היטל סלילת כביש ומדרכה: ירושלים

בסעיף זה "הוצאות פיתוח" – הוצאות ו/או הטלים ו/או אגרות מכל סוג שהוא בגין פיתוח מערכות תשתית ו/או תשתית – על ו/או כל תשתית אחרת המהוות תנאי לפיתוח המיגרש או לבניה בו, לרבות פריצת דרכי גישה למגרש, תעול, סלילת כבישים ומדרכות, תוארה, מים, ביוב, וכד'.

כך אפשר למצוא את החלוקה האמורה עליה הצביעו הנתבעות 1 ו-3 בסעיף 8 לחוק עזר לירושלים (סלילת רחובות), תשל"ה-1975, סעיף 3 לחוק עזר לירושלים (תעול), התש"ם – 1980, סעיף 3 לחוק עזר לירושלים (היטל ביוב), תשכ"ג-1963, סעיף 3א לחוק עזר לירושלים (אספקת מים), תשכ"א-1960.

...

יאמר עוד כי טענה זו עלתה לראשונה בסיכומי התובעת, כך שגם מן הטעם של הרחבת חזית, דין הטענה להידחות.

לנוכח האמור התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד כמפורט להלן: לנתבעות 1 ו-3 סך של 45,000 ₪ כל אחת (כל אחת מהן הגישה כתב הגנה בנפרד והיתה מיוצגת ע"י עו"ד מטעמה).

בפסק הדין שביסוד העירעור נדחתה תביעת המערערת להשבת היטלים שונים בהם חויבה על ידי המשיבות 1 ו-3 בגין היטלי סלילת כבישים ומדרכות, אגרת תעול, אגרות פיתוח, אגרת חיבור, היטל ביוב מאסף והחזקת מד מים.

ישראל בר גיל, אשר שימש בתקופה הרלבנטית משנה וממלא מקום מנהל הרשות לפיתוח ירושלים - אשר נתן אף הוא עדות מטעם המשיבה 1 - העיד, אומנם, כי קיים היה הסדר לפיו היזמים באיזור התעשיה עטרות ב' הופטרו מתשלום היטלים ואגרות בגין רכיב המיגרש ולא על רכיב הבניה, אלא שבר גיל לא היתייחס למועדים ספציפיים ועדותו לא נתמכה בראיה כלשהיא.

...

אנו מקבלים את טענתה העיקרית של המערערת כי שילמה את מלוא דמי הפיתוח וכי לא הונח הבסיס לקבוע כי הפטור מתשלום אגרות והיטלים עבור הפיתוח אותו קיבלה התייחס לקרקע בלבד.

לגבי עדות רחל אנג'ל ומנחם יחזקאלי מטעם המשיב 2, גם אם לא נקבל את טענות המערערת כי עדויותיהם תומכות בגרסתה, הרי שהן בוודאי אינן שוללות אותה, לנוכח כל האמור לעיל ובכלל.

העולה מן המקובץ, כי הערעור מתקבל במובן זה שעל המשיבות 1 ו-3 להחזיר למערערת את הסכום ששילמה להן תחת מחאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום.

לעומת האמור לעיל לא מצאנו לקבל את הערעור בעניין דחיית התביעה לפיצוי בגין העיכוב בקבלת היתר הבניה.

ביום 13.4.1997 חויבה טוטנהאור בהיטל סלילה ואגרת תעול (או היטל תעול) בזיקה לעבודות הרחבה שבוצעו בכביש ברחוב כנפי נשרים בירושלים.

לטענתן, נוכח כך שהעבודות שנעשו ברחוב כנפי נשרים בשנת 1992 הן עבודות הרחבה של כביש קיים הרי שחל סעיף 9(א) לחוק אשר זו לשונו: "9.(א) שילם בעל נכס תשלום בעד סלילת כביש שרוחבו היה פחות מ-10 מטרים והוא נסלל אחרי כ' באדר ב' תשכ"ז (1 באפריל 1967) ישלם בעל הנכס בעד הרחבת הכביש אף אם שילם בעד סלילת מדרכה, את ההיטל כמפורט להלן:

...

[12: חיזוק למסקנה זו נמצא בהלכת "אל עמי" באופן הבא, בית המשפט שם קבע כי לא ניתן להטיל חיוב משלים במקום בו חלף זמן בלתי סביר בין הטלתו לבין "תחילת הסלילה". ככל שהיה סובר כי חוק העזר מלמד על בחירה בחיוב חד פעמי הייתה השאלה שעמדה שם לדיון מיותרת.

איני מקבל טענה זו. בעניין "ארקו" דן בית המשפט בסמכות עירייה להתקין חוק עזר המחיל מנגנון הצמדה לחישוב תעריפי היטלים באופן רטרואקטיבי.

אין די במסקנה זו בכדי להחיל באופן רטרואקטיבי היטל שאושר בשלב מאוחר יותר וזאת אף ללא הסמכה בחוק.

על רקע זה, בשנת 1996 קיבלו העותרים הודעות חיוב לתשלום מטעם הערייה בגין היטל לסלילת הכביש והמדרכות.

יתר העותרים הגישו בשנת 1996 ביחד עם אחרים תביעה אזרחית כנגד הערייה לבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתה ביקשו לקבוע כי יש לבטל את היטל הסלילה ולחלופין להפחית מסכומו.

...

אני סבורה כי התשובה לכך שלילית.

בנסיבותיו הייחודיות של המקרה הנוכחי בו העירייה חדלה באופן ניכר מגביית חובותיה במשך שנים ארוכות, אני סבורה כי קמה הצדקה לסטות מהכלל הרגיל של חיוב בהפרשי הצמדה וריבית, ולהסתפק בהפרשי הצמדה בלבד (לכלל הרגיל של חיוב בהפרשי הצמדה וריבית בהקשר של חוק פסיקת ריבית, וליכולת לסטות מכך מטעמים מיוחדים, ראו: ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים נ' טייק, פ"ד מ(3) 169, 223 (1986)).

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו, עתירתם של העותרים בקבוצה הראשונה והשנייה (לפי הגדרתם בפס' 5 לעיל) נדחית בעיקרה.

הזוכה במיכרז יידרש לשלם לעריית ירושלים בגין כל תכנית עתידית ו/או תוספת זכויות מעבר לזכויות הבניה המותרות על פי התכנית נשוא המיכרז ו/או כל בקשה להקלה, את מלוא היטלי סלילת כבישים ומדרכות ואגרות תעול בעת הגשת הבקשה להיתר בניה, על-פי התעריפים שיהיו בתוקף באותה העת ובהתאם להוראות הדין.

...

תוכן עניינים כותרת מספר פסקה עיקרי העובדות 1 ההליך לפניי 6 הסעדים המבוקשים בעתירה וטענות הצדדים במבט על 7 המסגרת הנורמטיבית 9 (1) שיטת דמי ההשתתפות מול שיטת ההיטל 10 (2) חקיקת העזר של העיר ירושלים בתחום הסלילה והתיעול 17 דיון והכרעה בקבוצת הטענות הראשונה של העותרות – אי חוקיות במישור עילת החיוב 21 (1) הגדרת עילת החיוב בעניינן של העותרות 21 (2) טענת העותרות לפיה העירייה נעדרת זיקה לעבודות התשתית, ולפיכך אינה זכאית להיטלי פיתוח בגינן 24 (3) טענת העותרות לפיה עבודות התשתית נעדרות זיקת הנאה לנכס שלהן, ולפיכך אינן מקימות עילת חיוב 31 (4) טענת העותרות לרטרואקטיביות החיוב, להתיישנות ולשיהוי 33 דיון והכרעה בקבוצת הטענות השנייה של העותרות – אי חוקיות דרישת התשלום עקב טענה לתשלומי עבר ולביצוע עצמי של עבודות תשתית 34 (1) טענת העותרות לפיה דרישת התשלום אינה כדין, עקב תשלומים ש"חזקה" שהעירייה גבתה או יכלה לגבות לפני עשרות שנים בגין סלילת רחוב העסקן 34 (א) טענת העותרות בכתבי הטענות ובחוות דעת המומחה מטעמן: "חזקה" ששולמו על-ידי הבעלים הקודמים דמי השתתפות בגין סלילת רחוב העסקן בסוף שנות ה-60 37 (ב) טענתן החדשה של העותרות: רחוב העסקן נסלל לראשונה באמצע שנות ה-70, העירייה יכלה לגבות מהעותרות היטל פיתוח בגין כך, ומשלא עשתה כן- היא מנועה מכך היום 42 (2) טענת העותרות לפיה דרישת התשלום אינה כדין, עקב תשלומי סלילה ותיעול שהעירייה גבתה או "חזקה" שגבתה בעבר בגין תוספות בנייה בנכס 49 (3) טענת העותרות לפיה חוקי העזר לא נועדו לגביית היטלים מנכס קיים, וטענתן להסתמכות 59 (4) טענת העותרות לביצוע עצמי של עבודות פיתוח בעבר על חשבונן 61 הערה לפני נעילה 67 סוף דבר 68 עניינה של העתירה שבכותרת בדרישת תשלום מיום 30.12.2018 ששלחה עיריית ירושלים לסוכנות היהודית ולקרן היסוד על סך 10,495,112 ₪ (קרן חוב).

דא עקא, בחינת טענות העותרות אחת לאחת, הובילה למסקנה אחרת: טענת העותרות לפיה "חזקה" שהעירייה גבתה מהבעלים הקודמים דמי השתתפות בגין סלילת רחוב העסקן לכל המאוחר בסוף שנות ה-60, נדחתה.

בנסיבות אלה, המסקנה אליה באתי היא כי יש לדחות את טענת העותרות לפיה הן זכאיות לפטור גורף מהיטלי פיתוח וסלילה, מחמת ביצוע עבודות פיתוח עצמיות בשנים עברו.

נוכח מכלול הטעמים האמורים, התוצאה היא כי העתירה נדחית, למעט לעניין האמור בפס' 54 לדבריי לעיל.