היטל השבחה בגין רישום זכויות בלשכת המקרקעין

כאמור, העותרת מבקשת להנפיק לה אישור לרישום זכויות בלישכת רישום המקרקעין בהתאם לסעיף 10 (א) לתוספת השלישית הקובע, כי "לא תרשם בפנקסי המקרקעין פעולה שהיא בבחינת מימוש זכויות במקרקעין, אלא לאחר שהוצגה בפני הרשם תעודה החתומה ביד יושב ראש הוועדה המקומית או ביד מי שהסמיכו לכך, המעידה כי שולמו כל הסכומים המגיעים אותה שעה כהיטל החל על המקרקעין על פי תוספת זו, או ניתנה ערובה לתשלומו, כולו או מקצתו, הכל כנדרש על פי תוספת זו". השאלה איפוא, אם היטל ההשבחה בגין המיגרש הצפוני שולם.

...

סבורני כי הגוף המוסמך אם ההליך בפניו הסתיים, היא ועדת הערר ולא בית משפט זה. ועל כן על העותרת להעלות טענותיה בפני וועדת הערר.

אין בידי לקבוע בשלב זה אם שומה (שטרם נערכה) או הגשתה, עומדים בהגבלות הקבועות בסעיף 14(ו) לתוספת השלישית לחוק, אין בידי לקבוע בשלב זה, אם הליכי הערר הסתיימו בטרם תכריע וועדת הערר בעניין זה, ואין בידי לקבוע במקום וועדת הערר מה תהיה החלטתה לגבי קבלת שומה מעודכנת.

לסיכום: סוף דבר, אני מקבל את החלק הראשון של העתירה ומורה למשיבה להנפיק אישור לרישום העברת זכויות חכירה לדורות על שם העותרת במקרקעין הידועים כמגרש הצפוני, זאת לצורך רישום הזכויות במגרש 1, (חלקה 73) בגוש 10195 בלשכת רישום המקרקעין על שם העותרת.

בסעיף 5 בכל אחד מההסכמים נקבעו מועדי התשלום על ידי הרוכש (התובע) ובין היתר נקבע בסעיף 5(ג) כי יתרת התמורה (באחד – 600,000 ₪ ובאחר – 500,000 ₪) תשולם, בין היתר כנגד אישור מס שבח ללישכת רישום המקרקעין ואישור המועצה המקומית בדבר אי קיום חובות ואישור הועדה המקומית לתיכנון ובנייה המופנה לרשם המקרקעין בדבר אי קיום חובות בגין היטל השבחה לצורך רישום הבית על שם הרוכש.

השמאי דנוס קבע כי על שולמית לשאת במלוא התשלום בגין התוכניות ובגין הפרוטוקולים שכן הללו פורסמו טרם כריתת שני ההסכמים שבין הצדדים ולאור הוראת ס"ק 2(א) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבנייה הקובעת כי הבעלים יישאו בהיטל השבחה בגין הרחבה של זכויות ניצול, ומאחר ואין חולק כי במועד אישור הפרוטוקול, התובעת היא שהייתה הבעלים של המקרקעין.

...

כמו כן תשלם הנתבעת 1 בגין סכום זה שכ"ט עו"ד בשיעור של 15%.

עתירתו של התובע לפסיקת פיצוי בגין שימוש ראוי בבית בתקופת האיחור במסירה, נדחית.

התביעה נגד הנתבעת 2, נדחית, ובנסיבות העניין, ובין היתר בהתחשב בכך שהייצוג של הנתבעות היה במשותף על ידי הנתבעת 2, לא ראיתי לנכון לפסוק לנתבעת 2 הוצאות.

הסכם זה קובע כי החברה המוכרת תשלם היטל השבחה בגין המימוש החלקי בעקבות קבלת היתרי בנייה במסגרתם מומשו חלק מהזכויות בתוכנית הראשונה, וכן כי היא תודיע לרוכשים על אודות הסכם הפשרה ותאפשר להם לשלם את סכום היטלי ההשבחה בגין מגרשיהם באופן מידיי, או בתשלומים שיישאו הפרישי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 (סעיף 3.1 להסכם הפשרה שצורף כנספח 3 לכתב התשובה של המשיבה).

סבורני כי התחייבות זו שוללת מהם במידה רבה את האפשרות להסתמך על טענת שהוי מצד המשיבה, או לטעון כי התרשלותה של המשיבה בגביית החוב מהחברה המוכרת, מצדיקה לקבל את עתירתם לקבלת אישור להעברת הזכויות בלישכת רישום המקרקעין חרף אי תשלום היטל ההשבחה (ראו גם עת"מ 29723-12-19 אפיקי אס.איי.ג'י. (ישראל) נכסים בע"מ נ' עריית נהרה (31.8.2020)).

...

בסיכום הדברים נכתב כך: "כמו כן אנו מאשרים כי ידוע לנו כי הועדה המקומית לתכנון ולבניה זמורה לא תאפשר העברת הזכויות במקרקעין משמה של חברת פסו-יוסקוביץ על שמנו, עד אשר תוסדר סוגיית תשלום היטל ההשבחה" (המסמך צורף נספח 4 לכתב התשובה).

סבורני כי התחייבות זו שוללת מהם במידה רבה את האפשרות להסתמך על טענת שיהוי מצד המשיבה, או לטעון כי התרשלותה של המשיבה בגביית החוב מהחברה המוכרת, מצדיקה לקבל את עתירתם לקבלת אישור להעברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין חרף אי תשלום היטל ההשבחה (ראו גם עת"מ 29723-12-19 אפיקי אס.איי.ג'י. (ישראל) נכסים בע"מ נ' עיריית נהרה (31.8.2020)).

סוף דבר – העתירה נדחית.

ביום 28.07.96, פורסמה למתן תוקף בילקוט פרסומים 4431, תכנית רצ/1/1/ט"ו, שהתירה בניית רמפות עליה לבניינים באיזור תעשיה ומלאכה בקוו בנין אפס, צדדי ואחורי בתנאים המפורטים בה. בשנת 1997 (ואף בשנת 1999) ניתנו למערערת "אישורי ערייה" בדבר העידר חובות, כולל היטל השבחה, לצורך הסדרת רישום העברת הזכויות במקרקעין על שמה בלישכת רישום המקרקעין.

הועדה המקומית לא טעתה משלא דרשה היטל השבחה בגין החלטת ההסבה (ההשבחה) בעת מתן האישור ללישכת רישום המקרקעין.

...

בית משפט קמא לא נידרש לטענה זו לנוכח קביעותיו האחרות שהובאו, עם זאת הביע את דעתו, "הגם שספק אם ניתן להסתמך על אישור זה כהבטחה מנהלית". עמדה זו מקובלת עלי".

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

השמאי העירוני, מר נריה, התייצב עוד לישיבת קדם המשפט והבהיר, מפורשות, כי אין כל מניעה לקבל אישור מטעם הערייה לצורך רישום הזכויות במיגרש 116 כנגד תשלום היטל השבחה והיטלי פיתוח, המתייחסים למגרש הפרטני, ולזכויות שיש ביחס לאותו מיגרש פרטני בהתאם לטבלת האיחוד וחלוקה.

עיון בפנייה עצמה, כמו גם בהתנהלות הצדדים קודם ולאחר משלוח אותה פנייה, מלמד כי אישור הערייה לצורך העברת הזכויות בלישכת רישום המקרקעין לא התבקש באותה עת, מעולם לא ניתן, והגם כי הובהר במסגרת פניית התובעים לרשות כי המטרה בסופו של יום היא קידום קבלתו של אישור ערייה המופנה ללישכת רישום המקרקעין, הפנייה הפרטנית הייתה מיועדת אך לצורך חישוב היטל ההשבחה בו על התובעים לשאת.

...

סוף דבר הצדדים להליך שבפני התקשרו עוד בשנת 2002 בהסכמי מכר במסגרתם התחייבו התובעים ליתן לנתבעים ובעלי זכויות נוספים, שירותים שונים אשר בבסיסם שינוי ייעוד המקרקעין מייעוד חקלאי לייעוד של אזור תעסוקה ותעשייה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת במובן זה שייראו את התובעים כמי שעמדו בתנאי הוראות סעיף 1ג(1) להסדר הגישור, ועל הנתבעים לפעול בהתאם לנקוב בהסדר הגישור, לרבות המצאת כלל המסמכים הנקובים בו. לצורך כך, ניתן בזאת צו עשה כמפורט בסעיפים 5.2 ו-5.3 לכתב התביעה.

טענות הנתבעים, לרבות הטענה בדבר הפרת הסדר הגישור, נדחות.