היזק במזיד לבית מרקחת ובנק

עקרי העובדות ביום 1.5.2014, הוגש נגד העוררים כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק (הובלה ונשיאה), היזק במזיד לרכב והסתייעות ברכב לבצוע פשע.

לפי פרטי כתב האישום, העוררים קשרו קשר עם אדם אחר, עמיעד קאסוטו (להלן: עמיעד), לשדוד מהמתלונן, ל.א., את כספי הפדיון של תחנת הדלק בה עבד, אותם נהג להפקיד בבנק הדואר מדי יום ראשון בשבוע.

לתמיכה בכך ציינו העוררים כי אביו של ברכה נימנה בעבר על כוחות הבטחון, וכי אמו של סעבאן נמצאה בעבר מתאימה לתפקיד מפקחת ופיקחה עליו כבר בתיק אחר, כאשר לא נטען כי ניכשלה בתפקידה זה. על כן, שגה בית המשפט המחוזי כשלא בחן את הערבים לגופם ופסל אותם תוך הסתמכות על נתוניהם האובייקטיביים בלבד, זאת לאחר שהעוררים נשלחו לקבלת תסקיר על-ידי בית המשפט, מה שמעיד על ההכרה באפשרות העקרונית לאיין את מסוכנותם באמצעות חלופה מתאימה.

...

לאור כל האמור נקבע כי אין בחלופות שהוצעו כדי לאיין את רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מפני העוררים, והוחלט על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעררים ובנימוקיהם, נתתי דעתי על החלטת בית המשפט המחוזי, ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינם של העררים להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את שני העררים.

בהמשך טען כי דרש מהמתלוננת שלא לגעת בכרטיס האשראי, בנגוד למתואר בכתב האישום לפיו הכניס את תדפיס חשבון הבנק לארון, וזאת מאחר והיה זקוק לכרטיס כדי למלא דלק ברכבו לצורך נסיעה בבוקר לעבודה.

היזק לרכוש במזיד – דלת המקלחת – סעיף 7 לכתב האישום בסעיף 7 לכתב האישום מיוחס לנאשם כי בעט בדלת המקלחת והזיק לה. כאמור לעיל, בהודעתו במישטרה טען הנאשם כי טרק את הדלת והיא נסדקה כתוצאה מהטריקה.

סעיף 149(10) לחסד"פ מקנה לבית המשפט סמכות לביטול כתב האישום במקרה שבו "הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". במסגרת ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 [2005] הורחבה תחולת הדוקטרינה גם למקרים שבהם פעלה הרשות באופן רשלני, כך שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות.

...

לא שוכנעתי כי האירועים המיוחסים למתלוננת עולים לכדי תקיפת הנאשם.

תשובה שלילית תחייב את המסקנה שהשפעתו של המעשה על החברה היא כה מזערית, עד שאין זה ראוי להכתים את מבצעו בהרשעה בפלילים.

סוף דבר אני מרשיע את הנאשם בעבירה של היזק לרכוש במזיד ובשתי עבירות של איומים, כמפורט בהכרעת הדין.

הנאשם ניכנס לבנק גנב תיק של אחת הפקידות ודחף פקיד אחר.

הנאשם הסיג גבול לבית מרקחת, השליך אבן על חלון הראוה וניפצו, ניכנס לחנות והשליך את הסחורה על הריצפה.

· ת"פ (פ"ת) 37700-12-10 מדינת ישראל נ' מוסקוביץ (15.12.13), הורשע נאשם על פי הודאתו בבצוע עבירות של היזק לרכוש במזיד, הסגת גבול והתפרצות לבית עסק.

...

ערעורו נדחה.

לאור כל המפורט לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבות שלפני נע ממאסר מותנה ועד למאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות.

עונשו של הנאשם לאור כל האמור מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 2 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם, שאיננו ולא היה רוקח, שיווק את הטבליות המפרות הנ"ל שלא באמצעות בית-מרקחת, מבלי לנהל פנקס תכשירים רשומים ושלא עפ"י פקודת הרוקחים – עבירה לפי סעיף 60 בצרוף סעיף 47א' לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981.

והעלבת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד (2011) בגינה נדון למאסר על-תנאי, קנס ותשלום פיצוי.

מיסמך בנקאי המתעד העברת סך 500,000 ₪ מהנאשם להוריו בתאריך 20.08.2012 (נ/40).

...

וכן: "כאשר נחשפת תופעה בהיקף כה חמור כמו במקרה שבפנינו, מצווה בית המשפט להרים את תרומתו לצמצום ממדיהן של עבירות המס על ידי החמרה בענישה. המסר לכלל בעניין זה הוא פשוט וברור – הכל מצווים לדווח דיווח אמת על היקף עסקיהם, ואם כך יהיה, מותר להניח שהנטל על כלל אזרחי המדינה יהיה שוויוני יותר. ולהיפך, מי שיעמוד במריו ויוסיף לנהוג בדרכי רמייה כדי להשמיט מהכנסותיו, שוב אין מנוס מלהבהיר לו כי במקרים הראויים, הוא עלול לשלם על כך לא רק בממונו, אלא גם בחירותו" (ראו: ע"פ 2407/05 רונן מן ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 11.07.2005]) כב' השופט ד. לוין במאמרו "גוזרים את הדין" התייחס לאספקט הכספי בעבירות המס, בציינו כי: "חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר. אם חשב לתומו שהסיכוי להפיק טובת הנאה כספית ניכרת מצדיק נטילת סיכון, עליו לדעת כי אם יועמד לדין ויוטל עליו קנס הוא צפוי גם לכך כי תישלל חירותו, וגם כי יפסיד את הרווח המדומה, פרי הבאושים של המעשה העברייני. על כן ראוי ונכון היה להטיל עונש מאסר בפועל משמעותי וכן קנס" (ראו גם: ע"פ 6474/03 יוסף מלכה ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד-נח(3) 721(2004)).

וכן: " מקובל עלינו מקדמת דנא, כי חרטה, כמו הטבת נזקו של הקורבן, ראוי שיזקפו לקולת העונש בבוא הנאשם לתת את הדין. אולם, גם את זאת יש להדגיש: עם כל חשיבותו של פירעון החוב, בסופו של דבר אין מדובר במעשה חסד שעשה הנאשם, אלא בפירעון מה שניתן היה לגבות ממנו גם בדרכים אחרות... ועל כן אף שלהסרת המחדל במקרה זה יש לייחס משקל, אין להפריז בו עד כדי הימנעות מגזירתו של מאסר בפועל" (ההדגשה לא במקור – י.א.) (ראו: ע"פ 2407/05 שאוזכר לעיל) בכל זאת, אין להתעלם מהמאמץ הכלכלי שעשה הנאשם כדי להסיר מחדליו.

לאור כל המקובץ, ולאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים לחומרא ולקולא, אני סבורה כי הענישה שיש להטיל על הנאשם צריכה להיות חמורה מזו שהוטלה על איציק כהן בשים לב לכלל העבירות בהן הורשע, לרבות עבירות המס, שיבוש הליכי משפט וקבלת דבר במרמה, תוך התחשבות בהודאתו החלקית של הנאשם, הסרת המחדלים ונסיבותיו האישיות.

בת"פ (נת) 49713-09-12 נדון נאשם להיזק במזיד ל-10 כלי רכב והוטלו עליו 8 חודשי מאסר, חרף היתמכרותו לאלכוהול ועבר פלילי מכביד כמו הנאשם דנן.

בנסיבות שבפני מדובר בעבירה חמורה, כאשר מידת הפגיעה בנסיבות אלה בערכים המוגנים הנה ברף הבינוני לאור העובדה כי מדובר בגרימת נזק לשני בתי עסק- בנק ובית מרקחת- בהקף כולל של עשרות אלפי שקלים, ותוך שימוש בנשק קר ברחוב הומה אדם.

...

הכרעה בנסיבות אלה החלטתי לכבד את הסדר הטיעון בעניינו של הנאשם, בהיותו מאוזן וראוי ומקיים את עקרון ההלימה בהתאם לתיקון 113 לחוק.

לאור נסיבות יוצאות דופן אלה, ורצון לסייע לנאשם לשקם את חייו ולשוב לדרך הישר, מצאתי כי הגם שיש ברכיב המאסר שבהסדר משום חריגה לחומרא ממתחם הענישה, הרי שיש באיון מרכיב הפיצוי שיושת על הנאשם כדי לאזן את רכיבי הענישה מבלי להפר את מתווה ההסדר (ראה: החלטתי בת"פ 2055-07-13 מ"י נגד דחרוג (מיום 14.10.13); דנ"פ 8086/01 דניס אייזן נגד מ"י, נ"ט (5) 625).