היכולת של בית הדין הארצי לעבודה לבטל החלטת בוררות

עוד נטען כי הטענות מושא הבקשה לאישור מחייבות הכרעה של בית המשפט ואינן בסמכותו של הבורר.

אכן הלכה היא, כפי שפירטתי בהחלטתי האמורה, כי ישנם סכסוכים שאינם מתאימים להליכים בפני בורר, בין מחמת הוראה חוקית המחייבת שיובאו לפני בית המשפט ובין מחמת שטיבם של הסכסוכים או של הסעדים מחייבים הכרעה שיפוטית (ראו סעיף 3 לחוק הבוררות; ס' אוטולנגי הנ"ל, עמ' 125, 139-145; בג"צ 287/79 דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד(3) 820 (1979))).

בהחלטתי בה"פ 60057-09-17 הנ"ל (פסקה 21) ציינתי כי "[...] בדרך כלל, למעט מקרים חריגים, תביעות להסרת קפוח ובקשות לאישור תביעה נגזרת יתבררו (ב)בית המשפט ולא בפני בורר. ניתן להצדיק מסקנה זו ממספר טעמים - הגנה על זכויות המיעוט מפני הרוב; מתן תוקף להוראות חוק קוגנטיות המגדירות את הקף האחריות של המנהלים כלפי בעלי המניות והציבור; הגנה על הציבור הרחב הבא במגע עם החברה; הצורך במתן סעדים להסרת הקפוח, אשר רק בית משפט מוסמך לתיתם". הדגשתי באותו מקרה כי הסעדים שהתבקשו שם כגון מינוי מנהל מיוחד, ביטול החלטת דירקטוריון, הגשת דוחות מס וכו', אינם יכולים להנתן על ידי בורר.

...

סיכום לאור כל האמור, ובשים לב לכל השיקולים שפורטו, דומה שהמקרה הנוכחי מצדיק את עיכוב ההליכים בבקשה לאישור התביעה הנגזרת בשל הליכי הבוררות.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים בתיק זה, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות.

המבקשת תשלם למשיבים 1, 2 ו-4 הוצאות הבקשה בסך של 20,000 ₪.

עם זאת, מאחר וקיימת מחלוקת באשר לקליטתם בהתאם לתנאי הסכם דור ממשיכים 17.1.2010 כדרישת ההנהלה או בתנאי עובד ותיק (דור א) כדרישת נציגות העובדים, הוסכם כי במחלוקת זו יכריע הבורר המוסכם כבוד נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדימוס, סטיב אדלר.

בעיניין הארכת תקופת העסקה של עובד כעובד זמני ואי קליטתו כעובד קבוע בבנק לאומי נפסק בעיניין ע"ע (עבודה ארצי) 746/06 נקש מיכאל - בנק לאומי לישראל בע"מ (06.11.2007) כדלקמן: "בבואנו לפרש הסכמים קבוציים, הסדרים קבוציים או חוזה עבודה, אנו נותנים משקל לעמדת האירגון היציג, שכן קיימת חזקה כי ארגון עובדים יציג פועל לטובת כלל העובדים ביחידת המיקוח, לרבות קבוצות העובדים היחלשות. כמובן, שחזקה זו ניתנת להפרכה, כפי שקרה בפרשת עדנה חזין, ותמיכת האירגון היציג בהסכם פסול כשלעצמה, לא תכשיר את הפגם". משמע, כשם שברי כי תניה מפלה בחוזה לא תוכל לעמוד, קל וחומר כי לא תוכל לעמוד תניה מפלה בהסכם קבוצי, על אחת כמה וכמה בשורת הסכמים קבוציים.

התערבותו של בית הדין בתוכנם של הסכמים קבוציים תעשה במשורה, אך במקרה המתאים, כגון זה עומד לפנינו, לא יהסס לעשות כן. ולגופו של עניין, חלקם של התובעים נגרע בעקביות, בכוונת מכוון, מרשימות העובדים שהועברו למעמד קבוע.

לא הוצגו התכתבויות או פרוטוקולים המעידים על החלטה כזו, או על מגמה ברוח זו. בע"ע (ארצי) 621/07 שמואל גונן - רות זוארץ (21.09.2008) היתייחס בית הדין הארצי לחשיבותו של ההליך המסודר והמנומק, ולנטל ההוכחה המוטל על המעסיק בהקשר דומה, כך: "בבואנו לבחון את כלל הראיות שבאו בפנינו, סבורים אנו כבית הדין קמא, כי לא הוכח בפני הנציב שועדת הבוחנים קיימה דיון עינייני, מובנה, מסודר ומנומק בכל הקשור לחובת מתן הייצוג ההולם.  לעניין זה, סבורים אנו, כי נטל הוכחת קיום דיון כאמור, רובץ על הטוען לו, היינו המדינה. העברת נטל ההוכחה לפתחו של המעסיק נקבעה בסוגיות דומות בהוראת סעיף 9 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 ובהוראת סעיף 6(ב) לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996[1].  החלטת הנציב להיתעלם מפגם זה בדיוני הועדה, חורגת לדידנו ממיתחם הסבירות." כך העידו מר כהן ועדי הנתבעת, בעניינינו, כאשר התבקשו לתאר את תהליך קבלת ההחלטות הנוגעות להליכי הפיטורים: מר שי כהן, הממונה הישיר על התובעים, העיד כי לא שותף בשיקולים הנוגעים לפיטורים (עמוד 14 שורות 24- 25).

לקראת סיום חקירתו הראשית, הביע לראשונה בבירור עמדתו, השונה במובהק מזו שהובאה בעמדה הכתובה שהגישה ההסתדרות, ולפיה: "... וההסתדרות מאוד תשמח אם בית הדין יקבע שאותם קבוצה של עובדים שהגישו את התביעה יבוטלו הפיטורים שלהם ויהפכו לעובדים בתקן מאוד תשמח" (עמוד 73 שורות 16- 18).

...

לפיכך, תשלם הנתבעת לתובעים הפרשי שכר וזכויות בהתאם לחישובי מר טבוריסקי, מן המועדים שנקבעו לעיל.

התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד נדחית.

סיכום התביעה מתקבלת בזאת.

בדנ"א 9563/03 יוסף כדורי נ' נעים כליף (1.4.2004) חזר בית המשפט העליון על עמדתו בשאלת ביטול פסק בורר, כדלקמן: "[...] הואיל ובהליך בוררות מסורה ההכרעה לבורר ולא לבית-המשפט, מפרש בית-המשפט את עילות הביטול בצמצום וממעט במאוד להתערב בפיסקי בוררות לגופם. ראו: רע"א 372/97 רגב טובה ויצחק נ' שטרן דבורה וישעיהו (לא פורסם), בסעיף 4; סמדר אוטולונגי, בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית, תל-אביב, תשנ"א), 426-425. לא על נקלה איפוא ייטה בית-משפט להתערב בהחלטתו של בורר, ובודאי יעדיף, ככל הניתן, להמנע מביטולה. ראו: ע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח בע"מ ואח', פ"ד מב(3) 265, 275-274. נזכור כי היו אלה בעלי-הדין שלפנינו שפנו לבוררות מיוזמתם ומרצונם, והם אלה אשר הסמיכו את הבורר לידון בעיניינם. נקל להבין כי יתרונותיו של מוסד הבוררות ייעלמו ואינם אם ישמש בית-המשפט ערכאת ערעור על פיסקי בוררים. לכך יש להוסיף גם את חשיבותו של אמון הציבור במוסד הבוררות כמוסד מוסמך ועצמאי לפתרון סכסוכים. בשל כל אלה מוגבלת היתערבות בית-המשפט בפסקי בוררות אך לעילות המנויות בחוק, וגם אלו תפורשנה בצימצום. מגמה מצמצמת זו הנה נדבך מרכזי במיכלול שיקוליו של בית-המשפט לעת שהוא דן בבקשה לביטול פסק בורר." בהלכה הפסוקה ניתנה פרשנות מצמצמת לעילות הביטול המעוגנות בהוראת סעיף 24 לחוק הבוררות בכלל.

על הגמישות שבעילת תקנת הציבור כאמצעי לבחינת תוקפו של חוזה, קבע כב' השופט זמיר בדנג"צ 4191/97 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה (10.12.00), כדלקמן: "כדי לבטל חוזה משום שהוא סותר את תקנת הציבור לא צריך לעשות איזון עדין כמו במאזניים של בית מרקחת, כדי לשקול את הערכים ואת האינטרסים המעורבים, אלא ראוי להסתפק באיזון גס יותר, ודי לשם כך בעין טובה ובשכל ישר, וצריך שיהיה ברור לעין (דגש על ברור) כי החוזה סותר את תקנת הציבור. לעומת זאת, כאשר החוזה, גם אם אין הוא נאה מן הבחינה האישית של צד לחוזה, עדיין אין הוא בלתי נסבל מן הבחינה הציבורית, ראוי לקיים את החוזה". פרופ' גבריאלה שלו בספרה: דיני חוזים, מהדורה שניה, בעמ' 338: "כידוע, כפופות עיסקאות מסחריות רבות לקבלת רישיון מאת השלטונות. עם זאת, לא כל חוזה שבו אוזכר רישיון או היתר הוא חוזה על תנאי מתלה. במקרה של צורך בהשגת רישיון כזה יכולות להווצר כמה אפשרויות: האחת, הצדדים מודעים לצורך ברישיון, ואחד מהם נוטל על עצמו – במפורש או מכללא – את השגת הרישיון. לא הושג הרישיון, יחשב צד זה כמפר חוזה. השניה, הצדדים לחוזה מחליטים במודע על עריכת חוזה וקיומו בלי להשיג את הרישיון שהחוק דורש. במקרה כזה החוזה הוא לכאורה בלתי חוקי ויחולו עליו דיני הפסול. השלישית, הצדדים לחוזה כוללים בחוזה תנאי – מפורש או מכללא – המתנה את כל ההיתקשרות בהשגת הרישיון. הרביעית, הצדדים לחוזה אינם מתייחסים לעניין הרישיון ואינם כוללים בחוזה תנאי המתנה את ההיתקשרות בהשגתו... בשתי האפשרויות האחרונות בפנינו חוזה על תנאי מתלה; באפשרות השלישית-מכוח הסכמות הצדדים ובאפשרות הרביעית-מכח החזקה שבסעיף 27(ב). בשתי האפשרויות הראשונות נסתרת חזקת סעיף 27(ב)". ומן הכלל אל הפרט, בענייננו, צוין בסעיף 7 להסכם השכירות בין הצדדים: "7. רשוי עסקים

...

על כן, אני דוחה את טענת הנתבעים לביטול פסק הבורר מכוח סעיפים 24(1) ו- 24(3) לחוק הבוררות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הנני מאשרת את פסק הבוררות מיום 27.2.22 לרבות התיקון לפסק הבוררות מיום 21.3.22, ונותנת להם תוקף של פסק דין.

הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

ובלשונו של בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי) 1504/02 הפועל באר-שבע – היתאגדות לתרבות גופנית נ' צבי, 5.11.2002: "סוגית עיכוב ההליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות בהתדיינות שעל הצדדים לה חל חוק הספורט, באה לא אחת לפתחו של בית דין זה. בהקשר זה נפסק כי אופיין הצבורי-קוגניטי של ההוראות המגינות, מביא לידי כך שאין הן יכולות לשמש נושא להסכם בין הצדדים. משכך, ההכרעה בדבר התקיימותם של יחסי עובד-מעביד או בדבר קיומה של זכות מכח חקיקת מגן, אינה בת בוררות (דב"ע נה/125 – 3 אלון בן דור – ההסתדרות הכללית, פד"ע פד"ע כט, 286; ראה גם בג"צ 760/79 דיין נ' בית הדין הארצי, פ"ד לד(3), 820; דב"ע נד/163-3 הלסקו ישראל בע"מ - עיזבון המנוח אלי גילאון, פד"ע כ"ח 66). דברים אלה יפים אף מקום בו מדובר בבוררות חובה מכח חוק הספורט, שהרי בית דין זה פסק כי 'דין בוררות על פי חוק הספורט כמוהו כדין בוררות על פי חוק הבוררות בשינויים המחויבים מההוראות הייחודיות לחוק הספורט ולתקנונים שהותקנו על פיו (דב"ע נז/5-3 ניסים לוי - היתאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד, פד"ע לב 568)."   עוד נפסק בע"ע (ארצי) 791-05 דורון כץ – רועי ספיר, 4.5.2006, כך: "אין חולק על תוקפן המחייב של הוראות החוק והתקנונים שהותקנו מכוחו, אלא שהוראות אלה אינן יכולות לעמוד אל מול זכויות הנתונות לעובד במשפט העבודה המגן כלפי מעסיקו. לא מתקבל על הדעת שזכויות קוגנטיות עליהן לא ניתן להתגבר בהסכמה ואשר לגביהן מסורה סמכות שיפוט ייחודית לבתי הדין לעבודה יתבררו במסגרת של "מוסד לבוררות" פנימי של איגוד ספורט זה או אחר.

כך גם בהחלטת כב' השופט אייל אברהמי בעיניין בן יוסף, נקבע, בשונה מהילכת בית הדין הארצי, כי יש לבכר את תניית הבוררות בהסכמי השחקנים, על פני סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לידון בזכויות מכוח חוקי המגן.

פה המקום לציין, כי החלטה זו אמנם בוטלה על ידי בית הדין הארצי בבר"ע (בר"ע (ארצי) 39365-03-20‏ ‏ תומר בן יוסף - מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ, 23.11.2020, להלן – עניין בן יוסף), אך לא בשל היותה נוגדת את ההלכה (כך שלמעשה, נימוקי החלטה זו לא נדחו בידי בית הדין הארצי), כי אם בשל כך שהבקשה לעיכוב הליכים הוגשה בנגוד להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות.

...

מהאמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

לסיכום דין התביעה להתקבל.

נוכח המחלוקת בין הצדדים לעניין הסמכות העניינית, והתביעות שמתנהלות לפני בית הדין הארצי לעבודה בעניין זה (בתיקים אחרים), אנו סבורים כי במקרה דנן אין לפסוק הוצאות לחובת העמותה.

"בצד הכלל לפיו הכרעה בהוראה קוגנטית בחוק או במשפט לא תובא לבוררות, הכירה ההלכה הפסוקה באפשרות לפיה בהתקיים נסיבות מיוחדות, לא יבוטל פסק דין של בורר ב"עניין שאינו יכול לשמש הסכם בין הצדדים". בהקשר זה, ציין נשיא בית דין זה, השופט מ' גולדברג (דב"ע נה/ 3-125 אלון בן דור - ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פד"ע כט 286, 291-292 (להלן: עניין בן דור)).כי "אין המדובר בעקרון נוקשה, ובית הדין רשאי לסטות ממנו בנסיבות המתאימות. יודגש כי בית הדין יחרוג מן הכלל האמור אך בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. בנושא בוררות, פסק בית המשפט העליון כי לא תמיד העדר סמכות לבורר תהווה עילת ביטול פסק הבוררות". ובעניין גושן קבעה השופטת א' פרוקצ'יה כי "העקרון שלפיו בוררות אינה מסגרת מוכרת לדיון בזכויות שמקורן ב'חוקי מגן' אינו כלל נוקשה, ונסיבות מיוחדות מצדיקות חריגה ממנו"(רע"א 4710/00 הרצל גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פ"ד נה 426 (להלן: עניין גושן); וראו: רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה(4) 497, בעמ' 516.

בבג"צ דיין נקבע כדלקמן (ההדגשות אינן במקור – ש.ד): האם זכותו של העובד לשכר העבודה יכולה לשמש נושא להסכם בין המעביד לבין העובד והאם ניתן למסור הסיכסוך בגינה לבוררות? בעיניין זה קבע בית-הדין הארצי בהחלטתו נשוא עתירה זו כי "אין ספק שהזכות לשכר עבודה עצמו היא זכות במשפט האזרחי, ובתור שכזאת היא בת- בוררות" (ראה גם לב/3-36 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אברהם פלצנר פד"ע ד 267).

הינה כי כן, הזכות כמו גם הזכאות לשכר, אשר היא שנדונה והוכרעה בבוררות, היא זכות בת בוררות, ואין בהכרעתו של הבורר שמעוני בדבר חובת התשלום, בפרט עת לא נפסקו פצויי הלנת שכר, משום חריגה מסמכות המקימה עילה לבטלותו של ההליך [ראו והשוו גם פסיקות נוספות של בית דין זה: תב (ת"א) 58922-01-17 אורי יצחקי – החברה לקידום הספורט והכדורסל בנתניה בע"מ (23.3.18); סעש (ת"א) 53107-06-18 SOTIRIS NINI - מכבי אבשלום פ"ת - מחלקת כדורגל (ע"ר) (2.10.18)].

...

קביעת הבורר הינה נהירה מנומקת ולא מצאנו מקום להורות על בטלות פסק הבוררות מכוח האמור.

נוכח האמור, נדחות בזאת גם טענות המבקשת לפיהן דין פסק הדין להתבטל מכוח הוראת סעיפים 24 (6) ו-(8) לחוק הבוררות.

נוכח האמור, לעיל דין כל טענות המבקשת לעניין בטלות פסק הבורר להידחות.