מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

היעדר הוכחת אשמת הנאשם מעבר לספק סביר

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2021 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

בע"פ 70237/07 אדרי אביב נ' מדינת ישראל, נאמר: "כידוע, שיטת המשפט הישראלית, אינה דורשת את הבאתה של הראיה המאקסימאלית (ראה: ע"פ4384/93 אילן מליקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם 25.5.94), "ברם, העדרה שלראיה "מכסימלית" אינו שולל את יכולת התביעה להוכיח את המוטל עליה, שהרי די שהטעון הוכחה יוכח באמצעות ראיה מספקת.
(לא פורסם 14.9.99); ע"פ(נצרת) 1352/06 הייב ווליד נ' מדינת ישראל (לא פורסם 3.7.07); ת"פ(ירושלים) 3919/02 מדינת ישראל נ' כהן ליאת (לא פורסם 13.1.04), עמ' 1445).השאלה הניצבת בפני בית המשפט הנה, האם הראיות שהובאו, די בהן כדי להוכיח אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, בהבדל מהשאלה: האם ניתן היה להביא ראיות נוספות, אולי אפילו טובות יותר להוכחת האשמה.
...
כפועל יוצא מכך, אי נקיטה בפעולה מסוימת (כגון בדיקת צמיגים), אפילו תוגדר כמחדל חקירתי- לא בהכרח תביא למסקנה כי שגה בית משפט קמא כאשר השתית את ממצאיו על הראיות הקיימות".
סיכומו של דבר, הנאשם התרשל בכך שלא הבחין מבעוד מועד בהולכת הרגל, אף שיכול היה להבחין בה ממרחק של 77 מטרים ולכן, לא האט נסיעתו, לא בלם רכבו ולא נקט בכל פעולה שהיא, עד לאחר שרכבו פגע בהולכת הרגל והעיפה על חזית הרכב והשמשה הקדמית.
לאור כל האמור לעיל, מצאתי את הנאשם אשם במיוחס לו בכתב האישום.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

את משמעות מחדל זה יש לבחון בהקשר של מכלול הראיות אשר הוצגו והמשקל שניתן להן במסגרת הכרעת הדין: "השאלה עליה צריך בית משפט לענות, היא לעולם האם הראיות שהובאו בפניו די בהן לצורך הוכחת אשמתו של נאשם מעבר לספק סביר, בהדל מהשאלה האם היו ראיות אחרות, נוספות, טובות יותר שניתן היה להביאן. שיטת המשפט שלנו אינה דורשת את הראיה המכסימלית, אלא את הרמת נטל השיכנוע" (ע"פ 9908/04 נסראלדין נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (31.07.2006)).
אין בהעדר ראיות אלה כדי לפגוע בהוכחת גרימת הנזק מעבר לכל ספק סביר.
...
לפיכך, אין במחדל זה כדי לפגוע במסקנה הנובעת מהממצאים.
לפיכך, אני דוחה את טענת ההגנה העצמית.
סוף דבר אני מוצא את הנאשם אשם ומרשיעו בעבירות חבלה חמורה והיזק בזדון.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

מכאן כי הוכחת תקינות נטילת הדגימה ותקינות בדיקתה במעבדה הכרחית על מנת לבסס את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר.
גם טענת המערער בעיניין העדר הוכחת שרשרת המוצג במעבדה נדחתה.
...
סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור, בכפוף לנאמר בפסקה 4 לעיל (המרת עבירת ההריגה לפי סעיף 298 לחוק בנוסחו הישן לעבירת המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק בנוסחו החדש), ולהותיר את גזר דינו של המערער על כנו.

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2023 בתעבורה מחוז מרכז נפסק כדקלמן:

תימוכין לכך ניתן למצוא בכך שהפגיעה בפינה ימנית קידמית של הרכב מעידה כי הולך הרגל היה במעבר חציה כשהרכב פגע בו. עוד אציין כי כעולה מפסיקה נהג רכב נידרש לחובת זהירות כפולה ומכופלת כאשר מדובר בילדים, ראה: ע"פ  584/76 "משה מזרחי נ' מדינת ישראל ",פ"ד ל"א  (2 ) עמ' 621, שם נקבע כי: "נוכחות הילדים והיעדר תשומת לב מצדם, חייבה את המערער בנקיטת אמצעי זהירות כדי לקדם פניה של סכנה הטמונה בהימצאותם של ילדים, השקועים במשחקם, בשולי הכביש". עוד נאמר שם כי כשמדובר בילדים אין חשיבות לכך אם הילד מבחין ברכב אם לאו.
לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנידרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
...
דיון והכרעה   לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים, לא נותר ספק בליבי כי הנאשם אחראי למיוחס לו בכתב האישום ולהלן נימוקי: הנאשם העיד כי נסע לאט והתקדם לעבר מעבר חצייה ובהקשר זה, נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי תחום מעבר החצייה הוא ממלכתו של הולך הרגל ועל הנהג המתקרב למעבר חצייה לנהוג בזהירות המתבקשת.
לפיכך, על סמך הראיות שהובאו בפני, אני קובעת, כי התאונה אירעה במעבר החצייה וכי הנאשם צריך היה ויכול היה להבחין בילד, עוד בטרם ירד למעבר החצייה, אך לא הבחין בו עד לאחר הפגיעה ובעובדה זו, טמונה רשלנותו של הנאשם, שכן, לו היה הנאשם מבחין בילד ובהינתן כי, לגרסתו, נסע במהירות איטית, הרי שהיה יכול להגיב בזמן ולמנוע את התאונה.
לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2024 בעליון נפסק כדקלמן:

ואולם, הלכה מושרשת היא כי המדינה אינה מחויבת בהבאת "הראיה המאקסימאלית" לשם הרשעה, אלא די לה בקיומן של "ראיות מספקות" שבכוחן להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר (ע"פ 2127/17 עלוש נ' מדינת ישראל, פסקה 38 (28.2.2018)).
מתן אישור בדיעבד על ידי היועצת המשפטית לממשלה חוטא במידה רבה לתכלית זו, בפרט בהיתחשב בחשש כי היועצת תתקשה להיתעלם מהעובדה שהתיק נוהל מתחילתו ועד סופו (ראו והשוו: ע"פ 10189/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2) 559, 570 (2005); לעניין הפגם המנהלי שבהעדר אישור ראו: יואב דותן ביקורת שיפוטית על שיקול דעת מנהלי כרך א 379–382 (2022)).
...
סוף דבר איני יכול לסיים את חוות דעתי מבלי להתייחס להישנותם החוזרת של מקרים מעין המקרה דנן.
ואולם, כל אימת שתופעה זו עודנה שוררת בחברתנו – שומה על בתי המשפט לנקוט ביד קשה ובענישה מרתיעה, בתקווה שאלה תסייענה במיגור תופעה בזויה זו. סיכומם של דברים: דעתי היא כי דין הערעור להידחות וכך אציע לחברי וחברתי לעשות.
סבורני, אפוא, כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המערער, וכך גם מתחם העונש שנקבע בעניינו – רחוקים מלשקף את מדיניות הענישה המחמירה הנהוגה בכגון דא (ראו, למשל: ע"פ 2240/21 מדינת ישראל נ' שחר, פסקה 17 (8.11.2021)).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו