הידברות זו לא צלחה וביום 22.1.2022 הגישה העותרת את עתירתה המקורית, במסגרתה התבקש לקבוע כי היטלי הפיתוח נשוא דרישת התשלום טעונים היתיישנות; אין עילה לחיוב העותרת בהיטלי סלילה, תעול או שצ"פ; לחילופין, התבקש להורות כי לא ניתן לחייב את העותרת בהיטל בגין מרכיב הקרקע, אלא רק לעניין תוספות או חריגות הבנייה, ככל שישנן.
ראו: עניין כללית, פס' 38; עע"מ 912/08 מישור הבונים בע"מ נ' עריית הרצלייה, פס' א' לפסק הדין של השופט רובינשטיין (נבו 8.7.2010) (להלן: עניין מישור הבונים): "אף אם המלאכה השיפוטית בכגון דא היא סיזיפית להפליא, נחמה פורתא היא שהארץ נבנית וכבישים נסללים, כי אלולא נסללו, היטל מנין".
בהתאם לסעיף 1 לחוק־יסוד: משק המדינה, היטלי פיתוח מהוים תשלומי חובה שיש לגבות לטובת הרווחה המצרפית של תושבי הרשות המקומית והטלתם תיעשה בחוק או לפי חוק.
...
כמו כן, מקובלת עלי עמדת העירייה כי בסמכותה להיעזר ביועצים חיצוניים מקצועיים, בפרט חברת בונוס, שעה שדרישת התשלום הוצאה מטעמה ומצויה במסגרת שיקול דעתה.
התוצאה:
סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.
אני מחייב את העותרת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪ וזאת בהתחשב גם בהיקף הרב של העבודה לה נדרשה המשיבה כדי להשיב לעתירה, לרבות הבקשה לפרטים נוספים, העתירה המקורית והעתירה המתוקנת.
