היוון קיצבת גימלאי צה"ל משמעויות וחוקיות

לדעת קלמנט ורונן, ואנחנו מסכימים: "בתחום דיני העבודה רף ההוכחה צריך להיות נמוך יחסית, באופן שיגביר את ההרתעה מפני הפרות אפשריות של הדין". זאת, לאור קיומן של "אינדיקאציות רבות לכך שמעסיקים בתחומים שונים אינם מקיימים את חובותיהם החוקיות, ולכן הצורך בהרתעה גדול". צימצום ירעת המחלוקת כאן המקום לציין, עוד בטרם נכנס לעובי הקורה, כי במהלך ההיתדיינות בבית-דין זה צומצמה ירעת המחלוקת בין הצדדים באופן ניכר, וזאת בשני אופנים: ראשית, במהלך דיון מוקדם שהתקיים ביום 15.5.19 טען התובע כי בקשה האישור שהגיש מתייחסת גם לגמלאים שקצבתם הוגבלה בהתאם להסדר "הגבלת כפל גמלאות" נוסף ואחר, זה הקבוע בסעיף 32(ה) לחוק.

דהיינו, המחוקק עצמו קבע העדר קשר בין גובה ההפקדות או ההשתתפויות של העובד בהסדר הפנסיוני לבין הזכויות להם הוא זכאי ביום פרישתו; רביעית אשר לטענת המבקש כי החלת סעיף 32 לחוק על קרנות הפנסיה הותיקות פוגעת בקניינו, הרי שמקובלים עלינו הדברים הבאים (ע"ש (י-ם) 76/96 בר סבר נ' הממונה על תשלום הגמלאות (24.3.99, כב' השופט עוני חבש), שאמנם נקבעו בהתייחס לסעיף 31(3) לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות)[נוסח משולב], התשמ"ה-1985, אך הם יפים, בשינויים המחויבים, אף לענייננו: "האם במקרה דנן, ניתן לטעון כי נפגעה זכות קניינית של המערער, במובן של חוק היסוד. ב"כ המשיבה חולקת על טענות ב"כ המערער במישור זה. לא נכון לעשות השוואה בין זכות לפנסיה תקציבית לבין זכויות בתוכנית חיסכון. במקרה של זכות לפנסיה, זכות זו היא פונקציה של שנות עבודה ושכר קובע. לא מדובר בזכות שהייתה נתונה לעובד מראש והיא נילקחה ממנו. התנאים למימוש הזכות ידועים מראש, והיא מתממשת כאשר תנאים אלה מתמלאים. ההשוואה שעושה ב"כ המערער בין מצבו של המערער ובין מצבו של מי שעובד במיגזר הפרטי ומעבידו עשה לו ביטוח מנהלים, איננה במקומה ואיננה רלוואנטית.

ובמה דברים אמורים: סעיף 32(ב) לחוק הגמלאות, שעניינו "גמלאות כפל" המסדיר את השאלות נשוא הבקשה הנדונה, אינו מגביל עצמו לתקופה בה הוכר המעסיק השני כקופה ציבורית: "היה אדם זכאי לגימלאות כפל וסך כולם, לרבות אותו חלק מהן שהוון, עלה על 70% מהמשכורת הקובעת, תופחת הקיצבה לפי חוק זה או אחת משתי הקצבאות לפיו, הכל לפי הענין בסכום שבו עודף סך כל גימלאות הכפל על 70% מהמשכורת הקובעת". בסעיפים 21 ואילך לסיכומיה הרחיבה המדינה והסבירה את עמדתה בעיניין זה, ומפאת חשיבות הדברים נביא הדברים במלואם: "סעיף 32 לחוק הגימלאות שעניינו "גימלאות כפל" קובע כי גימלאי שזכאי לגימלאות כפל וסך כולם עולה על 70% מהמשכורת הקובעת כהגדרתה באותו סעיף, תופחת קיצבתו לפי חוק הגימלאות בסכום שבו עודף סך כל גמלאות הכפל על 70% ממשכורתו הקובעת.

לפיכך, ביחס לעילת התביעה שעניינה מועד ההכרה בקופה הציבורית ככזו, קיימות שלוש גישות חישוביות: גישת לשון החוק – על פי גישה זו אין משמעות למועד בו הוכרה הקופה הציבורית, ועל המשיבה להפחית את כל סכום הפער שבין סך שתי הקיצבאות שמקבל הגימלאי לבין הגימלה המאקסימאלית הקבוע בחוק.

...

נבהיר עם זאת, כי לא מצאנו מקום להיכנס לעובי הקורה בכל הנוגע למשמעויות הכספיות המדויקות של שינוי המדיניות שבו מדובר, שכן אף שבהחלט ייתכן שהפרשי הגמלה המשולמים לאותם 48 גמלאים מאז יוני 2015 ועד היום הינו נמוך בהרבה מהסך שבו נקב זילברברג, הרי שהתועלת לציבור הגמלאים כתוצאה משינוי המדיניות אינה מסתכמת בתועלת לאותם 48 גמלאים, ויש להביא בחשבון שהיא תועיל לעובדים רבים שייצאו בעתיד לגמלאות, ושגמלתם תחושב לפי המדיניות החדשה והמיטיבה; שנית ההתדיינות במקרה שלפנינו נמשכה יותר מחמש שנים וחצי, ובמהלכה התקיימו לא פחות משישה דיונים בבית-דין זה, וכן דיון בבית-הדין הארצי.

נוכח כל האמור, הגענו לכלל מסקנה שיש לפסוק למבקש גמול בסך של 75,000 ₪, וכן לפסוק לבא כוחו שכר טרחה בסך של 200,000 ₪.

סוף דבר הבקשה לאישור נדחית.

בהתייחס לטענות העותר, המופנות כנגד חוקיות הוראת התחולה, טענו המשיבים, כי מאחר שלשון הוראת התחולה קובעת, באופן מפורש, כי תיקון 2012 יחול לגבי קיצבאות ששולמו "בעד חודש ינואר 2012 ואילך" – הרי שיש בכך כדי ללמד על אומד דעתו של מחוקק המשנה, ביחס לתחולתו הרטרואקטיבית של תיקון 2012.

עמד על כך השופט (כתוארו אז) מ' חשין בבג"צ 4157/98 "צוות" אגודת גימלאי שירות הקבע בצה"ל נ' שר האוצר, בפיסקה 2 (4.2.2004) (להלן: עניין צוות), באומרו: "הוון קיצבה פרושו הפיכת סכומי-כסף האמורים להשתלם לשיעורין לעתיד – לבוא – דרך כלל: במשך תקופה ארוכת שנים לסכום חד-פעמי המשתלם מראש. זכות להיוון הניתן לגימלַאי – וגמלאי צה"ל בכלל הגימלאים – מהוה הטבה הנתנת לעת פרישה. משמעה של ההטבה הוא, שהגימלאי רשאי לבקש להמיר אחוז מסויים...מן הקיצבה האמורה להשתלם לו לעתיד לבוא מידי חודש בחודשו, בסכום חד-פעמי שישולם לו סמוך לאחר השחרור ועשוי להיות לו לעזר לתחילת דרכו החדשה (הסכום המהוון). כנגד קבלת הסכום המהוון מוסכם כי לעתיד – לבוא – ולמשך תקופה הקרויה תקופת ההוון – יקבל הגמלאי קיצבה חודשית מופחתת כשיעור האחוז שהווַן..." עם מימוש ההוון פוקעת זכותו של הגימלאי לחלק מן הקצבה שהוון, אף אם מתברר בחלוף הזמן כי שוויה המצטבר של ההפחתה על חשבון ההוון, היינו, הנכוי החודשי, עולה על התשלום החד פעמי שקבל הגימלאי (בג"צ 3943/13 ליאור אלמגור נ' שר הבטחון, בפיסקה 1 (11.2.2016) (להלן: עניין אלמגור)).

...

כפי שציינה השופטת (כתוארה אז) מ' נאור בעניין שושנה לוי, אף אני סבור, כי יש להימנע "ממצב בו תימנע המדינה בעתיד מלחוקק חוקים מיטיבים מתוך ידיעה כי אין דרך להגביל את תחולת ההטבה בזמן" (שם, בפסקה 58).

יחד עם זאת, יש לזכור, כי תיקון 2012 "לא בא לשלול, לפגוע או לצמצם זכויות, הטבות או מענקים", אלא נועד להיטיב עם גמלאי צה"ל הנכים, אשר בחרו מרצונם להוון את קצבתם "לכל החיים". עוד יש להזכיר, כי הפגיעה הנטענת נובעת, בסופו של דבר, מעסקת היוון שהעותר בחר להתקשר בה מרצונו, תוך ידיעה שקיים בה סיכון כי הוא ייאלץ להחזיר את סכום ההיוון ביתר.

סוף דבר על יסוד המפורט לעיל, אציע לחבריי לדחות את העתירה, ללא צו להוצאות.

בנו, קצין צה"ל, נפל בפעילות מבצעית בלבנון.

(ב) עובד הממשיך בעבודה מכוח סעיף זה לא יפוטר ולא יחויב לפרוש מעבודתו במשך התקופה כאמור בסעיף קטן (א) אלא על-פי החלטה של ועדת תעסוקה כמשמעותה בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949 3 שניתנה על יסוד נימוקים המתירים לפטר נכה מילחמה מכוח תקנות על-פי סעיף 31 לחוק האמור, בשינויים המחויבים לפי הענין, (ג) עובד שפוטר מעבודתו סמוך לפני הגיעו לגיל הפרישה מהעבודה יחולו עליו הוראות סעיף זה כאילו הגיע אותה שעה לגיל הפרישה זולת אם הוכח כי פיטוריו נעשו שלא כדי להמנע ממילוי הוראות סעיף זה. (ד) לענין סעיף זה - "עובד" - אלמנה או הורה של נספה, לרבות הורה חורג והורה מאמץ, אולם אם היה לנספה הורה מלידה והורה חורג או מאמץ, שניהם בני מין אחד, לא יראו כהורה של נספה אלא אותו הורה שקצין התגמולים החליט כי זיקתו של הנספה לאותו הורה חזקה יותר; "גיל הפרישה מעבודה –"גיל הפרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004.

המשיבה 4 הוסיפה וציינה כי בסמוך לפתיחת ההליך בבית המשפט לעינייני מישפחה הגיש העותר לבית הדין האיזורי לעבודה בקשה לצוו מניעה זמני ובה טען כי הוא יליד שנת 1942 ובקש למנוע את יציאתו לגימלאות.

כן סבורה היא כי פרישת העותר מעבודה היא בבחינת מעשה עשוי, באשר העותר גימלאי של המשיבה 4 מיום 31.12.09 ואינו עובד עוד בפועל אצלה.

אכן, בשונה מביקורתו של בית המשפט על חוקיותם או חוקתיותם של חוקי הכנסת, שהם בבחינת מעשה מוגמר של הרשות המחוקקת, העותר מבקשנו להורות לרשות המחוקקת כיצד לשנות חקיקה קיימת, או למצער לפעול בהיתעלם מן החקיקה הקיימת אך בשל האפשרות שיוכנסו בה שינויים.

...

דין העתירה להידחות על הסף.

העתירה נדחית.

ואולם, בשל הצורך להעביר את ההחלטה ברוב של 75% נוצר כירסום בעיקרון זה והוחרגו ממנו תשלומים שונים (כספי גמלה מגרמניה, כספי פיצויים לנפגעי השואה, תוספת קצבת שארים לאלמנות בביטוח הלאומי, גמלת הורים שכולים, גמלת נכי צה"ל, גמלת פדויי שבויים לאסירי רפיח, כספים שמקורם בהשכרת נכסים פרטיים, ירושות וכדו'  (סע' 11ג' לתצהיר חייט)) אשר התקבלו אצל חלק מהגמלאים, ואשר לא חויבה העברתם לקבוץ לצורך קבלת הפנסיה.

כאמור, הנתבעת, מפנה לעצם חוקיות קבלת ההחלטה, אולם עיון מעמיק בטענותיה מעלה כי היא אינה מבקשת על יסוד זאת לבטל את השינוי שהיתחולל בקבוץ (ראה למשל מכתבה לקבוץ מיום 18.5.03 - נספח י"א 4 לתצהיר מר חייט), אלא היא דוקא סומכת ידיה עליו.

בחינת החלטותיה של האספה נעשית בשלושה מישורים: במישור המהותי, נבחן האם נעשה ההליך בהתאם להוראות הדין החל –  פקודת האגודות השיתופיות, התקנות שהותקנו על-פיה, ותקנון הקבוץ; במישור הפרוצידוראלי, נבחנת כשירות ההליך שבו נתקבלה ההחלטה; ובמישור הנורמאטיבי, נבחנת סבירות ההחלטה ותקינותה מבחינת תוכנה, ובכלל זה, אם היא נתקבלה בתום-לב ובדרך מקובלת, ואם היא אינה נוגדת את תקנת הציבור (אוטולנגי, בעמ' 330-334; ענין קבוץ קלי"ה, פסקות 22-25 לפסק דינו של השופט ג'ובראן; ענין דור, בעמ' 287).

...

טענת הקיזוז שהעלתה בהקשר זה כנגד התביעה, נדחית.

אף טענה זו אין בידי לקבל.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה בכפוף להפחתת שיעור התשלום בדבר התעסוקה כמפורט לעיל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 45686-08-11 שורר נ' אכ"א ואח' בפני כב' השופטת רות רונן העותר: יצחק שורר ע"י ב"כ עוה"ד בובליל ובובליל-קדש המשיבים: 1.ראש אכ"א 2.הממונה על הגימלאות 3.הפרקליט הצבאי הראשי 4.שר הביטחון (פורמאלי) 5.הראש המטה הכללי (פורמאלי) ע"י ב"כ עו"ד בן דוד – סדובסקי פסק דין

בסופו של דבר פרש העותר מצה"ל ביום 31.5.78 בדרגת רס"ן. הוא קבל פיצויים, מענק פרישה, הוון ושכר גימלאי מיום פרישתו, כמי שזכאי לשכר לפי דרגת רס"ן ולא סא"ל. יוער כי העותר פנה לפרקליטות הצבאית וביקש להביא לכך כי תוחזר לו דרגתו לראשונה בשנת 1987, ולאחר מכן – בשנת 2005 (שאז הוא פנה בין היתר לאירגון גימלאי צה"ל).

על כל פנים, חוות הדעת ניתנה בשנת 1977 לצורך קבלת פיצויים מגרמניה, ואינה רלוואנטית לענין נושא העתירה, לא מבחינת תוכנה ולא מבחינת המועד בו היא ניתנה.

השאלה אם בסופו של דבר תדחה עתירה בטענת שהוי "תוכרע על יסוד איזון בין שלושת היסודות האמורים, וייחוס משקל יחסי לכל אחד מהם בנסיבות ענין נתון, תוך קביעת היחס בין מידת הפגיעה באינטרסים של יחידים שנתגבשו עקב הסתמכות על מצב דברים נתון, לבין מידת הפגיעה בחוק ובערכי שילטון החוק, שנועד להבטיח עקרונות בסיסיים של תקינות, חוקיות וטוהר מידות, שמקורם בדאגה לאנטרס הצבורי הכללי". עוד נקבע באותו ענין כי השהוי הסובייקטיבי עניינו בבחינת היתנהגות העותר בפועל, ובשאלה האם היתנהגות זו מעידה על ויתור משתמע מצדו על זכותו לפנות לערכאות.

...

אני סבורה כי לא ניתן לקבל את טענות העותר לפיהן לא נערך לו שימוע, וכי לא ניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו נגד הליך ההדחה שהתקיים בעניינו.

סיכומו של דבר – העתירה נדחית.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הללו, אני סבורה כי יש מקום לחיוב בהוצאות מופחתות, ואני מחייבת לכן את העותר לשאת בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורכי דינם בסכום כולל של 3,000 ₪.