היסוד הנפשי של ההחלטה להמית בעבירת הרצח

אשר ליסוד הנפשי הנידרש, נקבע בע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.2015), כי "במסגרת היסוד הנפשי בעבירת הניסיון לרצח, יהא צורך להוכיח כי היתקיימו שלושת חלקיו של היסוד הנפשי בעבירת הרצח, קרי: החלטה להמית; הכנה; והעדר קנטור" (שם, בפיסקה 73, תוך שינוי ההלכה הוותיקה שנקבעה בע"פ 144/59 דרעי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יד 233 (1960)).

וכך סוכמו התנאים להענקת הפטור עקב חרטה, בעיניין פלוני: "על מנת לעמוד בתנאֵי היסוד הנפשי של הוראת הפטור עקב חרטה, על העושה לחזור חזרה מלאה מכוונתו להשלים את העבירה, מיוזמתו וללא השפעה של גורמים חצוניים. ועל מנת לעמוד בתנאי היסוד העובדתי, על העושה לחדול מהשלמת המעשה (כל עוד הוא לא הושלם) או לנקוט צעדים מהותיים אשר מסוגלים בדרך כלל למנוע את התוצאות שבהן מותנית השלמת העבירה" (שם, בפיסקה 70).

...

עוד נטען על ידי המשיבה, כי שגה בית משפט קמא משלא ייחס משקל מספיק לעובדה כי המערערים לא הסתפקו בדיבורים ובקשירת קשר, אלא שמעשיהם התגבשו לכדי עבירות ניסיון; וכי מטרתה הסופית של החוליה הייתה לבצע פיגוע קשה, בו גלום "פוטנציאל סיכון לפגיעה קשה באזרחים חפים מפשע ולהתססת האזור כולו". עוד הוסיפה וטענה המשיבה, כי העונשים שהושתו על המערערים בבית משפט קמא, אינם נותנים ביטוי לצורך בהרתעת נאשמים פוטנציאליים במקרים דומים – וכי בעבירות מעין אלו, "יש צורך בענישה נוקשה ומחמירה – אשר תשדר מסר חד וברור מפני תכנון מעשי טרור המכוונים כלפי אזרחים בישראל". לאחר שבחנתי את מתחמי הענישה ואת גזרי הדין שנקבעו על ידי בית משפט קמא, והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים בפנינו, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את הערעורים ההדדיים לעניין העונש.

לאור האמור, הנני סבור כי יש לדחות את הערעורים ההדדיים על גזרי הדין שהושתו על המערערים בבית משפט קמא.

סוף דבר לוּ תשמע דעתי ידחו ערעוריהם של המערערים על הכרעת הדין.

יובהר, בהקשר זה, כי המונח "כוונת קטילה", אשר באופן מסורתי שויך לעבירת הניסיון לרצח, חופף למונח "החלטה להמית", המופיע בהגדרת היסוד הנפשי של עבירת הרצח [.

...

סוף דבר סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי התקיימו בנסיבות שלפנינו כל הרכיבים הנדרשים לקיומו של היסוד הנפשי בעבירה של רצח בכוונה תחילה.

בנסיבות אלה, ובהינתן העובדה שדבר קיומו של היסוד העובדתי, קרי: מעשי דקירה שעלולים היו לגרום למותו של המתלונן, ורק "המזל המוסרי" לא הביא לתוצאה הקטלנית המסתברת ממעשים אלו, אינו שנוי במחלוקת, המסקנה היא כי התקיימו בעניינו של הנאשם גם היסוד העובדתי, וגם היסוד הנפשי, הנדרשים להרשעה בעבירה של ניסיון רצח.

לכן, אני סבור כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה של ניסיון רצח שיוחסה לו בכתב האישום, ועם זאת לזכותו מהעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שיוחסה אף היא לנאשם, אולם היא נבלעת בעבירה החמורה יותר שבה ראינו להרשיע את הנאשם, וכך אציע לחברותיי לעשות.

במסגרת היסוד הנפשי בעבירת ניסיון לרצח, יש להוכיח כי היתקיימו שלושת הרכיבים של היסוד הנפשי בעבירת הרצח, דהיינו – החלטה להמית, הכנה והעדר קינטור (ע"פ 1474/14 בעיניין פלוני, לעיל, בפִסקאות 68-61).

בכל הנוגע ליסוד העובדתי של עבירת ניסיון הרצח, נידרשת פעולה שיצאה משלב ה"הכנה" ועברה לשלב "תחילת הבצוע". סעיף 25 לחוק העונשין מגדיר ניסיון על דרך התוית קו גבול בין מעשה "הכנה" לבין שלב "הניסיון", כדלהלן: "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה". עבירת הניסיון מתאפיינת, איפוא, בהעדר השלמת המעשה הפיזי ובגילוי ברור של היסוד הנפשי של כוונה לבצע את העבירה המושלמת.

...

העבירה של ניסיון לרצח העבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, קובעת כי מי ש"מנסה שלא כדין לגרום למותו של אדם", "דינו מאסר עשרים שנים". מדובר בעבירה מיוחדת, בהיותה עבירת ניסיון עצמאית (ע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.15), בפִסקה 58; וע"פ 6468/13 צרפתי נ' מדינת ישראל (3.5.15)), אשר חלות עליה הוראות החלק הכללי של חוק העונשין, ובכללן הוראת סעיף 25 לחוק המגדיר את הניסיון כדלהלן: "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה". היסוד העובדתי בעבירת ניסיון לרצח מתגבש כאשר המעשה יצא מגדר שלב ההכנה, ומהווה חוליה בשרשרת מעשים שנועדו להביא בסופו של דבר לביצוע העבירה המושלמת – עבירת הרצח בכוונה תחילה.

על-רקע האמור, ניתן להשתמש בהנחות וחזקות שונות המבוססות על נסיבותיו של המקרה, אשר יש בהן כדי להצביע על הלך נפשו של הנאשם, ככלי ראייתי.

התוצאה על-יסוד כל האמור לעיל, הוכחה אשמתו של הנאשם, מעבר לכל ספק סביר, בעבירה שיוחסה לו בכתב-האישום, של מעשה טרור של ניסיון רצח; ויש להרשיעו, אפוא, בדין בעבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, בשילוב סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016.

עד לרפורמה, ובהתאם להילכת פלוני (ע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.15)) (להלן: הילכת פלוני) היסוד הנפשי בעבירת הניסיון לרצח כלל 2 רכיבים: הראשון, כוונה או החלטה להמית ("במטרה לבצעה" כקבוע בס' 25 לחוק); והשני, הוכחת היסוד הנפשי הנידרש לעבירה המוגמרת, משמע "כוונה מיוחדת", היינו גם הכנה והעדר קינטור - "במסגרת היסוד הנפשי בעבירת הניסיון לרצח, יהא צורך להוכיח כי היתקיימו שלושת חלקיו של היסוד הנפשי בעבירת הרצח, קרי, החלטה להמית; הכנה; והעדר קנטור. ה"מזל המוסרי" הוא אשר מבדיל בין עבירת הרצח לבין עבירת הניסיון לרצח, ואין כל סיבה להקל בהוכחת היסוד הנפשי, בעבירת הניסיון לרצח" (הילכת פלוני, פסקה 72).

זאת ועוד, הותרת המצב על כנו תביא למצב ולפיו יוחמרו דרישות הוכחת היסוד הנפשי של ניסיון מאלה של "עבירת האם", היינו של עבירת הרצח "החדשה". אני ער לפסיקה מהעת האחרונה ושניתנה לאחר כניסת הרפורמה לתוקף (ע"פ 2377/19 אפגאני נ' מדינת ישראל (22.5.22); ע"פ 3879/21 טדסה סלומון נ' מדינת ישראל (10.8.22); ע"פ 3312/19 מדינת ישאל נ' חאלד אבו גודה (22.1.23); ע"פ 1779/22 אביעד משה נ' מדינת ישראל (18.6.23)) ממנה עולה, על פני הדברים, כי לא חל שינוי בהגדרת עבירת ניסיון הרצח, במובן זה שעבירת ניסיון הרצח כוללת עדיין גם את ה"כוונה תחילה".

...

לטעמי, הניסיון להטיל על מור אחריות כלשהי לאירוע הוא מקומם ודינו להידחות על הסף.

שנית, ההגנה בסיכומיה (סעיף 99) פירטה שורה של אינדיקציות אשר לטענתה מובילות באופן ברור למסקנה כי לא התגבשה אצל הנאשם החלטה להמית או כוונת קטילה אצל הנאשם.

ש. מנדלבום, שופט סוף דבר, הוחלט פה אחד להרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: (-) מעשה טרור של ניסיון רצח, לפי סעיף 305(1) ו (2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק) + סעיף 29 לחוק + סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו – 2016 (להלן: חוק המאבק בטרור).

היסוד הנפשי בעבירת הניסיון לרצח לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה כאמור לעיל, בעקרי הטיעון מטעם המשיבה נטען כי לשם הרשעה בעבירת ניסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין, לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה, די ביסוד נפשי של כוונה 'רגילה' להמית, ואין צורך להוכיח יסוד נפשי של 'כוונה תחילה' המורכב כידוע, מהחלטה להמית, הכנה והעדר קנטור.

...

לשיטת המערער, "יש לתת את המשקל הראוי לנזק הקל שנגרם כתוצאה מהמעשה ולעובדה שהתקיפה ארכה שניות ספורות". בהקשר זה הוטעם, כי "אין יסוד להשוואה בין מקרים בהם קורבנות העבירה הגיעו לבית החולים כשהם מיטלטלים בין חיים ומוות ורק פעולותיהם המאומצות של צוותי רפואת החירום מנעו מהנאשם להשיג את מבוקשו לבין מצב בו המתלוננת קמה על רגליה בתוך מספר דקות ולא נזקקה לטיפול רפואי של ממש". מנגד, המשיבה טענה כי יש לדחות את הערעור על כל חלקיו.

המסקנה העולה מהדברים היא אפוא כי כיום, לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה, קיימת עבירה אחת, כוללת, לעבירת הניסיון לרצח שבוצעה בכוונת קטילה, בין אם בכוונה רגילה בין אם בכוונה תחילה.

מן הכלל אל הפרט מכל האמור לעיל ניתן ללמוד כי העונש שנגזר על המערער – שלא הוכחה בעניינו כוונה תחילה, ושלא גרם למתלוננת לחבלות פיזיות חמורות, כפי שאף המשיבה ציינה בהגינותה – חורג באופן משמעותי מהענישה המקובלת במקרים דומים.

סוף דבר: לו תשמע דעתי, על יסוד האמור לעיל נקבל את הערעור על גזר הדין במובן זה שהמערער ירצה עונש מאסר בן 11.5 שנים, חלף 13 שנים שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.