היוועדות חזותית לפי סעיף 13 לפקודת הראיות

לפניי שתי בקשות, הראשונה מטעם התובעת לגביית עדות מעד בחו"ל באמצעות שלוח לפי סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971 (להלן: "בקשת התובעת" או "הבקשה לגביית עדות"; לפי ההקשר)); והשנייה מטעם הנתבעים לזימון עד נוסף שלא הוגש מטעמו תצהיר (להלן: "בקשת הנתבעים").

הפסיקה הכירה באפשרות לגביית עדות באמצעות שליח או באמצעות היועדות חזותית, על בסיס סעיף 13(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971 הקובע כי: "13. (א)לפי בקשת בעל דין במשפט אזרחי רשאי בית המשפט, אם נראה צורך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על-ידי אדם פלוני ובמקום פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט, ורשאי בית המשפט ליתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה, כפי שייראה סביר וצודק, ורשאי הוא להתיר לכל בעל דין להגיש את פרוטוקול העדות כראיה באותו משפט". הקוים המנחים להפעלת סעיף 13 (א) הנ"ל, כפי שנקבעו בפסיקה הם שלושה: (1) על המבקש להוכיח כי פנייתו לביהמ"ש נעשתה בתום לב; (2) העדות רלוואנטית לשאלות השנויות במחלוקת; ו-(3) קיימת סיבה טובה המונעת הגעת העד לחקירה בביהמ"ש (ראה רע"א 4649/92 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' גהל, פ"ד מז(1), 564 (1992); רע"א 1920/12 אהרון לוינגר נ' עו"ד ניצה פוזנר, כונסת הנכסים (ניתן ביום 3.5.12)).

...

התובעת מפנה לתשובת הנתבעים בבקשה הראשונה, ומבקשת לטעון כי יש לדחות את בקשת הנתבעים מן הטעמים שהם בעצמם העלו בתשובתם (ראה סעיפים 8 ו-9 על תת סעיפים בתשובת הנתבעים).

דיון והכרעה: לאחר העיון בבקשה וכן בתשובה לה, ובפסיקה הרלוונטית, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, ואנמק; על פי סעיף 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, כאשר מורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדין לפני הבאת העדים לעדות, לא יורשה בעל דין להביא עד שלא נתן לתצהיר, "אלא אם שוכנע בית המשפט, על פי בקשה נתמכת בתצהיר, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות". גישתו הליברלית של בית המשפט בעניין זה קיבלה ביטוי הולם בע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, 479, כ(3) 477 כדבריו של כב' השופט ברנזון (כתארו דאז) "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן". מאידך אין להתיר את הרסן ולתת לכל בעל דין לנהוג כאוות נפשו, ויש לעדות את האיזון הראוי בין שמירה על זכויות דיוניות וסדרי דין, לבין החתירה לחקר האמת.

יחד עם זאת, ועל מנת להימנע מכל הפתעה לא לגיטימית לתובעת ע"י הבאת העד המבוקש, ונוכח מועד הדיון הקבוע, ועל מנת לתת לתובעת את ההזדמנות לחקור את העד כראוי, אני מורה כי עדותו של העד המבוקש תוגש באמצעות תצהיר, כמו יתר העדים בתיק, והתצהיר יוגש תוך 14 ימים עם העתק ישירות לב"כ התובעת.

בית המשפט העליון (כב' השופט גרוניס, כתוארו אז) דחה בהחלטתו מיום 8.2.12 את הבקשה ב-רע"א 2086/11 הנ"ל, תוך שקבע כי הבקשה לא נתמכה בתצהיריהם ועל כן, סעדה והתובע 5 "... לא ביססו תשתית עובדתית התומכת בטענתם כי קיימת להם סיבה טובה שלא להגיע למתן העדות בישראל". כהמשך לכך, עתרו התובעים להגיש תצהירים מאת סעדה והתובע 5 לשם תמיכה בבקשה לגבות עדותם בהוועדות חזותית ולחלופין – לפי סעיף 13 לפקודת הראיות.

...

לכן, נדחית התביעה.

התוצאה אני קובע אפוא כי סעדה ווידאד היו בעלות הזכויות בנכסי המקרקעין הבאים: (א) חלקות 36 ו-112 בגוש 7016 היו רשומות על שם סעדה (בניין דירות ברחוב בת עמי 3 ותרצה 16, תל אביב-יפו בהתאמה); (ב) חלקה 29 בגוש 7043 – 4/5 רשומות על שם סעדה ו-1/5 רשומה על שם וידאד (מגרש ריק ברחוב קדם 173 פינת רחוב שפתי ישנים, תל-אביב-יפו.

משכך – דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת הדס פלד) מיום 16/3/2020 בת"א 62854-01-19 ולפיה נדחתה בקשת התובעת - המבקשת למתן עדות בהוועדות חזותית לפי סעיף 13 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971.

...

בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה טעמיה של המבקשת אינם מצדיקים הימנעות מהגעה למתן עדות בישראל והפנה בעניין זה לבש"א (הרצ') 3214/02 שף של זהב בע"מ נ' אילת גייטפורט נגה 1982 בע"מ (1.2.04) (להלן: "עניין שף של זהב") שם נדחתה בקשת בעל דין לחקירה באמצעות כינוס וידאו ונקבע כי העובדה שהמבקש מעוניין בקבלת גרין קארד אין בה כדי להוות סיבה טובה המונעת את התייצבותו לחקירה בישראל.ב תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור: א) יש ליתן רשות ערעור הואיל ומדובר בעניין משפטי החורג מעניינים של הצדדים ותוצאת ההחלטה היא הלכה ולמעשה סיום ההליך ויש בה עיוות דין קיצוני.

אני סבורה, כי במקרה דנן בנסיבות העניין, יש מקום להתערבות.

לאור מכלול הנתונים, אני סבורה, כי אין לנעול את שערי בית משפט בפני התובעת רק בשל חוסר אפשרותה להגיע לישראל על מנת להעיד ויש מקום לאפשר למבקשת והעד מטעמה להעיד בדרך של היוועדות חזותית.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנה רשות ערעור והערעור מתקבל.

ביום 7/9/20, הוגשה תגובת התובעת באופן מפורט ולפיה, נוכח הכללים והתנאים אשר נקבעו בפסיקת בית המשפט העליון ביחס לגביית עדות בחו"ל, לפי סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – "פקודת הראיות"), הרי שיש להתיר את עדותו של עד התביעה בדרך המבוקשת מחמת שהבקשה הוגשה בתום לב ; העדות רלוואנטית לבירור התביעה ; וכי קיימת סיבה טובה לאי הגעתו של העד לעדות.

" אכן, פסיקה זו אשר הובאה לעיל, עניינה בעדות בהוועדות חזותית ביחס לעד הנמצא בחו"ל, מכוח הוראות סעיף 13 לפקודת הראיות.

...

(ב) היוועדות חזותית תתאפשר אם המקום שבו ימסור העד את עדותו ואולם בית המשפט שבו נדונה התובענה יכללו, בין השאר – (1) מכשור המאפשר לעד לראות ולשמוע במהלך עדותו את המתרחש באולם בית המשפט שבו נדונה התובענה שבעניינה הוא נדרש להעיד, אם בית המשפט מצא שהדבר דרוש בנסיבות העניין; (2) מצלמה המאפשרת צילום תקריב של מסמכים; (3) מסך צפייה מרכזי באולם בית המשפט וכן מסך צפייה אישי לשופט.

"על-פניו דומה כי מדובר בסוגיה פשוטה ותחומה באופן יחסי, שאין מניעה ממשית שהמשיבים יחקרו לגביה בדרך של כינוס וידאו (מובן שבית משפט השלום רשאי ואף צריך לדרוש מהמשיבים, כתנאי לביצוע ההיוועדות החזותית, להגיש את תצהיריהם מחדש, כשהם מאומתים כדין). זאת במיוחד בהתחשב בכך שהאמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו כיום מאפשרים לבית המשפט להתרשם בצורה ישירה מהעד המעיד בכינוס וידאו ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת. בית המשפט יכול, אפוא, לקבל תמונה ברורה, תרתי משמע, באשר למהימנותו של העד, ועל כן קטן החשש מפני העדרה של התרשמות ישירה מן המעיד ומן העדות (ראו: רע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולדשטיין, [פורסם בנבו] פסקאות 9, 15 (24.9.2007); רע"א 3005/02 SmithKline Beecham P.L.C. נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד נו(6) 865, 868 (2002))." מכל המקובץ לעיל, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובהיעדר נימוק מהותי או אף טכני מטעם הנתבעים ונוכח הרציונלות המפורטות בפסיקת בית המשפט העליון והמחוזי – מצאתי כי במקרה דכאן, יהא זה אך ראוי ונכון לאפשר מתן עדות בדרך זו של היוועדות חזותית.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה ומורה על העדת עד התביעה באמצעות היוועדות חזותית.

(ב) היועדות חזותית תתאפשר אם המקום שבו ימסור העד את עדותו ואולם בית המשפט שבו נדונה התובענה יכללו, בין השאר – (1) מיכשור המאפשר לעד לראות ולשמוע במהלך עדותו את המתרחש באולם בית המשפט שבו נדונה התובענה שבעניינה הוא נידרש להעיד, אם בית המשפט מצא שהדבר דרוש בנסיבות העניין; (2) מצלמה המאפשרת צלום תקריב של מסמכים; (3) מסך צפייה מרכזי באולם בית המשפט וכן מסך צפייה אישי לשופט".

בתי המשפט התייחסו בהחלטותיהם לפסיקה שמנתה את השיקולים להעדת עד מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל לפי סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (בעיניין זה ר' תצ (ת"א) 33522-01-17 דוד עובד ואח' נ' חברת החשמל לישראל, (2.9.20) (להלן: "עובד") ורע"א (ת"א) 4791-06-20 לנוקס השקעות בע"מ נ. פיינשטיין, (3.6.20) (להלן: "לנוקס"), בהם הפנו בתי המשפט, בין היתר, לרעא 1920/12 אהרון לוינגר נ' עו"ד ניצה פוזנר, כונסת הנכסים, (3.5.12)).

...

בפרשת עובד, פיסקה 6, עמד בית המשפט על השיקול שבחלוף הזמן, וכלשונו: "אני סבור כי חלוף הזמן, קרוב לשלוש שנים, מהווה טעם כבד משקל לקידום ההליך ובכלל זה, התרת העדת פרופ' גילדור בהיוועדות חזותית. ביטול מועד הדיון כהצעתם החלופית של המבקשים, משמעותו אובדן זמן שיפוטי יקר ודחיית הדיון לפרק זמן משמעותי. הכל, על חשבון תור המתדיינים האחר ושעה שיש בהישג יד פתרון סביר". לקראת סיום מצאתי להעיר ולהפנות לדברי מנהל בתי המשפט, כב' השופט ד"ר יגאל מרזל, בישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט מספר 109, שבהם התייחסות לעובדה כי ככל שהתקנות החדשות היו נכנסות לתוקפן במועד המקורי היה ניתן לפי התקנות לערוך דיונים באמצעות היוועדות חזותית (ר' פרוטוקול מס' 109 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 14.09.2020, עמ' 69).

במכלול השיקולים, מסקנתי היא כי האיזון הנכון הינו חקירתם של העדים המומחים מטעם בית המשפט בהיוועדות חזותית, אלא אם עד המועד שייקבע לדיון תוסר המניעה מהופעתם בבית המשפט.

סוף דבר, ומאחר ואין בידי בית המשפט לקבוע יום שלם נוסף חלף המועד שכבר נקבע, נקבע בזאת להמשך הוכחות וסיכומים בעל-פה למועדים שלהלן: ביום 14.2.21 בשעה 13:30 ייחקרו ד"ר דורסט וד"ר וייסבורד.