היוועדות חזותית בבית הדין לעבודה של אדם שעבר לגור בחו"ל

אין חולק כי הגב' בן שהם, בעלת הבית שבו אליבא דתובע אירע האירוע, אינה מתגוררת בבית.

אלא שלאחר שהתקבלה הבקשה הודיע ב"כ התובע לבית הדין כי לפתע חזרה בה הגב' שני מנכונותה להעיד בהיוועדות חזותית.

אלא שעיון מעלה כי הגב' שני מעולם לא תמכה בגירסתו של התובע בכל אופן שהוא ועל כן ספק רב אם לו היתה נשמעת עדותה- היה בכך כדי לסייע לו. למעשה עולה הרושם כי התובע ביקש להיעזר ולו בשמה של גב' שני על מנת לבסס גירסתו אף שהיא עצמה כלל לא היתה מוכנה "לעמוד מאחוריה". כך: באופן שאין לו כל הסבר,התובע הטריח את הגב' שני לגשת לקונסוליה הישראלית על מנת לחתום על תצהיר בעניננו אלא שהיא נאותה או הוא הסתפק במתן תצהיר לאקוני ואמורפי בלבד שעקרו נכונותה להעיד בהיוועדות חזותית אך אין בו כל פירוט של תוכן האירוע שלטענתה היתה עדת הראיה היחידה שלו (כמתבקש מתצהיר עדות ראשית- ודוק, הבקשה להעדתה הוגשה במועד שבו היה על התובע להגיש תצהירי עדות ראשית).

בנסיבות אלה לכל הפחות אין להסיק כל מסקנה שהיא לחובת הנתבע בשל אי העדת הגב' שני, אשר ככל הנראה כלל לא תומכת בגירסת התובע לגופה ולפרטיה (ויתכן שאף מעבר לכך) .

הסברו של התובע לכך שלא פנה לקבל טפול רפואי שכן היה זה יום חמישי אחה"צ- כשבו בזמן טוען שהרופא עצמו הפנה אותו דווקא אז לקבל הטיפול, ודאי אינו משכנע וכן לא מובהר מדוע לא פנה לקבל את הטיפול מכל מקום, קודם לנסיעתו לחו"ל. גם הטענה כי ביקר אצל הרופא אשר התיחס לעניינו, ללא כרטיס רפואי, אינה מסתברת כשלעצמה בכל ביקור רפואי, ודאי לא כאשר מדובר באירוע שהוא תאונת עבודה הגוררת מילוי טפסים מתאימים להם מודעים היו גם הרופא (שימים מספר לאחר מכן הוציא אישור כזה) וגם התובע עצמו כעולה מעדותו.

...

הכרעה בטרם אדון במסקנות העולות מן הראיות שלפנינו, אתיחס לעדות שלא הועדה בסופו של דבר- עדות הגב' שני.

ולגוף הראיות שלפני: אקדים ואבהיר כי גם בהתעלם משאלת עדותה של הגב' שני והנטל המוטל על מי מן הצדדים בקשר לכך, לא שוכנעתי מתוך גרסת התובע והעדה מטעמו וכן נוכח המסמכים הרפואיים, כי התרחש הארוע כפי שתארו התובע.

למסקנה זו היא מגיעה לא מתוך ידיעה, לדבריה, אלא מתוך נסיון, כיון שגם היא החליקה כך בעבר "ולא יכלתי לעצור עד שהגעתי למשטח שבין הקומות" (רישת עמ' 19).

סוף דבר, התובע לא הצליח להרים הנטל המוטל עליו להוכיח בראיות מהימנות התרחשות הארוע, ועל כן דין תביעתו להדחות.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 25402-11-18 25 יולי 2019 לפני: כב' הרשמת סימה קרמר התובעת: שרית בציר הנתבעת: חברת BMS ישראל ע"י ב"כ עו"ד יותם אלקלעי החלטה

לטענת הנתבעת, עדותו, כמי ששמש כמנהלה הישיר של התובעת וראיין אותה לפני קליטתה בנתבעת, היא רלבאנטית לחקר האמת, שכן הוא העד היחיד שיכול להעיד ממקור ראשון בנוגע לטענות התובעת כי הוא הבטיח לה הבטחות בעיניין הבונוס.

התובעת מוסיפה, כי ככל שבית הדין ישתכנע, כי הנתבעת אינה יכולה להביא את העד ויורה על חקירתו באמצעות כנוס וידאו, הרי שיש לעשות זאת באמצעות נציג מטעמה אשר יישלח לארה"ב, על חשבון הנתבעת, על מנת שיהיה נוכח לצד העד במהלך העדות, במטרה למנוע זהום ההליך.

עם זאת, דברי הנתבעת כי על רקע מגוריו בארה"ב יימנע מהעד להתייצב לדיון ההוכחות שנקבע ליום 12.9.19, אינם כשלעצמם עולים כדי סיבה טובה המונעת הגעתו כדי להעיד.

וכך נקבע ברע"א 7265/09 לירון מסס נ' משרד הבריאות ואח' (ניתן ביום 31.12.09): "דומה כי בכל מקרה שבו מקום מושבו של עד מסוים הוא מחוץ לישראל, ההגעה לישראל תהיה כרוכה באי-נוחות והעד ייאלץ לחדול מעיסוקיו הרגילים במשך תקופת שהותו בישראל ... חשוב שהשימוש באמצעי של ועידת חוזי יישמר למקרים שבהם קיימת "סיבה טובה" להמנעות מהגעה לישראל, מעבר לאי-הנוחות שכרוכה בצורך להעיד במדינה אחרת, שהיא נחלת הכלל.

...

מן הכלל אל הפרט מקובלת עלי טענת הנתבעת כי הבקשה הוגשה בתום לב והבקשה הוגשה מבעוד מועד.

תוצאה זו מתיישבת עם הרוח הנושבת הן בפסיקה הישראלית והן בפסיקה האנגלית, לפיה יש לייחד כלי זה של כינוס וידאו למקרים חריגים ולא שוכנעתי כי כך הוא במקרה דנן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 26000-08-19 סע"ש 30625-05-20 סע"ש 7132-11-18 לפני: כב' השופטת דגית ויסמן נציגת ציבור (עובדים), גב' דליה כהן נציגת ציבור (מעסיקים), גב' אידה שפירא התובעת לוישראל שירותים רפואיים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מורן עובדיה הנתבעות 1. רדה סברינוב 2. יוליה סורוקה 3. קטיה מירוש ע"י ב"כ עוה"ד לב שניידר ואורן יוגב פסק דין

כמו כן נשמעה עדותה של גב' יוליה פוטפובה, בהוועדות חזותית בעת שהעדה שהתה בקרקוב, פולין, וזאת בשל המילחמה באוקראינה.

מעבר לכך, סברינוב העידה שמדובר היה בלווי מכרות שלה, שהכירה עוד מחו"ל. ר' בדיון מיום 26.12.21 עמוד 30 משורה 31: "שניים האלה הן חברות שלי שאני מכירה, הן מאותו עיר קייב שאני גרתי, ואני מכירה אותן הרבה שנים, והייתי אצלן בבית והן היו אצלי בבית, וכשהם באים לפה, הם באים לפה המון שנים, הם מזמינים את הטיפול שלהם אצל רופא אחד או אחר, ולפעמים אני מצטרפת אליהם או עושה להם טובה בתור חברות שלקחת אותם.

. (ש)לקחתי אותם בתור חברות, כי הרופאה ש, הם אפילו לא צריכים אותי, כי הרופאה מדברת רוסית והם מכירים אותה הרבה שנים ומביאים לה מתנות, והרופאה גרה ברחוב המקביל לידי, אז הם ביקשו ממני, ובזכות זאת גם ניפגשנו.

מסקנה זו מתיישבת עם האמור בתצהירה של גב' אריאלה ורמוס, עדה מטעם החברה, העובדת באסותא, שהעידה בתצהירה כי סמוך לאחר סיום עבודתן של סורוקה וסברינוב בחברה, הן היתעניינו בפתיחת חשבון סוכן תיירות.

...

בנסיבות אלה, כאשר לוז הפרסום הוא אמת והוא נוגע ללב יחסי העבודה – תשלום שכר, לא מצאנו כי זהו המקרה לחייב את העובדת בפיצויים בלתי ממוניים.

בנושא התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות – מאחר שמדובר ברכיב התביעה המרכזי, מצאנו להוסיף את הדברים הבאים: הסכום הנתבע הוא לפי החזקה הקבועה בחוק (60 שעות נוספות בחודש).

לאור זאת, ובשים לב לתוצאת התביעה של החברה כנגד העובדות, מצאנו לקבל את התביעה כמפורט בסיכומי התובעת.

סוף דבר התביעה בסע"ש 26000-08-19 נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 59253-11-21 07 אוגוסט 2023 לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם - דן יחיד - התובע: עודד גז ע"י ב"כ עו"ד ווסר אדוארדו – מטעם הסיוע המשפטי הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד מיכל כהן פסק דין

מטעם התובע העידו הוא עצמו ואחיו מר ינקי יעקב גז (להלן: יעקב) ואילו מטעם הנתבע העיד אביו של התובע מר אלברט גז (להלן: אלברט) אשר עקב מצבו הרפואי, בהסכמת הצדדים, נשמעה עדותו בהיוועדות חזותית.

במסגרת הדיון המוקדם הודיע ב"כ התובע כי התובע מתגורר בבית הוריו ממועד סמוך לחזרתו מחו"ל וכי "יש הסכם שיוגש במסגרת התצהירים" (עמ' 1 ש' 11-12 לפרוטוקול).

בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי עבר להתגורר בבית אביו בחודש פברואר 2020 וכי בחודש מאי 2020 כאשר נוכח אביו לראות ששהותו של התובע מתארכת, סוכם כי ישלם דמי שכירות חודשיים.

למעשה, הגעתי לארץ 2/20 לאחר כמה שנים שלא הייתי בארץ באופן טבעי מגיעים חזרה למשפחה ונשאר שם. בחודש מרץ החל הקורונה היו סגרים, גם מבחינת תעסוקה כעבור כמה חודשים, חודש מאי לערך, שלושה חודשים אבי שואל מה התוכנית שלי, אני אומר לו שאני מתחיל לבדוק מה קורה, כי דברים לא מתקדמים מבחינת עבודה אמר קח עוד כמה חודשים תיבדוק את המצב שזה לא יחרוג מעבר כי זה לא אמור להימשך כך. כך עברו כמה חודשים, אבי שוב מתחיל יותר בצורה .

...

על יסוד כל האמור תביעת התובע – נדחית.

כמו כן, לתובע אין נכסים בישראל שמהם ניתן להפרע, ובהתאם לנסיבות אי המצאותו של התובע בישראל לאחר שעבר להתגורר בקנדה ואין בכוותנו להגיע למתן עדות מוגשת בקשה זו. לטענת המשיב בתגובתו המתוקנת, הנתבעת 3 לא הציגה בדיקות שכר, לא הציגה חשבוניות ולא סתרה את טענת התובע כי מדובר בחוזה הפסד.

בהתאם להילכת אבו מוחסן כאשר מוגשת תביעה לאחר שקבלן השרות לא שילם את זכויותיו של העובד, והעובד מבקש לתבוע את זכויותיו הקוגנטיות ממזמין השרות או המשתמש בפועל, במסגרת הדיון בתביעה העיקרית על בית הדין גם לבחון את הלגיטימיות ואותנטיות ההיתקשרות בין מזמין השרות לבין הקבלן ויש להיתחשב בפערי הכוחות והמידע שבין העובד לבין הגורם הנתבע ולשקול אם שקולי הגינות וצדק אינם מחייבים לאפשר לעובד למצות את ההליך לבירור חבותו של הגורם הנתבע ולא להציב חסם לבירור התביעה לגופה, גם אם בשלב ההתחלתי של ההליך בידו רק ראשית ראייה להוכחת העסקתו באתר/מקום העבודה של הגורם הנתבע ואין בידיו ראשית ראייה להוכחת חבותו של הגורם הנתבע.

בעיניין זה אפנה לנפסק בע"ר (ת"א) 14275-09-21 Gibru Viorel נ' יובלים כח אדם בע"מ (22.10.21): "נוסיף כי לא מצאנו ליתן משקל מכריע להתנהלות המערער במסגרת ההליך, ובכלל זאת למועד הגשת כתב התביעה, ייפוי הכוח והימצאותו של התובע בחו"ל. שיקולים אלו אינם נמנים לדידנו עם השיקולים המרכזיים אותם יש לבחון בשלב זה של ההליך ובמסגרת בקשה להפקדת ערובה." בנסיבות התיק דנן, המותב שיושב בדין נתן החלטתו ביום 20/9/2023 בעיניין המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית והוא זה אשר יכריע בבקשת התובע, ככל שתוגש, להעיד בהוועדות חזותית, ומכל מקום אין הדבר מצדיק הפקדת ערובה בשלב זה. החריגים להוכחת פטור מהפקדת ערובה הם חלופיים ולא מצטברים, לכן, לא מצאתי לידון ביכולת הפרעון של התובע.

...

במסגרת כתב הגנתה, טענה הנתבעת 3 כי לא התקיימו יחסי עבודה בינה לבין התובע, התובע היה עובד של הנתבעת 2 אשר בינה לבין הנתבעת 3 נחתם הסכם התקשרות לביצוע שירותי תחזוקה וניקיון לפיכך דין התביעה כנגדה להידחות.

דיון והכרעה- לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בעניין זה אפנה לנפסק בע"ר (ת"א) 14275-09-21 Gibru Viorel נ' יובלים כח אדם בע"מ (22.10.21): "נוסיף כי לא מצאנו ליתן משקל מכריע להתנהלות המערער במסגרת ההליך, ובכלל זאת למועד הגשת כתב התביעה, ייפוי הכוח והימצאותו של התובע בחו"ל. שיקולים אלו אינם נמנים לדידנו עם השיקולים המרכזיים אותם יש לבחון בשלב זה של ההליך ובמסגרת בקשה להפקדת ערובה." בנסיבות התיק דנן, המותב שיושב בדין נתן החלטתו ביום 20/9/2023 בעניין המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית והוא זה אשר יכריע בבקשת התובע, ככל שתוגש, להעיד בהיוועדות חזותית, ומכל מקום אין הדבר מצדיק הפקדת ערובה בשלב זה. החריגים להוכחת פטור מהפקדת ערובה הם חלופיים ולא מצטברים, לכן, לא מצאתי לדון ביכולת הפירעון של התובע.

סוף דבר - הבקשה נדחית.