היכולת הייחודית של בית הדין לעבודה לדון ביחסי עובד מעביד

יחסים אלו יכול שהיו בינו ובין הרשויות, אך אין לכך קשר להסכם שבין התובעת לבין הנתבע.

אכן, סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 קובע סמכות ייחודית לבית הדין האיזורי לעבודה לידון, בין היתר, "...[ב]השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה...". עם זאת, לא די בעצם העלאת טענה לתחולת סעיף זה, ויש להראות - ולו לכאורה - כי קיימת אפשרות לקביעה כאמור: "די בכך שהשאלה שנויה במחלוקת של ממש על-מנת שהסמכות הייחודית של בית-הדין לעבודה תיתפוס בה" [ההדגשה אינה במקור - הח"מ; ע"א 321/75 שרות ארצי להדברה בע"מ נ' בוחבוט ל(1) 381 (1975)].

מכאן, שהטענה היא כי עצם "הסדרת" מקום ההעסקה - ככזה המוכר לצורכי התוכנית - מקנה סמכות לבית הדין האיזורי לעבודה ואין, כאמור, מקום לקבל טענה זו. גם ההסכם עליו מתבססים שני הצדדים אינו מלמד ואף לא לכאורה, על כוונה ליצירת יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין הנתבע.

...

זוהי החלטה בטענות הנתבע בדבר העדר סמכות, הן העניינית והן המקומית; לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין טענת העדר הסמכות העניינית להידחות, בעוד דין טענת העדר הסמכות המקומית להתקבל.

עוד הוסיף הנתבע טענות סף, אשר הכרעה בחלקן היא מושא החלטתי זו. לפי טענת הסף הראשונה, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.

על כן, דין טענת הנתבע להעדר סמכות עניינית להידחות.

סיכום ומסקנות מסקנתי היא, כאמור, כי בית משפט השלום הוא המוסמך לדון עניינית בתובענה זו. לצד זאת, הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום במחוז מרכז, בשים לב למקום מגורי הנתבע ובהעדר חלופה אחרת רלוונטית.

על כן, אני מורה על העברת התובענה למחוז מרכז.

מבוא בפני בקשה מטעם הנתבע לדחיית התביעה על הסף עקב העידר סמכותו העניינית של בית המשפט שבכותרת לידון בתובענה שכן המדובר בסכסוך על רקע יחסי עובד מעביד.

(א) לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון – (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];.

ויודגש- לו היה מדובר אך ורק בסכסוך בין עובד ומעביד במקום עבודה, חילוקי דיעות הנובעים מהמסגרת התעסוקתית/כספית/חוזית שנקבעה בין השניים, ביחס לתמורה המגיעה לעובד, ועת הצדדים חלוקים ביניהם באמת ובתמים בעיניין של האם בניית הבית הנה חלק מהתמורה הזו, או אז לבית הדין לעבודה היתה יכולה להיות סמכות ונפקות ייחודית לידון בתובענה.

...

טיעוני הצדדים בבקשה דנא לטענת הנתבע בכתב הגנתו דין התביעה להידחות על הסף עקב חוסר סמכות עניינית.

טענת הנתבע, הינה טענת הגנה לפיה דין טענות התובעים בדבר קיומו של חוזה להידחות וכי התובעים פעלו לבניית ביתו ונשאו בעלות בנייתו, כחלק מהבונוסים ומהשכר אותו זכאי היה לקבל מהתובעת בשל יחסי עובד מעביד.

ככל שטענת הנתבע תוכח ויעלה כי המדובר בהטבות שניתנו לנתבע שלא מכוח חוזה וכי הנתבע לא עשה עושר ולא במשפט, דין התביעה יהיה להידחות.

סוף דבר בנסיבות העניין דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף עקב חוסר סמכות עניינית או העברתה לבית הדין האזורי לעבודה להידחות, וסבורה אני כי אין לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענה זו. בנסיבות הענין, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו, בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

כן היא טוענת שלא מדובר בתביעה שעילתה יחסי עובד מעביד, לשיטתה השאלה שמעלה העתירה היא האם תנאי הסף מיתקיים או לאו, כשאין קשר ליחסי עובד מעביד, כשהמומחיות להכריע בכך לא מצויה בתחומו של בית הדין לעבודה.

לטענת חנ"י לא יכולה להיות מחלוקת שמדובר בעתירה שמהותה יחסי עובד מעביד גם אם העותרת מנסה ליצור קונסטרוקציה שגויה לפיה חנ"י הובילה את הליכי המיכרז.

כפי שציינתי בעיניין רודר אליו הפניתי את הצדדים, תוך התבססות על פסיקת בית המשפט העליון (ראו: בר"מ 657/03 עריית רהט נ' נסר אלפראונה, נז(3) 26 (2003); בר"מ 7154/03 ערפאן נג'אר ו-5 אח' נ' מועצה מקומית דבוריה (נבו 01.09.2003)): "הערכאה שדנה בעניינים אלו של מכרזים לאיוש משרות במקום עבודה היא בית הדין לעבודה. זאת, מכוח סעיף 24(א) לחוק בית הדין המעניק לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית - גם לגבי מכרזים העוסקים בקבלת עובד לעבודה ולאיוש משרה במקום עבודה - ויש לרכז סוגיות אלו בפניי הערכאה המקצועית המתאימה לכך." כך בעיניין שעסק בהליך מינוי של מהנדס עיר במיכרז, נקבע על ידי בית המשפט העליון (שאף ביטל את פסד הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים) בהסתמך על הכלל הפרשני לפיו "דין מיוחד דוחה דין כללי" כי: "הסמכות הייחודית הנתונה לבית הדין לעבודה נועדה לרכז ולייחד את הדיונים בסוגיות מתחום יחסי העבודה בערכאה מיוחדת מומחית למשפט העבודה. במסגרת סמכותו זו נידרש בית הדין לא פעם, לצורך הכרעה בענין הנוגע ליחסי עבודה, לידון גם בהיבטים משפטיים החורגים מתחום דיני העבודה; בעניינינו - עניינים מתחום המשפט המנהלי." (עע"מ 5292/17 סלים סלימאן נ' אחמד ג'בארין (נבו 15.04.2018) (להלן- עניין סלימאן)).

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מוחק את העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

מדובר במקרה דנן בכך שחברת תעבורה ימית פרסמה מכרז פנימי, העותרת היא עובדת חברת תעבורה ימית שהגישה מועמדות למכרז, ולכן ברי שמדובר במכרז הנוגע לקבלת אדם לעבודה או לקידומו ואין בעובדה שחנ"י היא חברת האם של תעבורה ימית, או בעובדה שעובדי חנ"י חתומים על המכרז, נכחו בועדה או הודיעו לעותרת על תוצאות המכרז כדי לשנות ממסקנה זו. מבחינה מהותית, ברי כי מדובר במכרז למשרה ובהליכי מכרז פנימי לקבלת ולקליטת עובדת לתפקיד מלח/ית כשיר/ה בגוררת ואין זה משנה היכן פורסם המכרז.

אני מחייב את העותרת לשלם למשיבות הוצאות משפט בסך כולל של 8,000 ש"ח. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

לדבריו, הפסיקה כבר התייחסה לאפשרות בחרת עילות אחרות בפקודת הנזיקין ככאלה המקימות סמכות לבית משפט אזרחי ויוצאות מגדר סמכותו של בית הדין לעבודה והפנה בעיניין זה לעניין פרסלר, שם קבע כב' השופט סטרשנוב כדלקמן: "דומה, כי בכל סיכסוך ומחלוקת שמקורו ובסיסו ביחסי עבודה בין עובד לבין מעביד, ניתן יהיה לכלול עילות תביעה שונות ומשונות – כגון, הפרת הוראה חקוקה או עשיית עושר ולא במשפט – אשר יהיה בהן, לכאורה, כדי לשלול את סמכותו הייחודית של ביה״ד לעבודה לידון בתובענה.

מחד, הוא טוען כי תשלום התמורה מקנה לתובעת את הזכות הקניינית אולם לטענה זו יכול להיות בסיס אך ורק במידה ובין הצדדים שררו יחסי נותן שירותים –קבלן שירתים שכן לפי סעיף 34 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007 "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדות לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת". כלומר, זכות המעסיק לא תלויה בתשלום תמורה.

...

כן, תביעת השבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט מתמקדת ברווח שצמח לנתבע ולא בנזק שנגרם לתובע ולכן גם אם הייתה התובעת מעלה כימות הוצאותיה ונזקיה כי אז אין בהן עילה מוכח דין זה. דיון והכרעה הלכה פסוקה היא כי ככלל יש להיעתר לבקשות לתיקון כבתי טענות ברוחב לב. עם זאת, היעתרות לבקשות מסוג זה אינה "אוטומטית", שכן מדובר באיזונם של שיקולים שונים, ובהם: תרומת התיקון לבירור הפלוגתות; השלב הדיוני בו מצוי ההליך; תום הלב של המבקש; שיהוי בהגשת הבקשה; וכן השפעת התיקון על המשך התנהלות הדיון בשים לב לאינטרס הציבור (ראו רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ (נבו 13.09.2022); ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 04.04.2021)).

על כן, ונוכח האמור לעיל, מקום בו ייפסק כי אין מדובר ביחסי עובד מעסיק, כי אז מעתה אני מתירה את תיקון כתב התביעה בעתיד לבוא משגם לא שוכנעתי כי התיקון הנדרש מעלה סוגיות חדשות או מרחיב יריעת המחלוקת או פוגע ביכולת הנתבע להשמיע את טיעוניו.

על כן, איני סבורה כי תיקון כתב תביעה יוביל לפגיעה בהליך ראוי והוגן, כל שכן ניתן לרפא זאת בהוצאות ריאליות, מקום בו יהיה צורך בתיקונו של כתב ההגנה (עת לפי התקנות החדשות אין הדבר גורר תיקון אוטומטי מקום בו בית המשפט נעתר לתיקון כתב תביעה אולם כבר מעתה אני מתירה תיקון בהתאם לתקנה 47 (א) לתקנות בכל הנוגע לעילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט).

"לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון – (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; .

אם כן, נקודת המוצא היא שמכלול הסכסוכים בין עובד למעסיק שעילתם ביחסי העבודה, לרבות אלה הנוגעים לקבלה לעבודה ולסיומה, מסורים לסמכותו של בית הדין לעבודה.

ברם, דומני שגם בחינת התנאי השלישי שבית המשפט העליון הציב בפרשת רחום אינו יכול לסייע לתובעת ואין די במתן כותרות של עוולות נזיקיות כדי להגדירן ככאלו: במיוחד כאשר קיים טישטוש תחומים בין דיני הנזיקין לבין דיני החוזים שאלה לא הוחרגו מסמכות בית הדין לעבודה.

...

מבלי למעט מהאמור לעיל, אני סבור שגם מבחינת ניסוח עילות התביעה יש ממש בטענת הנתבע בין היתר לאור הלכת פרשת רחום.

על כן אני מקבל את הבקשה להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה המוסמך לדון בתביעה שהוגשה ובסעדים שנדרשו.