דיון והכרעה
התובעת נחקרה חקירה נגדית על תצהיר עדותה הראשית.
מול עדויות התביעה אשר היו ברורות והמהימנות, נימנעה הנתבעת מהעדתו של גורם מוסמך מאגף התשתיות בערייה, על מנת ליתן התייחסותו בין היתר בשאלת הנוגעות לאיתור תקלות ותחזוקת הדרכים.
...
אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי נותר ספק לגבי מיקום המפגע- הבור והאשפה.
לצורך הדיון כאן, ניתן להניח, כי קמה בנסיבות גם חובת זהירות קונקרטית והשאלה הדרושה הכרעה הינה האם הופרה חובת זהירות זו.
בנסיבות המקרה דנן, אני סבור, כי המענה לשאלה זו הוא חיובי.
בנסיבות העניין, סבור אני, כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 15%.
אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי אין בראיות שהובאו כדי ללמד על מהות העבודה של התובעת, ככזו המצריכה עמידה ממושכת ו/או מאמץ המופעל על רגל ימין.
לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שצרפה התובעת במסגרת ראיותיה, בשים לב לכך שהתובעת סבלה משבר בקרסול רגל ימין, רגלה גובסה, שהתה באי כושר מלא של 4 חודשים, עברה טיפול פיזיותרפיה לשיקום, סבלה מכאבים, אני סבור כי יש לפסוק לתובעת סכום פיצוי בגין כאב וסבל בסך 30,000 ₪, המשקף את הנזק הלא ממוני שסבלה.
