זאת, מאחר שהסכם המכר נכרת לאחר כניסתו לתוקף של תיקון מס' 84 לחוק התיכנון והבניה (להלן: תיקון 84) – תיקון חוק אשר שלל את האפשרות להגיע להסכמות בין הנישום לבין הועדה המקומית בדבר גובה שומת ההשבחה.
אי-חוקיות ההסכמים הללו באה לידי ביטוי הן ביחס לדרישה להקדמת תשלומי היטלי הפיתוח, ללא כל בסיס חוקי לכך בחוקי העזר המקומיים או בכל מקור סמכות אחר, והן ביחס לקיבוע הסכום של היטל ההשבחה בטרם אישור התכנית משביחת המקרקעין – בנגוד להוראות חוק התיכנון והבניה (ראו: סעיף 4 לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבניה).
תשלום היטל ההשבחה על ידי המערערים בסכום הנמוך לאין שיעור מההשבחה הריאלית ממנה הם נהנים, אינו אלא התעשרות שלא כדין על חשבון הציבור (ראו: דנ"א 3768/98 קריית בית הכרם בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נו(5) 49, 63-62 (2002); ע"א 1321/02 נוה בנין ופיתוח בע"מ נ' הוועדה לבניה למגורים ולתעשייה, פסקות 12-10 (26.5.2003)).
ההיפך הוא הנכון: המערערים מחזיקים בידיהם תכנית מתאר מקומית אשר משביחה את מקרקעיהם – המצויים באיזור מרכזי מבוקש – במידה ניכרת ואשר מאפשרת להם לקדם על מקרקעין אלו בניה למגורים בהקף נרחב.
...
ועדיין, התוצאה היוצאת תחת ידנו הינה שדין הערעור להידחות.
נראה על כן שהמקום בו יכול ויינתן סעד על יסוד טענותיהם של המערערים לעניין ההסתמכות ונזקים שנגרמו להם עקב ההסתמכות (ולרבות עקב העיכוב בשיגור הודעת הביטול), הינו בתביעה כספית, אם וכאשר יחליטו המערערים או מי מהם להגישה (וזאת בלא להביע, דעה, מראש, על תוצאתה של תביעה שכזו, מחד, או להפחית מקביעות של בית המשפט קמא שיכול ותהיינה רלבנטיות לעניין זה, מאידך).
מכל מקום, הנפקות של מידת ההסתמכות שמורה לדיון בתביעה כספית, אם וכאשר יחליטו המערערים או מי מהם להגישה, וסבור אני שאין מקום לקבוע בהקשר זה, מראש, עדיפות למשפחת דיל על קבוצת יציב או להיפך.