היעדר הפרשות פנסיוניות: הוכחת המעסיק

השאלות אשר במחלוקת- הצדדים נחלקו בשאלה מי מבין הנתבעות העסיקה את התובעת והאם יש להכיר בדוחות הנוכחות של התובעת כדוחות אותנטיים? עוד נחלקו הצדדים בשאלה האם זכאית התובעת לתשלומים אותם דרשה - פצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות, פיצוי בגין נכויי שכר שלא כדין, גמול עבודה בימי המנוחה השבועית, פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן הישתלמות, תשלום בגין שי לחג, תשלום בגין הפרישי שכר שלא כדין, פיצוי בגין עבירה לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר).

עיון בתחשיב הפנסיה אותו הציגה התובעת מעלה כי תחשיב זה עולה בקנה אחד עם הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון הישן משנת 1979 אשר קבע כי שיעור ההפרשה הפנסיונית לגמל מעסיק יעמוד על 6% וכן עם הוראות צו ההרחבה החדש בענף הניקיון אשר חל משנת 2014 וקובע כי שיעור ההפרשה הפנסיוניות הנו בשיעור של 7%.

בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר התיקון (סעיף 26), בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, בה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו.

...

לאחר שעיינו בכלל המסמכים, מצאנו כי בנסיבות מקרה זה, התובעת לא הוכיחה כי יש להטיל אחריות על הנתבעת 1 בשל היעדר פיקוח כנדרש.

נציין כי לא נעלם מעינינו, כפי שנפרט בהמשך , כי בתלושי שכרה של התובעת נפל ליקוי חמור אשר נוגע לניכויי יתר משכרה לכן עולה השאלה האם יש להטיל על הנתבעת 1 אחריות בגין אי איתור ליקוי זה. אולם, לטעמנו בנסיבות מקרה זה, בהם כאמור לעיל, הנתבעת 1 לא הייתה מעורבת באופן כלשהו בהעסקת התובעת ואף פעלה באמצעים שונים לשם ביצוע פיקוח על שירותי הנתבעת 2, אין די בטעם יחידי זה, כדי להטיל אחריות על הנתבעת 1 כמעסיקת התובעת.

נוכח חשיבות מתן תלושי שכר מפורטים ואמתיים המשקפים את שכר התובעת על מנת שלא לקפח זכויותיה, ובשם לב לעובדה כי הנתבעת 2 לא הקפידה כי לתובעת ימסרו תלושים ערוכים כדין, ולאחר ששקלנו את מכלול השיקולים בעניין לוקס לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת 2 תשלם לתובעת פיצוי בגין רכיב זה בסך של 5,000 ₪.

בנסיבות מקרה זה, לא מצאנו כי התובעת זכאית לפיצויי הלנה מכל סוג, לאור מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבי התביעה אשר במחלוקת.

סוף דבר - הנתבעת 2 תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים, סך של 2,917 ₪.

סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, תשי"ח-19548, עוסק בשאלת נטל ההוכחה וקובע כדלקמן: (א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה – "גמול שעות נוספות", "גמול עבודה במנוחה שבועית" – כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951; "פנקס שעות עבודה" – פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או פנקס לפי סעיף 31 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.

פיצוי בגין העידר הפרשות לפנסיה בסך 480 ₪, בתוספת הפרישי ריבית והצמדה מיום 1.6.14 ועד למועד התשלום בפועל.

...

מנגד, טוען הנתבע כי אין לחייבו בפיצוי כלשהו שכן התלושים לא נערכו על ידו וככל שנערכו באופן בלתי תקין – לא היתה לו ידיעה לגבי כך. סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר קובע כדלקמן: (ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור; (2) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת; מכוח הסעיף האמור, מוסמך בית הדין לפסוק סכום של עד 5,000 ₪ בגין כל תלוש שכר בלתי תקין.

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, זכאי התובע לסכומים הבאים: א. הפרשי שכר בסך 7,729 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו בהפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

פיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות לטענת התובע, לא הופרשו לזכותו כספים בגין תגמולים ופיצויים בהתאם לצוו ההרחבה בענף הניקיון על כן , על הנתבעות להפריש לזכותו סך של 16,466 ₪.

ההלכה הפסוקה קבעה כי "כאשר המעסיק לא הפריש בגין עובדו לקרן פנסיה, וכל עוד לא ניתן ללכת בדרך המלך ולבצע את ההפרשה, הכלל הוא כי לעובד מוקנית הזכות לפצוי כספי בגין אי ההפרשות. נקבע כי אם לא הוכח סכום אחר, כי אז יעמוד הפצוי שהעובד היהי זכאי לו על גובה ההפרשות שלא הועברו (ע"ע 562/06 ד"ר גד פרימן-מדינת ישראל, פורסם בנבו, ניתן ביום 14.10.17].

...

בנסיבות מקרה זה, מצאתי כי דין התביעה כנגד הנתבעות 2 ו – 4 להידחות.

בהתאם לכך, התביעה כנגד הנתבעות 2 ו – 4 נדחית.

סוף דבר הנתבעת 3 תשלם לתובע, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, סך של 2,000 ₪.

תשלום מענק חג/משכורת 13 התובע עותר לתשלום המענק האמור, בהתאם לסע' יד.2 לצוו ההרחבה בענף הדפוס, אשר קובע כדלקמן: "המעביד ישלם לעובדיו, לאחר שלושה חודשי עבודה במפעל רטרואקטיבית מהיום הראשון מענק חג בשיעור של חודש ימים לשנה, מחציתו בערב חג הפסח ומחציתו בערב ראש השנה ובאופן יחסי לעבודתו...". הנתבעת טענה כי התובע לא עמד בנטל להוכחת תחולת הצוו; כי חלק נכבד מרכיב זה התיישן וכי החישוב מופרז.

כעולה מהאמור לעיל, אנו פוסקות כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין העידר הפרשות פנסיוניות – חלק מעסיק, בסך 38,028 ₪, בצרוף הפרישי ריבית והצמדה מיום 1.10.08 (אמצע תקופה) ועד למועד התשלום בפועל.

...

בנסיבות אלו, משמצאנו בסיס בעדויות ההגנה לטענת התובע, לפיה חלק ניכר מתלושי השכר לא נמסר לו במועד – אנו קובעות כי התובע זכאי לפיצוי לדוגמא, בגין הפרת הוראת סע' 24(ג) לחוק הגנת השכר.

לאור האמור לעיל, אנו פוסקות כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי לדוגמא בסך 10,000 ₪, בגין אי מסירת תלושי שכר באופן סדיר במועד, לאורך תקופת עבודה ממושכת.

סוף דבר בסיכומיו ויתר התובע על רכיב תביעה בגין אי תשלום שכר עבודה, המבוסס על טענה להבטחה להעלאת שכר כעבור 3 חודשי עבודה.

בהתאם להוראת סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 מצא בית הדין כי מעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר במועד הקבוע בחוק, הוא רשאי לפסוק פיצויים לדוגמא שלא יעלו על 5,000 ₪ בגין כל הפרה ללא הוכחת נזק, ובית הדין רשאי לפסוק אף סכום גבוה מזה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

התביעה שכנגד נדחית גם היא, ותביעת התובע מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים, סך של 27,228 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.5.2018 (מועד סיום יחסי העבודה) ועד למועד התשלום המלא בפועל, לפי הפרוט שלהלן: פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, בסך 8,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין העידר הפרשה לפנסיה, בסך 3,983 ₪; פיצוי בגין אי הפרשה לפצויי פיטורים, בסך 3,730 ₪; החזר הוצאות נסיעה, בסך 1,943 ₪; דמי הבראה, בסך 1,497 ₪; פדיון חופשה, בסך 3,075 ₪; בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט בא כוחו, בתביעה ובתביעה שכנגד, בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו באותו מועד.

...

מכאן, לא שוכנענו כי התובע שידל מי מטעם ילדי קבוצת הכדורגל של הנתבעת לעבור לקבוצה אחרת והתביעה אפוא נדחית בזאת.

סוף דבר לסיכום, התביעה נגד הנתבע נדחית.

התביעה שכנגד נדחית גם היא, ותביעת התובע מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים, סך של 27,228 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.5.2018 (מועד סיום יחסי העבודה) ועד למועד התשלום המלא בפועל, לפי הפירוט שלהלן: פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, בסך 8,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה, בסך 3,983 ₪; פיצוי בגין אי הפרשה לפיצויי פיטורים, בסך 3,730 ₪; החזר הוצאות נסיעה, בסך 1,943 ₪; דמי הבראה, בסך 1,497 ₪; פדיון חופשה, בסך 3,075 ₪; בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט בא כוחו, בתביעה ובתביעה שכנגד, בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו באותו מועד.