מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

היבטים בינלאומיים בהליכי הסגרה

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2011 בעליון נפסק כדקלמן:

לעניין זה יפים דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 725/09 הנ"ל בפיסקה 18: "מסגרת השיקולים הרלבאנטיים לענין מעצר בהליך הסגרה דומה, אף כי לא זהה לזו החלה בהליך מעצר רגיל. בשני ההליכים נשקלת תשתית הראיות, ונבחנת עילת מעצר. אלא שהמשקל הניתן לעילת המעצר, ובמיוחד זו המיתמקדת בחשש להמלטות המבוקש, שונה בשתי המערכות. בהליך מעצר רגיל, מירווח הסיכון שניתן לקחת בשל חשש להתחמקות הנאשם מהדין (או שבוש אחר בניהול המשפט( גדול ממירווח הסיכון הסביר שניתן לקחת בהליך הסגרה בשל טיבו המיוחד של ההליך ובשל מחוייבותה של המדינה לסייע באכיפת החוק במסגרת היתחייבותה הבינלאומית. בהליך הסגרה ניתן לעילת המעצר בגין חשש להמלטות, ואף חשש לשיבוש הליכי משפט, משקל סגולי מיוחד בשל אופיו של ההליך, הטומן בחובו סיכון מובנה לתקלה, נוכח הקלות המאפיינת את תנועותיו של המבוקש בארצות העולם העומדת בדרך כלל ברקע בקשת ההסגרה, ונוכח עוצמתו של האנטרס הצבורי הכרוך בקיום חובותיה הבינלאומיות של המדינה. משקל מיוחד זה משפיע על נקודת האיזון בשקלול בין הערכים השונים המתמודדים זה עם זה. ערך ההגנה החוקתית על חירותו של האדם קיים במלוא עוצמתו גם בהליך הסגרה, אלא שלשיקולי האיזון הרגילים הנוהגים בהליכי מעצר נוסף היבט מיוחד הקשור באופיה הייחודי של ההסגרה, ובצורך להבטיח את מימוש התחייבויותיה של המדינה למדינה המבקשת. האיזון נעשה בבחינת כל מקרה לגופו, על-פי נסיבותיו". ומן הכלל אל הפרט.
...
לטענת באי כוח העורר, אם לא הוכחה כוונה ספציפית להשמדת עם, שהינה העבירה היחידה בגינה מבוקשת ההסגרה, ניתן להסיק באותה מידה כי העורר התכוון "רק" למלא פקודה בלתי חוקית בעליל או שהתכוון לרצח ללא השמדת עם. מנגד, טען המשיב כי חומר הראיות מוביל למסקנה כי הייתה כוונה ברורה להשמדת עם ומכל מקום עבירות הרצח אשר לגביהן הוגשו ראיות למכביר מצדיקות כשלעצמן את המעצר וההסגרה.
עוד נטען כי אין ללמוד מעניין פרצוב לענייננו, שכן פרצוב ביצע מעשה אחד שלא ניתן להשוותו לרצח עם. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערר, בהחלטת בית המשפט המחוזי, בחומר הראיות ובטענות הצדדים שהועלו בדיון שנערך לפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
לאחר עיון בחומר הראיות שלפני סבורני כי קיימות במקרה דנן די ראיות לכאורה, אשר יש בהן כדי להצדיק לכל הפחות את בירור האישומים המיוחסים לעורר על ידי המדינה המבקשת.
משכך, נדחה הערר.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2010 בעליון נפסק כדקלמן:

ההלכה הפסוקה קבעה, כי בהליך של מעצר לצורכי הסגרה ניתן משקל ייחודי לאנטרס בדבר קיום התחייבויותיה הבינלאומית של מדינת ישראל ולחשש מפני המלטות מן הדין: "מסגרת השיקולים הרלבאנטיים לעניין מעצר בהליך הסגרה דומה, אף כי לא זהה לזו החלה בהליך מעצר רגיל. בשני ההליכים נשקלת תשתית הראיות, ונבחנת עילת מעצר. אלא, שהמשקל הניתן לעילת המעצר, ובמיוחד זו המיתמקדת בחשש להמלטות המבוקש, שונה בשתי המערכות. בהליך מעצר רגיל, מירווח הסיכון שניתן לקחת בשל חשש להתחמקות הנאשם מהדין (או שבוש אחר בניהול המשפט) גדול ממירווח הסיכון הסביר שניתן לקחת בהליך הסגרה בשל טיבו המיוחד של ההליך ובשל מחויבותה של המדינה לסייע באכיפת החוק במסגרת התחייבויותיה הבינלאומיות. בהליך הסגרה ניתן לעילת המעצר בגין חשש להמלטות, ואף חשש לשיבוש הליכי משפט, משקל סגולי מיוחד בשל אופיו של ההליך, הטומן בחובו סיכון מובנה לתקלה, נוכח הקלות המאפיינת את תנועותיו של המבוקש בארצות העולם העומדת בדרך כלל הרקע פרשת ההסגרה, ונוכח עוצמתו של האנטרס הצבורי הכרוך בקיום חובותיה הבינלאומיות של המדינה. משקל מיוחד זה משפיע על נקודת האיזון בשיקלול בין הערכים השונים המתמודדים זה עם זה. ערך ההגנה החוקתית על חירותו של האדם קיים במלוא עוצמתו גם בהליך הסגרה, אלא שלשיקולי האיזון הרגילים הנוהגים בהליכי מעצר נוסף היבט מיוחד הקשור באופייה הייחודי של ההסגרה, ובצורך להבטיח את מימוש התחייבויותיה של המדינה למדינה המבקשת. האיזון נעשה בבחינת כל מקרה לגופו, על-פי נסיבותיו" (בש"פ 725/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' אברגי'ל (לא פורסם, 30.1.2009).
...
"שאר הראיות הנסיבתיות" – קבע בית המשפט – "ככל שיש בהן כדי לתמוך במסקנה כי ידו של המשיב היתה במעל, כך יש בהן כדי לתמוך במסקנה כי דווקא ידם של [המתלוננים] היתה בכך. בנסיבות אלו, אין מדובר בראיות מכריעות, אך ככל שבבוא היום יינתן אמון בעדותם של [המתלוננים], בנוסף להתנהגותו המפלילה של המשיב בבידוי זהותו, אפשר ויש בחומר הראיות די כדי להרשיע את המשיב במיוחס לו" (עמ' 7 לפסק הדין).
אולם לאחר העיון בהחלטות הספציפיות אליהן הפנה אותי בא-כוחו של המשיב לא שוכנעתי, כי יש בהן כדי לשנות את מסקנתי ולפיה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה שלפנינו, לא ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופה שהוצעה.
האיזון הכולל בין הנתונים עליהם עמדתי – עוצמתן של הראיות הלכאוריות הקיימות נגד המשיב, עוצמתן של עילות המעצר בעניינו והיעדרה של חלופה הולמת – מוביל למסקנה כי לעת הזו, אין להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
נוכח כל האמור, הבקשה מתקבלת.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2014 בעליון נפסק כדקלמן:

כיבוד הסכמים אלה הוא חלק הכרחי במאבק הגלובלי נגד הפשיעה, וכבר הובהר בבית משפט זה כי במקרים מסוימים המחויבות הבינלאומית והצורך להגשימה יובילו להטיית האיזון שבין הזכות לחירות לבין ההגנה על שלום הציבור ותקינות ההליך המשפטי לטובת האחרונים: "החשש המובנה מהימלטות המבוקש בהליכי הסגרה, בשילוב עם האחריות המיוחדת החלה על מדינת ישראל כלפי המדינה המבקשת לקיים הליכי הסגרה תקינים, מביאים לכך שבאיזון הכולל בין השיקולים השונים הנדרשים לצורך החלטת מעצר בהליך הסגרה ניתן משקל מיוחד להיבט זה במסגרת בחינת חלופת מעצר אפשרית ומתאימה (ב"ש 91/70 מדינת ישראל נ' פולוק, פד"י כד(2) 17 (1970); ב"ש 500/86 פרידמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י מ(2) 797 (1986); בש"פ 3204/90 מדינת ישראל נ' ריין, פד"י מד(3) 109 (1990); ב"ש 796/86 היועץ המשפטי לממשלה נ' פרידמן, פד"י מ(4) 91 (1986); בש"פ 5704/95 לובקינד נ' היועץ המשפטי לממשלה (5.10.1995)). בית המשפט מכיר בזכותו של מבוקש הסגרה להתהלך חופשי, שעוצמתה בהקשר להליך הסגרה אינה פחותה מזו המוכרת בהקשר להליך פלילי רגיל, אלא שבצד הזכות לחופש, יינתן בשיקולי המעצר משקל למאפיינים הייחודיים של הליך ההסגרה, הכורכים סיכון מיוחד ומובנה להמלטות המבוקש, בצד אחריות מיוחדת של ישראל למימוש הליך ההסגרה במסגרת התחייבויותיה הבינלאומיות" (בש"פ 725/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' אברג'יל, פסקה 26 (30.1.2009) (להלן: בש"פ 725/05)).
...
לסיכום: כדי לאזן בין זכותו של המבוקש בהליכי הסגרה לחירות מצד אחד, לבין החשש מפגיעה בשלום הציבור ומשיבוש הליכי משפט מן הצד השני, עלינו לבחון ראשית את התשתית הראייתית הלכאורית בעניינו.
באשר לחשש מפני הימלטותו של העורר: מקובלת עלי הערכתו של בית משפט קמא, לפיה נוכח העדר זיקה ממשית של העורר לישראל, ועל-אף שלעורר אין עבר פלילי, יש מקום לחשש כי העורר ינסה להימלט טרם סיום הליכי ההסגרה בעניינו.
לבסוף, אציין כי הדיון בעתירה נקבע למועד קרוב (יום 30.11.2014), ובית משפט קמא העריך כי "בהתחשב בכך שחומר הראיות בעניינו של המשיב אינו רב, ניתן להניח כי תקופת המעצר הצפויה לו עד למתן החלטה בעתירה להכרזתו בר הסגרה לא תהיה ממושכת". אשר על כן, משמצאתי כי קיימות ראיות לכאורה התומכות המעשים הפליליים המיוחסים לעורר, וכי קיימות עילות מעצר המבוססות על מסוכנותו והחשש מפני הימלטותו, אני מורה על דחיית הערר.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לטענת הסניגור, המשיבה הודיעה לבית המשפט ברומניה על יציאתה לישראל, אולם לא הוגשו מסמכים היכולים לאמת טענה זו. נפסק כי הליך ההסגרה טומן בחובו מאפיינים ייחודיים לעניין הליך המעצר (בש"פ 725/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' אברג'יל (30.1.09), פסקה 18 בחוות דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה): "מסגרת השיקולים הרלבאנטיים לענין מעצר בהליך הסגרה דומה, אף כי לא זהה לזו החלה בהליך מעצר רגיל. בשני ההליכים נשקלת תשתית הראיות, ונבחנת עילת מעצר. אלא שהמשקל הניתן לעילת המעצר, ובמיוחד זו המיתמקדת בחשש להמלטות המבוקש, שונה בשתי המערכות. בהליך מעצר רגיל, מירווח הסיכון שניתן לקחת בשל חשש להתחמקות הנאשם מהדין (או שבוש אחר בניהול המשפט) גדול ממירווח הסיכון הסביר שניתן לקחת בהליך הסגרה בשל טיבו המיוחד של ההליך ובשל מחוייבותה של המדינה לסייע באכיפת החוק במסגרת היתחייבותה הבינלאומית. בהליך הסגרה ניתן לעילת המעצר בגין חשש להמלטות, ואף חשש לשיבוש הליכי משפט, משקל סגולי מיוחד בשל אופיו של ההליך, הטומן בחובו סיכון מובנה לתקלה, נוכח הקלות המאפייינת את תנועותיו של המבוקש בארצות העולם העומדת בדרך כלל ברקע בקשת ההסגרה, ונוכח עוצמתו של האנטרס הצבורי הכרוך בקיום חובותיה הבינלאומיות של המדינה. משקל מיוחד זה משפיע על נקודת האיזון בשקלול בין הערכים השונים המתמודדים זה עם זה. ערך ההגנה החוקתית על חירותו של האדם קיים במלוא עוצמתו גם בהליך הסגרה, אלא שלשיקולי האיזון הרגילים הנוהגים בהליכי מעצר נוסף היבט מיוחד הקשור באופיה הייחודי של ההסגרה, ובצורך להבטיח את מימוש התחייבויותיה של המדינה למדינה המבקשת. האיזון נעשה בבחינת כל מקרה לגופו, על-פי נסיבותיו." אשר על כן החשש מהימלטות מן הדין הוא רב יותר בהליכי הסגרה והחשש מיתעצם משום שאין מדובר "רק" בחשש מהימלטות מפני הדין הישראלי אלא בפגיעה בחובתה הבינלאומית של ישראל כלפי המדינה המבקשת את ההסגרה.
...
על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור, באמצעות עורכת דינה, וביום 20.1.16 נדחה הערעור.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

על כך נאמר בבש"פ 725/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' אברג'יל (30.1.09), תוך כדי הצגת ההתפתחות החקיקתית הנזכרת בקשר לזכות לחירות אישית: "בכל זאת, אין זהות מלאה במסגרת השיקולים והאיזונים בין דין המעצר הפלילי הרגיל לדין המעצר לצורך הסגרה.. קיים שוני מהותי בין הליך פלילי רגיל לבין הליך הסגרה במובן המשקל שיש לתת לעילת המעצר המנויה בסעיף 21 לחוק המעצרים, שעניינה חשש להתחמקות מהליכי שפיטה של נאשם או מבוקש הסגרה בעניינינו. שוני דומה, אם כי בחשיבות פחותה, עשוי להתקיים גם בהקשר לעילת מעצר שעניינה שבוש הליכי משפט. במסגרת הליכי הסגרה, ניתן משקל מיוחד לחשש להמלטות המבוקש מן הדין בשל אופיים המיוחד של הליכים אלה, הטומנים בחובם חשש מובנה וטבעי להתחמקות המבוקש מן הדין. בבקשות הסגרה מדובר על-פי רוב במבוקש הסגרה שכבר נימלט מאימת הדין מהמדינה המבקשת, שבה לכאורה בוצעה העבירה, והוא מסרב להעמיד עצמו, מרצונו, לשיפוטה של אותה מדינה. החשש מפני בריחתו של המבוקש במהלך הליכי ההסגרה, הוא, על כן, מובנה בטיבו של ההליך, ומחייב זהירות מיוחדת. לכך נלווה היבט ייחודי נוסף שאינו מאפיין הליכי מעצר רגילים, הקשור באחריות המיוחדת החלה על ישראל כלפי המדינה מבקשת ההסגרה, לקיים את היתחייבותה הבינלאומית מכוח האמנה להסגיר מבוקש בר-הסגרה, ולאפשר את הבאתו למשפט במדינה המבקשת... החשש המובנה מהימלטות המבוקש בהליכי הסגרה, בשילוב עם האחריות המיוחדת החלה על מדינת ישראל כלפי המדינה המבקשת לקיים הליכי הסגרה תקינים, מביאים לכך שבאיזון הכולל בין השיקולים השונים הנדרשים לצורך החלטת מעצר בהליך הסגרה ניתן משקל מיוחד להיבט זה במסגרת בחינת חלופת מעצר אפשרית ומתאימה... בית המשפט מכיר בזכותו של מבוקש הסגרה להתהלך חופשי,שעוצמתה בהקשר להליך הסגרה אינה פחותה מזו המוכרת בהקשר להליך פלילי רגיל, אלא שבצד הזכות לחופש, יינתן בשיקולי המעצר משקל למאפיינים הייחודיים של הליך ההסגרה, הכורכים סיכון מיוחד ומובנה להמלטות המבוקש, בצד אחריות מיוחדת של ישראל למימוש הליך ההסגרה במסגרת התחייבויותיה הבינלאומיות... המסקנה העולה מניתוח זה היא כי מסגרת השיקולים הרלבאנטיים לענין מעצר בהליך הסגרה דומה, אף כי לא זהה לזו החלה בהליך מעצר רגיל..." (ההדגשות הוספו).
...
על כך נאמר בבש"פ 725/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' אברג'יל (30.1.09), תוך כדי הצגת ההתפתחות החקיקתית הנזכרת בקשר לזכות לחירות אישית: "בכל זאת, אין זהות מלאה במסגרת השיקולים והאיזונים בין דין המעצר הפלילי הרגיל לדין המעצר לצורך הסגרה.. קיים שוני מהותי בין הליך פלילי רגיל לבין הליך הסגרה במובן המשקל שיש לתת לעילת המעצר המנויה בסעיף 21 לחוק המעצרים, שעניינה חשש להתחמקות מהליכי שפיטה של נאשם או מבוקש הסגרה בענייננו. שוני דומה, אם כי בחשיבות פחותה, עשוי להתקיים גם בהקשר לעילת מעצר שעניינה שיבוש הליכי משפט. במסגרת הליכי הסגרה, ניתן משקל מיוחד לחשש להימלטות המבוקש מן הדין בשל אופיים המיוחד של הליכים אלה, הטומנים בחובם חשש מובנה וטבעי להתחמקות המבוקש מן הדין. בבקשות הסגרה מדובר על-פי רוב במבוקש הסגרה שכבר נמלט מאימת הדין מהמדינה המבקשת, שבה לכאורה בוצעה העבירה, והוא מסרב להעמיד עצמו, מרצונו, לשיפוטה של אותה מדינה. החשש מפני בריחתו של המבוקש במהלך הליכי ההסגרה, הוא, על כן, מובנה בטיבו של ההליך, ומחייב זהירות מיוחדת. לכך נילווה היבט ייחודי נוסף שאינו מאפיין הליכי מעצר רגילים, הקשור באחריות המיוחדת החלה על ישראל כלפי המדינה מבקשת ההסגרה, לקיים את התחייבותה הבינלאומית מכוח האמנה להסגיר מבוקש בר-הסגרה, ולאפשר את הבאתו למשפט במדינה המבקשת... החשש המובנה מהימלטות המבוקש בהליכי הסגרה, בשילוב עם האחריות המיוחדת החלה על מדינת ישראל כלפי המדינה המבקשת לקיים הליכי הסגרה תקינים, מביאים לכך שבאיזון הכולל בין השיקולים השונים הנדרשים לצורך החלטת מעצר בהליך הסגרה ניתן משקל מיוחד להיבט זה במסגרת בחינת חלופת מעצר אפשרית ומתאימה... בית המשפט מכיר בזכותו של מבוקש הסגרה להתהלך חופשי,שעוצמתה בהקשר להליך הסגרה אינה פחותה מזו המוכרת בהקשר להליך פלילי רגיל, אלא שבצד הזכות לחופש, יינתן בשיקולי המעצר משקל למאפיינים הייחודיים של הליך ההסגרה, הכורכים סיכון מיוחד ומובנה להימלטות המבוקש, בצד אחריות מיוחדת של ישראל למימוש הליך ההסגרה במסגרת התחייבויותיה הבינלאומיות... המסקנה העולה מניתוח זה היא כי מסגרת השיקולים הרלבנטיים לענין מעצר בהליך הסגרה דומה, אף כי לא זהה לזו החלה בהליך מעצר רגיל..." (ההדגשות הוספו).
בבש"פ 7445/09 מדינת ישראל נ' עבאס (17.9.09) הציגה השופטת (כתוארה אז) נאור את הגישות השונות בפסיקת בית המשפט העליון לעניין אבטחה בשכר, והכריעה ביניהן באומרה: "עמדתי שלי היא כעמדתו של השופט דנציגר. אף אני סבורה כי באפשרות של חלופת מעצר אשר רק מי שידו משגת יוכל לזכות בה – טמונה בעייתיות. הדבר פוגע בעקרון השוויון בין עצורים. בעייתיות נוספת באפשרות של חלופת מעצר בתשלום נובעת, לדידי, מקיומו של ניגוד עניינים מובנה בין העובדה שהמשמורנים נשכרו ומועסקים על ידי העצור או מי מטעמו ובין תפקידי הפיקוח המוטלים עליהם. על כן, להשקפתי, אין לאשר את חלופת המעצר שבית המשפט המחוזי אישר". גישה דומה הביע השופט הנדל בבש"פ 4511/14 מדינת ישראל נ' דסוקי (3.7.14): "לעמדתי, כאשר היכולת להשתחרר לחלופת מעצר תהא תלויה אך ביכולתו הכספית של העציר, כבמקרה בו הוא נדרש לשכור מפקחים –שיקול הפגיעה בשוויון בין עני לבין עשיר גובר. אין זה רצוי בעיניי כי אחד ייעצר ואחד ישוחרר רק בשל יכולתם הכלכלית. קושי נוסף עשוי להתעורר כאשר עצור ששוחרר לחלופה שכזו עומד תקופה מסוימת בתשלום עלותה, אך אינו יכול להמשיך בכך. בהעדר פתרון מקיף יותר לכלל הנאשמים העצורים, אינני סבור כי הקשר הישיר והברור בין יכולת כלכלית לבין שחרור עצורים הוא יאה. בכך מצטרף אני לעמדתו של השופט דנציגר, ששם את הדגש על ההיבט העקרוני של העניין". ואם כך נקבע בבקשת מעצר במסגרת הליכים פליליים המתנהלים בתוך ישראל, לא כל שכן שכך יש לומר בבקשת מעצר במסגרת הליכי הסגרה, לנוכח השיקולים המיוחדים החלים במסגרת זאת כמפורט לעיל.
לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו