הימנעות מעונש מאסר בעקבות איומים ברצח

על מדיניות הענישה ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים, כאשר כבר עתה נאמר שברובם מתוארים מקרים חמורים בהרבה מהמקרה שלפנינו: א. ברע"פ 149/19 פפיאשוילי נ' מדינת ישראל (10.1.2019) נדון עניינו של נאשם שהוטל עליו בערכאה הדיונית עונש מאסר בן 9 חודשים בגין השמעת איומים ברצח, הטרדה באמצעות מתקן בזק ופגיעה בפרטיות כנגד בת זוגו.

המתלוננת מסרה כי בתה מתקשה לתפקד בחיי היומיום בשל היתנהגותו זו. במסגרת הכנת התסקיר ניסה שירות המבחן ליצור קשר עם אחי הנאשם, המתלונן רחמים, אולם נימסר על ידי בן מישפחה המצוין בתסקיר כי הוא מצוי במצב ריגשי קשה ואינו מחזיק בטלפון בשל האיומים מצד הנאשם.

לאור העובדה שהנאשם אינו עובד באופן מסודר ובהיתחשב במצבו הכלכלי, אני נימנע מלהטיל עליו קנס כספי, בפרט כאשר אין מדובר בעבירות שבוצעו על רקע "כלכלי". סוף דבר לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל, שלבקשת בא כוחו במעמד הקראת גזר הדין יחל הנאשם לרצותם החל מיום 15.2.2021.

...

משכך, סבורני שאין לתת לנסיבה זו משקל משמעותי במניין שיקולי הענישה, מסקנה המתחזקת בשים לב לעמדת קורבנות העבירות, כמפורט לעיל.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אלו לחומרה ואלו לקולא, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את עונשו של הנאשם בחלק המרכזי של המתחמים שנקבעו, ולגזור עליו עונש כולל.

לאור העובדה שהנאשם אינו עובד באופן מסודר ובהתחשב במצבו הכלכלי, אני נמנע מלהטיל עליו קנס כספי, בפרט כאשר אין מדובר בעבירות שבוצעו על רקע "כלכלי". סוף דבר לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל, שלבקשת בא כוחו במעמד הקראת גזר הדין יחל הנאשם לרצותם החל מיום 15.2.2021.

תיקון 113 להבניית הענישה מנחה לבחון, בשלב קביעת מיתחם העונש לעבירה, ובין יתר הנסיבות, את הסיבות שהביאו נאשם לבצע עבירה, את מידת יכולתו להמנע מעשייתה, ואת מידת הבנתו של נאשם בדבר הפסול של מעשיו (סעיף 40ט(א) לחוק העונשין).

ב.         רע"פ 4935/17, סימנדויב נ' מ"י (מיום 24/8/2017), נדחתה בקשתו של המבקש לערער בגילגול שלישי על גזר דינו של בית משפט השלום שכלל עונש של 18 חודשי מאסר במצטבר לעונש  מאסר קודם, בגין איום שהשמיע , בעת היותו אסיר, כי הוא מתכוון "לחתוך את מפקד האגף", ובהמשך אף אמר "יישפך פה דם". באותו עניין נקבע מיתחם עונשי בין מאסר קצר ל- 18 חודשי מאסר בפועל, והעונש הושת בקצהו המחמיר של מיתחם הענישה תוך מתן משקל רב לעברו הפלילי המכביד ביותר של אותו מבקש ולהיעדר הודאה  או אחריות מצידו (גזר-הדין ניתן לאחר שמיעת הוכחות ומתן הכרעת-דין).

ג.          ת"פ (כ"ס) 23148-01-13, מ"י נ' א.ד. (מיום 16/6/2013), שם נגזרו, על נאשם נעדר עבר פלילי, אשר הורשע באיומים על אישתו בנפרד ועל בן-זוגה בשלוש הזדמנויות, ואשר אף איים בפני אדם שלישי לרצוח את השניים, 8 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

...

ד.         ע"פ (מחוזי באר-שבע) 38759-05-14, זגורי נ' מ"י, שם נדחה ערעורו של המערער,   על גזר דינו של בית משפט השלום שבו נגזר עליו מאסר בפועל למשך 6 חודשים, 4 מהם בחופף לעונש מאסר שהמערער ריצה בגין תיק קודם.

בא כוחו ביקש להסתפק לגביו בימי המעצר בלבד, ואולם סבורני כי התקופה המוצעת, הפחותה מחודשיים ימים איננה הולמת את הנסיבות האישיות.

החלטתי בסופו של דבר לגזור את עונשו של הנאשם כדלקמן: מאסר בפועל למשך 5 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 24.11.20.

שירות הבחן נימנע מהמלצה להטיל על הנאשם צו מבחן, לא נמצאה אינדיקאציה לפגיעת ההרשעה בעתידו התעסוקתי וכי יש מקום לענישה קונקרטית וממשית בדרך של עבודות שירות שתחדד הפסול בהתנהגותו ואפקט הרתעה.

בעפ"ג (מרכז) 59901-07-14 - עמוס כהן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, (08/03/2015) נדון הנאשם לעונש מאסר בן 15 חודשים בגין איומים ברצח ואיום.

...

עוד אציין כי אין בידי לקבל טענות ב"כ הנאשם כנגד המלצות שירות המבחן ועבודת קצינת המבחן.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ המאשימה ואת טיעוני ב"כ הנאשם והנאשם , הראיות שהובאו לעונש ובהתחשב בנסיבות, סבורני כי אכן יש מקום במקרה זה לענישה קונקרטית וממשית שתחדד הפסול בהתנהגותו של הנאשם ואפקט הרתעה.

לפיכך אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים וזאת בניכוי ימי מעצרו של הנאשם בתיק זה מיום 28.10.14 עד ליום 3.11.14.

בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה לרע"פ 5998/09 שמאיב נ' מדינת ישראל (1.11.09), שם הושת עונש של מאסר בפועל בגין איומים ברצח באמצעות סכין וגרימת נזק, מבלי שהתלוותה למעשים אלימות נגד הגוף.

עוד יש לציין, כי בעיניין דרעי דובר בעירעור המדינה, במקרה שבו בית משפט השלום נימנע מלהטיל עונש מאסר.

...

בסיכומו של דבר עתר ב"כ הנאשם להקל עם מרשו ולגזור את עונשו למאסר על תנאי, בצירוף פיצויים, ולהסתפק בכך.

על רקע אל אלה אני קובע את מתחמי העונש ההולמים, במקרה זה, כלהלן: בגין האירוע הראשון – בין 4 חודשי מאסר בפועל לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר: לפיכך – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) 6 חודשי מאסר בפועל.

הפסיקה שאליה הפניתה ב"כ המאשימה: ע"פ 3509/17 בלאיי נ' מדינת ישראל (8.7.19): לאחר שמיעת הוכחות, נדון המערער לעונש מאסר בפועל למשך 14 שנים, בגין ניסיון רצח ואיומים.

) (9) הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1; בע"פ 1865/14 פלוני נ' מדינת ישראל (4.1.16) קבע בית המשפט העליון שההתחשבות במצבו הנפשי של המערער כשיקול רלוואנטי בענישה, באה לידי ביטוי בחוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (להלן: "תיקון מס' 113") (שעניינו הבניית שיקול הדעת השפוטי בענישה) בסעיף 40ט: "...המחוקק הכיר איפוא במצב בו הנאשם נמצא אחראי למעשיו, אך יכולתו להבין או להמנע מהמעשה נפגמה במידת-מה, או שהוא קרוב לסייג לאחריות פלילית, ויש בכך כדי להפחית את מידת האשם המוסרי של הנאשם:

...

לסיכום: בהתחשב בכל הנסיבות והשיקולים ופסיקת בתי המשפט קובעים אנו כי מתחם העונש נע בין 13 ל-17 שנות מאסר.

בהתחשב בכל השיקולים, תוך מתן משקל גבוה לנסיבותיו המורכבות של הנאשם, החלטנו למקם את עונשו בחלק התחתון של המתחם.

לפיכך, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 13 שנות מאסר החל מיום המעצר: 18.3.20.