תימוכין לכך ניתן למצוא בכך שהפגיעה בפינה ימנית קידמית של הרכב מעידה כי הולך הרגל היה במעבר חציה כשהרכב פגע בו.
עוד אציין כי כעולה מפסיקה נהג רכב נידרש לחובת זהירות כפולה ומכופלת כאשר מדובר בילדים, ראה: ע"פ 584/76 "משה מזרחי נ' מדינת ישראל ",פ"ד ל"א (2 ) עמ' 621, שם נקבע כי: "נוכחות הילדים והיעדר תשומת לב מצדם, חייבה את המערער בנקיטת אמצעי זהירות כדי לקדם פניה של סכנה הטמונה בהימצאותם של ילדים, השקועים במשחקם, בשולי הכביש".
עוד נאמר שם כי כשמדובר בילדים אין חשיבות לכך אם הילד מבחין ברכב אם לאו.
לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנידרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
...
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים, לא נותר ספק בליבי כי הנאשם אחראי למיוחס לו בכתב האישום ולהלן נימוקי:
הנאשם העיד כי נסע לאט והתקדם לעבר מעבר חצייה ובהקשר זה, נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי תחום מעבר החצייה הוא ממלכתו של הולך הרגל ועל הנהג המתקרב למעבר חצייה לנהוג בזהירות המתבקשת.
לפיכך, על סמך הראיות שהובאו בפני, אני קובעת, כי התאונה אירעה במעבר החצייה וכי הנאשם צריך היה ויכול היה להבחין בילד, עוד בטרם ירד למעבר החצייה, אך לא הבחין בו עד לאחר הפגיעה ובעובדה זו, טמונה רשלנותו של הנאשם, שכן, לו היה הנאשם מבחין בילד ובהינתן כי, לגרסתו, נסע במהירות איטית, הרי שהיה יכול להגיב בזמן ולמנוע את התאונה.
לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
