היטל השבחה על מי שאינו בעל זכויות קנייניות

בערר נטען כי רותם איננה בעלת זכות במקרקעין לצורך החיוב בהיטל השבחה כיוון שברשותה רק הרשאה לכריית פוספט, ויש לבטל את החיוב בהיטל השבחה, במלואו.

  נמצא כי בהתאם להלכה הפסוקה, מוטל חיוב בהיטל השבחה גם על מי שמבחינה קניינית אינו חוכר לדורות או בעלים של המקרקעין.

              יוער כי הגישה הכלכלית-מהותית לא הוחלה רק להרחבת החבות בהיטל השבחה על מי שאינו עונה על ההגדרה הקניינית של "חוכר לדורות". היא יושמה גם בפרשנות שהביאה לאי הטלת חבות.

...

גם בחינה של מכלול הנסיבות והנתונים החיצוניים אינה מובילה למסקנה כי מעמדה של רותם במקרקעין בפועל, הוא כמעמד חוכר לדורות.

הערעור נדחה איפוא.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.

לענין זה קיימות, ככל הנראה, משמעויות והשלכות משפטיות וקנייניות שאינן בתחום מומחיותי.

לענין תשלום היטל ההשבחה ששולם עבור תת חלקה 2 יצויין, כי אין בו השלכה על תת חלקה 1 מאחר ושולם עבור נכס אחר (תת חלקה 2) במסגרת מכר בין גורמים שאינם בעלי זכויות רשומות בתת חלקה 1.

...

המומחה נימק את דחיית החיוב על פי חשבונית 39 בפער הזמנים בין מועד סיום העבודה ובין מועד החשבונית וביהמ"ש לא מוצא מקום להתערב במסקנה זו. כמו כן, המומחה לא אישר עלות פיקוח שכן לא הוצגה חשבונית והוא הגיע למסקנה שלא היה פיקוח.

שני הצדדים אחראים לביטול ההסכם לנוכח כל האמור לעיל, התשובה לשאלה מי הפר את ההסכם, הינה מורכבת ולכן ביהמ"ש קובע כי שני הצדדים הפרו חובותיהם על פי ההסכם והדין.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד כלהלן: · הסך של 121,000 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 20072-06-22 חסן ואח' נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה מבוא עמקים ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט יונתן אברהם העותרים .1 עלי שאקר חסן .2 פאטמה מרעי .3 פתחייה חסן .4 שאקר סעיד חסן 5. חסן ארקאן 6. פאטמה חסן ע"י ב"כ עו"ד טארק אסכנדר נ ג ד המשיבים 1. הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה - מבוא עמקים ע"י ב"כ עו"ד עביר אסדי 2. לביבה שאקר עבד אל עזיז חסן 3. חוסאם חסן 4. מוחמד אמין חסן 5. חוסיין אמין חסן 6. עודאי אמין חסן משיבים 3-6 ע"י ב"כ עו"ד מרואן עבדללה 7. ועדת ערר לתיכנון ובנייה - פיצויים והיטלי השבחה - מחוז צפון - נמחקה פסק דין

עוד נטען כי לא ניתנה הסכמת יתר הבעלים ולא קוימו יתר התנאים החליפיים בסעיף 36 (ד) לתקנות תיכנון והבנייה (רשוי בנייה) התשע"ו - 2016 (להלן: "התקנות"), היינו, לא הוצהר כי מען בעל הזכות במקרקעין אינו ידוע ונעשה מאמץ סביר להשיגו ויתר תנאי הסעיף.

כן נטען כי לעותרים אין זכות עמידה בעתירה כלל, שכן, טענתם להיותם בעלי זכויות קנייניות החשופים לפגיעה קניינית עומדות בסתירה מוחלטת לקביעת בית משפט השלום, שם נאמר במפורש שהעותר העקרי הטוען לזכויות של כ- 700 מ"ר במיגרש 19 הוא העותר 1 וגם ככל שיצליח להוכיח את זכויותיו, עדיין עומד נותר שטח שכזה במיגרש 19 לאחר בניית המשיבים על אותו מיגרש.

...

המסקנה המתבקשת היא כי העתירה מוגשת לאחר שבוצע פרסום דבר הגשת הבקשה בדרך הקבועה בתקנה 36 ולאחר שהעותרים לא הגישו התנגדות למתן ההיתר.

סוף דבר, הבקשה למתן צו ביניים כמו גם העתירה חסרות בסיס והן נדחות.

העותרים ישלמו הוצאות העתירה כדלקמן: למשיבה 1/ הועדה סך כולל של 20,000 ₪.

כמתואר בהחלטת ועדת הערר, מדובר במקרקעין שבבעלות האוניברסיטה, אשר התכנית המשביחה שינתה את ייעודם מאיזור מגורים 5 לתעשיות עתירות יידע, המאפשרת להקים במקרקעין ארבעה בניינים בשטח 127,712 מ"ר. היטל ההשבחה על-פי שומת המערערת (הועדה המקומית), עמד על סך 36,000,000 ₪.

עם זאת, לנוכח כלל המסמכים וההסכמים שהוגשו במסגרת דיוני ועדת הערר, מסקנתה הייתה כי עלה בבירור ובאופן חד משמעי כי כאמור, האוניברסיטה כלל לא הייתה בעלת הזכויות במקרקעין במועד הקובע לשם חיובה בתשלום היטל ההשבחה.

את הדיון פתחה ועדת הערר ב"הערה מקדימה", כי "עמדת המשיבה [הועדה המקומית] אינה ברורה לנו, ונדמה כי מוטב היה שנוכח הפרטים שהתבררו בהליך המשיבה [הועדה המקומית] הייתה בוחנת שוב את עמדתה תחת עמידה על חיוב העוררת ללא בסיס קינייני של ממש" (שם, פסקה 25).

...

לאחר שבחנתי את כלל טענותיה של המערערת, הוועדה המקומית, ואת טענותיהן של כל המשיבות שמשום מה, צורפו אל ההליך הנדון, הגעתי לכלל מסקנה כי כאמור בהחלטה מיום 29.1.2024, לא היה כל בסיס לצירוף אף לא אחת מהמשיבות מעבר לאוניברסיטה העברית.

אף לא נראה כי יש יסוד לחשש שאם בסופו של דבר וחרף סיכויי הצלחת הערעור הנמוכים, האוניברסיטה תחויב בתשלום היטל השבחה, היא לא תישא במלוא התשלום.

בהתאם לכך, הבקשה לסעד הזמני נדחית.

ההחלטה בעניין בקשת המערערת למתן סעד זמני: בקשת המערערת (הוועדה המחוזית) למתן סעד זמני ("עיכוב ביצוע"), שלפיו המערערת תוסיף ותחזיק בערבות הבנקאית שהפקידה המשיבה (האוניברסיטה), נדחית.

כמתואר בהחלטת ועדת הערר, מדובר במקרקעין שבבעלות האוניברסיטה, אשר התכנית המשביחה שינתה את ייעודם מאיזור מגורים 5 לתעשיות עתירות יידע, המאפשרת להקים בהם ארבעה בניינים בשטח 127,712 מ"ר. היטל ההשבחה על-פי שומת הועדה המקומית, עמד על סך 36,000,000 ₪.

בפתח נימוקי ההחלטה בעיניין השאלה אם האוניברסיטה הייתה בעלת הזכויות במקרקעין במועד הקובע, העירה ועדת הערר, "הערה מקדימה", לאמור: "בהערה מקדימה נציין, כי עמדת המשיבה [הועדה המקומית] אינה ברורה לנו, ונדמה כי מוטב היה שנוכח הפרטים שהתבררו בהליך, המשיבה [הועדה המקומית] הייתה בוחנת שוב את עמדתה תחת עמידה על חיוב העוררת ללא בסיס קינייני של ממש" (שם, פסקה 25).

שאלה שכאמור בהחלטת הועדה, מחויבת בירור, שהרי לא ניתן לחלוק על כך שלא ניתן לחייב בתשלום היטל השבחה את מי שלא היה בעל הזכויות במקרקעין במועד הקובע.

...

ועדת הערר ראתה עצמה מוסמכת לבחון שאלה זו, בחנה אותה בפועל והגיעה למסקנה כי התשובה לשאלה האמורה שלילית ולכן לא ניתן לחייב את המשיבה בתשלום היטל השבחה.

מכל הטעמים האמורים, הערעור נדחה.

המזכירות תעביר אל המשיבה (באמצעות באי-כוחה) את סכום העירבון שהופקד (סך 10,000 ₪) ואת היתרה תשלם המערערת למשיבה במישרין.