מכל מקום, לשיטתן, גם בהנחה מיטיבה עם המועצה ולפיה הכביש נסלל מוקדם לכניסתו לתוקף של חוק הסלילה הישן, הרי שהוא נסלל על ידי המדינה, ובעלי הנכסים שילמו דמי פיתוח, אשר דינם לעניין תחולת סעיף 3(ג) לחוק העזר סלילה, כדמי הישתתפות ומשכך חל הפטור בעניינינו.
העילה להטלת החיוב בהיטלים על העותרות בנסיבות העניין הייתה ביצוע עבודות, על פי סעיף 2(ב)(1) לחוק העזר סלילה ו-2(ג)(1) לחוק העזר תעול, שעניין תחולת סלילת רחוב ו/או ביצוע עבודות תעול על פי העניין.
נזכיר מושכלות יסוד לפיהן תכליתם של חוקי העזר היא לסייע למועצה למלא את המוטל עליה בכל הנוגע לסלילה ותחזוקה של רחובות צבוריים וכן תשתיות תעול, ולאפשר לה לממן את פעילותה בתחום זה באמצעות גביית היטלים מבעלי נכסים הנהנים ממנה, כדוגמת העותרות בעניינינו.
...
בפתח עיקרי טיעוניהן טוענות העותרות, כי טרם שתוכרע העתירה גופה, יש להיעתר לבקשתן לקבל לידן את תחשיבי חוקי העזר סלילת רחובות ותיעול, שכן אלה הכרחיים לביסוס טענותיהן בעתירה.
דין טענה זו להידחות;
העותרות בחרו, מטעמים השמורים עמן, להימנע מלפרט ולהציג תיעוד תומך לשאלת ייעודי המקרקעין, מה הייעודים המדויקים, מה בנוי עליהם וממתי, באיזה אופן שונו הייעודים לאורך השנים, מתי נעשו השינויים וכדומה, שאלות רלוונטיות.
עמימות זו פועלת בהכרח לחובתן ומחזקת את המסקנה כי אין בייעוד המקרקעין כדי לשלול את סמכות החיוב.
סופו של יום, לאור מכלול המקובץ לעיל, דין העתירה להידחות
לאור התוצאה אני מחייב את העותרות בהוצאות משפט המשיבה בסכום כולל של 25,000 ₪.
