנעשו על ידו." עולה מכל האמור לעיל, שלא ניתן להסתפק בעונש המאסר המוּתנה והתחייבות כפי שקבע בית משפט קמא בגזר דינו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: אנו מקבלים את ערעור המדינה ומטילים על המשיב עונש של שבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי שבעת הימים בהם היה המשיב במעצר.

לעניין העדר ענישה נוהגת – אכן אין בנמצא מקרה דומה, ומכאן תמוה שהמדינה עותרת בתיק זה לקבוע רף ענישה העומד על 18-20 שנות מאסר.

בתיק נוסף שבו הורשעה בעלת גן ילדים בעבירות תקיפה והיתעללות בילדים, נדונה לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל.

...

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשמת עונש מאסר כולל אחד, בגין שני האירועים גם יחד.

הפיצוי הכספי סבורני כי יש להטיל פיצוי משמעותי על הנאשמת.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 17 שנות מאסר בפועל, אשר מניינן מיום מעצרה 23.5.18.

הנאשם, צעיר, בעל הרשעה אחת קודמת בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הרשעה משנת 2014, בגינה הוטל עליו מאסר על תנאי, התחייבות ופצוי.

כעת אין לגבי הנאשם המלצה לשל"צ, ולפיכך אין בידי לקבל את הצהרתו הירפה בטיעונים לעונש כי הוא מוכן בכל זאת, על אף סירובים עיקשים, לבצע של"צ. לנוכח העדר המלצה לשל"צ, עמדת המאשימה לפיה התבקשתי לגזור על הנאשם עונש של עבודות שרות, הינה עמדה סבירה.

...

אף על פי כן, החלטתי להימנע מהטלת מאסר בפועל, שכן עברו כשנתיים מאז ביצוע העבירה על ידי הנאשם, בשנת 2015, בלא שהסתבך מאז בעבירה נוספת, ולאור האמור בתסקיר.

החלטתי בנוסף להטיל על הנאשם קנס כספי מכביד יחסית, שיאזן, במידת מה, את העונש הקל שהוטל עליו.

סוף דבר לאור כל האמור, אני קובעת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 4 חודשי מאסר על תנאי, ואולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור במהלך תקופה של 3 שנים מהיום עבירת החזקת סכין או אגרופן.

<#10#> פסק דין המשיב 2 (להלן: "המשיב") מרצה עונש מאסר ראשון למשך 3 שנים בגין הרשעתו בעבירות של שוד בעל קיוסק, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר והחזקת חשיש וביום 29.7.14 החליטה המשיבה 1 (להלן: "הועדה") לשחרר אותו על תנאי בתנאים המופיעים בסיפת החלטתה, לרבות קיום תוכנית רש"א, פקוח אלקטרוני במשך כל שעות היממה, מעצר בית לילי, מגורים אצל אמו בלוד והמצאת אישור על תשלום פיצוי בסך 6,000 ₪ והמשך תשלום הפצוי בתשלומים.

קצינת המבחן כותבת כי משלא צלחו הניסיונות לשלב את המשיב בטיפול, ונוכח העידר כוחות לערוך שינוי משמעותי בהתנהגותו בשלב זה של חייו, היא לא ממליצה המלצה טיפולית בעיניינו.

...

בסופו של דבר נותרו למשיב כ-6 חודשים לתקופת מאסרו המלאה.

עם זאת, נראה לנו כי תוכנית זו צריכה לבוא כהמשך לתוכנית טיפולית שאמור היה המשיב לעבור במסגרת שירות המבחן במהלך משפטו ולהמשיך במהלך מאסרו, שכן על פי דברי המשיב לגורמי הטיפול ולבית המשפט שגזר את דינו, הוא עבר את העבירות נושא מאסרו, המלמדות על מסוכנותו לביטחון הזולת ולרכושו, על רקע שימוש באלכוהול וסמים, שנתפסו בחזקתו סמוך לאחר ביצוע השוד ותקיפת השוטר.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת הוועדה מיום 29.7.14 שהחליטה על שחרורו של המשיב על תנאי.