היוון קצבת נכות לאחר סיום ההליך המשפטי

בתחילה שולמה לתובע גמלת נכות מעבודה בסך 10,035 ₪, כשנה לאחר מכן הסכום עמד על 10,417 ₪ (הנתון מצוי בחוו"ד אקטוארית מיום 13.7.10), בשנת 2011 בעקבות פעולות שנקט הנתבע בשם התובע, אושרה קצבה חודשית מיוחדת בסך 2,323 ₪ ששולמה למפרע החל מהמועד הקובע (1.7.09) וביוני 2012 הגימלה החודשית עמדה על 10,933 ₪ (חוו"ד אקטוארית מיום 21.6.12), וזאת בנוסף לקיצבה החודשית המיוחדת.

(ראו ס' 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995) ולכן, חב' הביטוח לא אמורה היתה לחשוש מהשתק פלוגתא שייקבע בהליך המשפטי מול הנפגע, אם ההליך ימוצה עד תומו ויסתיים בפסק דין.

בחוות הדעת העוסקת בקיצבת הנכות מעבודה נרשם בהערה 3 כי "הנפגע עשוי להיות זכאי גם לקיצבה מיוחדת לעזרת הזולת לפי ס' 112 לחוק בהתאם למידת הזדקקותו לעזרת הזולת, לקיצבת ניידות + מיוחדת לאחזקת רכב..." , ואכן, משרד הנתבע טיפל גם בסוגיה זו במקביל לניהול ההליך המשפטי בביהמ"ש המחוזי והשיג לתובע ביום 18.10.10 קצבה מיוחדת ששולמה רטרואקטיבית החל מיום 1.7.09 לפי חוו"ד אקטוארית מיום 4.7.11 הסכום המהוון של הקצבה החודשית המיוחדת שאושרה לתובע (2,323 ₪) עומד על 550,803 ₪.

...

הוסף לכך את הרישומים בכרטסת של סכומים שהלקוח שילם (בת/2 נרשם 1,500 ₪ ואילו באותה כרטסת לקוח שהודפסה ביום 9.1.19 נרשם 13,968 ₪ + 58 ₪ + 81 ₪), ותגיע למסקנה כי עו"ד שינדלר גבה כ-65,000 ₪ יותר ממה שהגיע לו באותה עת, מתוך התגמולים שקיבל התובע בפועל, עד למועד הגשת התביעה שכנגד, לפיכך אני דוחה את התביעה שכנגד בהעדר עילה.

דו"ח חשבונות העסקה (ת/2) שהתובע שכנגד אישר כי זה נועד "כדי שהלקוח ידע מה צפוי בעתיד" (פרו' עמ' 44 ש' 30), הסכומים הנקובים שם, בהשוואה לסכומים הנקובים בחשבונית המס (בגין אותו חשבון 44 נרשם סכום מופחת בחשבונית), תומכים לדעתי במסקנה כי הושגה מעין פשרה בין עורך הדין ללקוחו.

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

התובע העיד כי לא הצליח לעבור את המכינה למדעי המחשב באוניברסיטת חיפה בציון הנידרש, ולכן לא נרשם ללימודים, אך אישר בסופו של יום - לאחר שתחילה הכחיש מספר פעמים כי אמר לאחרים שהוא עתיד להתחיל ללמוד מדעי המחשב באביב 17' - כי אכן פנה לקבלת מלגה באוניברסיטה, ואמר בטלפון לגורם שטלפן אליו בקשר למלגה, כי סיים בהצלחה את המכינה, וכי הוא עתיד להתחיל ללמוד בסמסטר אביב שנת 17'.

יפים לעניינו דבריה של כב' הש' שבח בענין מיטרני: "תוצאת מחדל אי הפניה לענף נכות כללית מתבטאת בשניים: אחד - נמנעת מהמערערות אפשרות בדרגת היסתברות גבוהה להקטנת חיובן; ושני - פתיחת פתח בפני המשיב לקבל, עם סיום ההליך המשפטי, גם גמלה שוטפת מענף נכות כללית ובכך לקבל למעשה פיצוי העולה במידה ניכרת על 100% מנזקו. שתי התוצאות מנוגדות לכללי היסוד הנזיקיים." יחד עם זאת ועל אף האמור, לא ניתן להיתעלם מהעובדה כי הנתבעת הגבילה את חוות הדעת האקטואריות שלה לאובדן כושר הישתכרות של 64% ומעלה - על אף שטענה כי לתובע נגדרם אובדן כושר בשיעור 25% - ואין זה המקרה בעניינינו.

בנסיבות המתוארות לעיל, בהיעדר פנייה של התובע למל"ל ובהיעדר הקפאה של סכום כלשהו בידי הנתבעת, איני רואה לידון בשיעור ההוון של כספי הפיצויים המגיעים לתובע לעתיד, והוא יעמוד על 3%, לפי הדין הנוהג היום.

...

דיון בסוגיית ההקפאה לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים על רקע הראיות שהובאו בפניי, רשמתי בפני את דברי התובע, כי אינו מתכוון לפנות למל"ל בתביעה לקבלת גמלה, מפני שהוא מעדיף לקבל סכום גדול בבת אחת מהנתבעת, על פני קבלת קצבה, אף שיש קושי להסתמך על דבריו של התובע, משהודה כי הוא אינו מגביל עצמו לאמירת אמת, שעה שהדבר מנוגד לאינטרסים שלו.

עם זאת, אני מורה כי ככל שהתובע יגיש תביעה למל"ל וזו תתקבל, יהיה עליו לשפות את הנתבעת בגין כל סכום שיקבל מהמל"ל בעתיד, אשר לא יזקף לחשבון הגמלה, ולא תשמע טענת הסתמכות מצדו בקשר לסכומי הפיצוי שקיבל בגין תביעתו הנדונה דידן.

סוף דבר סוף דבר - אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,863,900 ₪.

על פי הנטען, בשל התאונה ובהסתמך על קביעות הועדות הרפואיות, שילם המוסד לביטוח לאומי ואף ימשיך לשלם בעתיד לתובע סכומים כדלקמן: דמי פגיעה בסך של 8,771 ₪; גמלת נכות ששולמה בסך של 252,146 ₪; גמלת נכות מהוונת בסך של 2,298,953 ₪ (היינו: סכום כולל של 2,559,870 ₪).

המוסד לביטוח לאומי טוען, על צד העיקר, כי צרופו להליך ימנע ניהול הליכים משפטיים כפולים, יחסוך בזמן שפוטי יקר ויאפשר ניטרול החשש מפני החלטות שיפוטיות סותרות.

כאן המקום להעיר גם כי על פני הדברים, הבקשה לא הוגשה בשיהוי (לא כל שכן שהוי שיש בו לפגוע באופן בלתי הפיך במי מהצדדים), שכן על פי העובדות הידועות, נכותו הסופית של התובע במוסד לביטוח לאומי נקבעה לא מכבר, לאחר שרק לאחרונה הסתיים הליך ערר שהגיש התובע לועדה הרפואית לעררים שליד המוסד לביטוח לאומי (בישיבה האחרונה שהתקיימה לפניי נטען כי רק ביום 20.7.20 צפויה להיתכנס הועדה בעיניינו של התובע).

...

אשר על כל הטעמים שלעיל, סבורני כי יש להיעתר לבקשה, להעדיף את ניהול הדיון ביעילות ובשלמות, ולאפשר צירופו של המוסד לביטוח לאומי כתובע נוסף, על מנת להעמיד לבירור את כל השאלות השנויות במחלוקת במסגרת הליך אחד כולל, ללא צורך בהגשת הליכים נוספים.

לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: המוסד לביטוח לאומי יצורף כתובע נוסף בתביעה נושא תיק זה. כתב תביעה מטעם המוסד לביטוח לאומי יוגש בתוך 30 יום.

בשים לב לצורך בהגשת כתבי טענות נוספים, אני מורה על ביטול ישיבת קדם המשפט הקבועה ליום 14.10.20 וקובע תחתה ישיבת קדם משפט לפניי ליום 12.01.2021 בשעה 13:00.

במסגרת ההליך המשפטי, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, לפיו הנתבעים ישלמו לתובע סך של 97,500,000 שקלים (ישנים), לסילוק תביעתו, לרבות תביעות מיטיבים.

המוסד לביטוח לאומי טען, כי לאחר הגשת התביעה לנכות כללית בשנת 1989, נדרשו התובע ואביו להמציא את הסכם הפשרה ופרטי הרכב וחברת הביטוח, על מנת שניתן יהיה לממש תביעת שבוב נגד המזיק לפי סעיף 328 לחוק.

על פי חישוב הוון קצבת הנכות שנערך ביום 11.6.1996, סכום ההוון הגיע לסך של 248,934 ₪.

אין חולק, כי פעולת הזקיפה מהקצבאות ששולמו לתובע, הסתיימה בשנת 2009.

עצם העובדה שנקבעה לו נכות בתחום הנפשי או הקוגנטיבי, אין בה כלשעצמה כדי להראות שלא יכול היה לדאוג לענייניו או להחליט על ביצוע פעולות משפטיות.

...

אני דוחה, אפוא, טענות התובע גם במישור זה.          סעיף 11 לחוק ההתיישנות קובע, כי "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לעניניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס; היה עליו אפוטרופוס, לא יבוא במנין הזמן שבו טרם נודעו לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה". מטרת סעיף 11 היא להשעות את מירוץ ההתיישנות במצבים בהם קיימים נתונים אובייקטיבים הגורמים לכך שהתובע לא מסוגל, בין אם מדובר באי מסוגלות נפשית ובין אם מדובר באי מסוגלות שכלית, לדאוג לענייניו ולממש את זכותו (ע"א 3622/96 חכם נגד קופת חולים מכבי, פ"ד נב (2) 638, 650).

סיכומו של דבר, לא מתקיימים התנאים להשעיית מירוץ ההתיישנות והתביעה התיישנה.

אני דוחה, אפוא, את התביעה מחמת התיישנות.

בשיחת טלפון ארוכה שניהל עם הנתבע ביום 26.1.2021 הסביר לו העד ממושכות את ההליך אותו הוא עומד לבצע עבור הנתבע מול המל"ל וכן הדגיש בפניו את כל שלבי התהליך כולל את התשלום שיגיע לתובעת בסיום ההליך.

כמו כן, חתם הנתבע ביום 1.2.2021 על מיסמך שנשלח אליו על ידי התובעת כי קיבל הסבר על ההליך שיתבצע ומעיד על בקשתו של הנתבע כי התובעת תבצע עבורו הוון הקיצבאות.

."לצורך ייעוץ הכוונה וסיוע לא משפטי בעיניין מימוש זכותי הרפואיות מול המוסד לביטוח לאומי." בהמשך בסעיף 1 נרשם כי הנתבע מסכים לשלם "דמי שירות וטפול בשיעור של 814 ₪ בתוספת מע"מ כדין עבור ייעוץ וההכוונה הלא משפטיים בעיניין מימוש זכויותיו הרפואיות מול המל"ל, לרבות בנית וגם/או הכנת תיק רפואי.." ובסעיף 2 פורט סכום שכר הטירחה הנוסף המשולם לתובעת ככל שתוכר זכותו הרפואית של הנתבע מול המל"ל ויתקבלו כספים כתוצאה מכך.

עונה נציג התובעת: "אז אתה יכול בכל שלב בחיים, אם חתמת להם שאתה רוצה להשאר עם קצבת הנכות מהעבודה אזה אתה בכל שלב בחיים יכול לבוא להגיד להם, סליחה, עכשיו אני רוצה הוון". עונה הנתבע: "הבנתי.. אני לא מכיר את זה. תעשה מה שצריך.." אומר נציג התובעת: "אני מכין את המכתב הזה.." עונה הנתבע: "תן לי. שלח לי מספר חשבון בווטצאפ, שהבחורה שלך תשלח, אני אשלח לך עכשיו, אני אעביר לך כסף, הרגע". עמ' 9 שורות 4-5, 7-19, 22-24; עמ' 10 שורות 1-6 לתימלול).

אין כל בסיס עובדתי לטענת הנתבע כפי שבא לידי ביטוי בחקירתו הנגדית: "אני רוצה להסביר לך שאת כל הנתונים האלה שהוא כותב פה ואני מדבר איתו, הוא שאב מזה שאני העברתי לו את המסמכים שהביטוח לאומי נתן לי, שהוא הוון לי את שתי הקיצבאות ביחד, כל השאר זה ערבדה של סיפורים בשביל להמציא לי, שאני אתן לו את ה-13% האלה," (עמ' 60 בפרוטוקול שורות 10-19) אני יכול להגיד לך רק דבר אחד, שכל הדברים האלה נעשו רק לאחר שקבלתי מהביטוח לאומי את המסמכים האלה והעברתי לו אותם.

...

בסופו של דבר, טענתו של הנתבע היא בתחום הטעות בכדאיות העסקה ולא יותר.

סוף דבר הוא כי דין התביעה להתקבל במלואה.

כמו ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ אשר יצטרפו לקרן חוב שכר טרחה בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל. ניתן היום, י"ב אייר תשפ"ג, 03 מאי 2023, בהעדר הצדדים.