היסב שיק דחוי לבנק

שוב, למעלה מהצורך, אעיר כי, אכן, הפקדת שיקים דחויים מקום בו קיים הסכם משכון, עשויה להיחשב כמתן ערך על ידי הבנק, כיון שהשיק משמש כבטוחה (ראה: לרנר, שם, עמ' 50 – 51, 390-391, 397).

היסב השיק לבנק במקרה זה נועד לצורך גבייה בלבד ולא הוכח כי שימש להבטחת חוב הנפרעת כלפי הבנק.

...

נוכח מסקנה זו, עובר הנטל אל הבנק להוכיח כי הוא אוחז כשורה.

המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא שהבנק לא נתן ערך בעד השיק".

לאור כלל האמור, דין התביעה להדחות וכך אני מורה.

אין חולק כי השיק הוסב לו כשהוא שלם ותקין על פי מראהו, וזאת כחודשיים טרם ביטולה הנטען של עסקת היהלומים, ועת עמד חוב האשראי של החברה לבנק על סך של כ-4 מיליון דולר.

להשלמת התמונה אציין כי האפשרות העומדת לבנק לפעול למימושם המהיר של שטרות ממושכנים, ולהשתמש בשיקים דחויים כבטוחה שמשתכללת באופן זול ומהיר, ומתממשת באופן זול ומהיר, מניעה את גלגלי מערכת האשראי הבנקאי שהסוחרים זקוקים לה כאוויר לנשימה, מגבירה את סחירות השטר תוך הגשמת התכליות שביסוד דיני השיטריות, ותורמת לפיתוח המסחר [ראו דנ"א 8447-15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' טל טריידינג קורפ 2017), עמ' 14-15].

...

כאשר מצרפים לאמור לעיל גם את גרסתו המתפתחת של הנתבע, אשר בתצהיר עדותו הראשית חידש מתצהיר ההתנגדות כי המדובר היה ב"הסכם מותנה", ואת העובדה שלא סיפק הסבר מניח את הדעת לאי הצגת חשבונית עסקה בגין התשלום באמצעות השיק [עמ' 4, שורות 28-33] , ואף לא המציא מסמך כלשהו מספריו שלו המעיד על ביצועה של העסקה, או תכתובת כלשהי שיצאה ממנו ביחס לעסקה, לרבות בדואר אלקטרוני או במסרון, נוטה משקלם הכולל של הדברים לכיוון המסקנה כי גרסת הנתבע ביחס לכישלונה של התמורה בעד השיק אינה מגיעה לרף הראייתי המסוגל לקעקע את חזקת התמורה שלפי פקודת השטרות.

התוצאה: התביעה מתקבלת במלואה.

גם העובדה שהמבקשת עצמה טוענת כי ניסתה "לאסוף" את השיקים הדחויים שהוסבו כדין לצד ג', אף היא תומכת, למעשה, במסקנה שהיה ברור לה שהבנק לא יכבד שיקים אלו, שאחרת מדוע שתאסוף אותם.

...

למרות האמור לעיל, ובשים לב לתכליתו של החוק, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי לגרוע את השיקים נשוא הערעור.

אינני מקבלת את טענת הבנק כי לאור החלטות בית המשפט המחוזי הנכבד, בתביעה הראשונה ובתביעה השנייה, אין לבית משפט זה סמכות לקבל את הערעור.

פרשנות הבנק, אילו הייתה מתקבלת, הייתה גם מרוקנת מתוכן את קביעתו של בית המשפט המחוזי בסעיף 9 להחלטה מיום 20.12.2018 כי: "הדרך העומדת למבקשת לבטל את הבאתם במניין של השיקים שסורבו או חלקם היא זו הקבועה בחוק שיקים ללא כיסוי". לאור כל האמור לעיל, והגם שהבנק נהג כדין, ופרשנותו את ההסכם שבין הצדדים היא הנכונה, ראיתי לנכון לקבל את הערעור, ולגרוע את השיקים נשוא הערעור ממניין השיקים על פי החוק.

המדובר בשני שיקים אשר נמשכו ביום 15.9.2009 על ידי הנתבעת לפקודת "אורי שיווק מוצרי חלב" (להלן "הנפרע") ואשר הוסבו, באותו היום, על ידי הנפרע לתובע (להלן "הבנק").

הבנק, מצידו, גרם לנתבעת נזק רב כאשר הרשה לעצמו להתערב בעיסקה שהוא איננו צד לה. יתרה מכך, הבנק ידע או היה עליו לדעת, במועד הפקדת השיקים, כי מצבו העיסקי של הנפרע אינו טוב והיה עליו להתנהג במשנה זהירות לגבי שיקים דחויים.

...

יחד עם זאת מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי את תום ליבו של הבנק האוחז בשיקים בענייננו, יש לבחון על רקע העובדה שחשבונו של הנפרע מתנהל אצלו ומכאן - יכולתו של הבנק להיות מודע וער למצבו הכלכלי של הנפרע ככזה המשליך על האפשרות שיעמוד או שלא יעמוד בהתחייבויותיו.

בענייננו - מעיון בתדפיסי החשבון של הנפרע בחודשים שקדמו לסיחור השיקים לבנק (נ/1), סבורני כי לא מתקיימות נסיבות המעידות על כך שהיו בפני הבנק עובדות גלויות שהוא עצם עיניו ביחס אליהן, או שהוא ידע או יכול היה לדעת, במועד הסיחור 15.9.2009 - כי הנפרע עומד לקראת קריסת עסקיו או כי הוא לא יוכל לפרוע את התחייבויותיו כלפי לקוחותיו וביניהם הנתבעת.

יחד עם זאת ובהתחשב בהתנהלות הכוללת בחשבון, סבורני כי אין לראות בכך משום התנהלות חריגה בחשבון שהיה בה כדי להעיד על קריסתו הצפויה של הנפרע או על כך שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו כלפי הנתבעת.

הנתבע הגיש היתנגדות לבצוע השטר, וטען בהתנגדותו כי מסר את השיק יחד עם 3 שיקים נוספים בסך כולל של 133,380 ₪, לנפרעת בשיק , "הואיל והחברה שלה (הנפרעת-ע.ה.) ואף היא ובעלה בקשיים וזקוקים לאשראי מהבנק , התבקשתי למסור להם 4 שיקים על הסכום הנ"ל שז.פ. הוא מתחילת שנת 2012 ועם תשלום החוב ע"י בני נועם עד סוף 2011 הם ישיבו לי את השיקים". הנתבע הוסיף וטען בהתנגדותו כלהלן.

כדי להבטיח את תשלום חובו של מר נועם לנגליב, בנו של הנתבע , נימסרו לליאורה ועמוס על ידי הנתבע חמשת השיקים , וכן הוסבו שיקים דחויים לטובת מר נועם לנגליב או לטובת חברה בבעלותו.

...

מכיוון שהאוחזת אינה אוחזת כשורה וההסבה נעשתה לאחר מתן ההוראה האוסרת הסבה, מכאן שלכאורה דין תביעת התובעת נגד הנתבע היה להדחות ומי שזו נדחתה , נדחית גם התביעה נגד מקבלי ההודעה.

אשר על כן , אני קובע שהתובעת קיבלה השיקים והסתמכה על סחירותם בתום לב. יצוין שטענת הנתבע שמקבלי ההודעה לא טענו לקיום חוזה למראית עין , אינה מעלה ואינה מורידה שכן לפי גרסת מקבלי ההודעה השיקים נמסרו לצורך העמדת ערבות למלוא החוב של בנו של הנתבע , אולם , כאמור לעיל , איני מקבל גרסה זו. מרגע שקיבלתי גרסת הנתבע לפיה התיר למקבלי ההודעה להציג השיקים בפני הבנק לצורך קבלת אשראי , אך לא להפקידם ולהשיב לו השיקים עוד בטרם נפרעו השיקים שמסר רוכש המסעדה , מכאן שהוכח בפני על פי גרסת הנתבע עצמו שהחוזה בין הנתבע לבין מקבלי ההודעה כפי שהוצג בפני הבנק לצורך קבלת האשראי היה חוזה למראית עין.

כמו כן , הנתבע ישלם הוצאות התובעת בסך 12,000 ₪ וכן את הוצאות מקבלי ההודעה בסך 5,000 ₪ צמודים כדין מיום מתן פסק הדין ועד תשלומם בפועל.