הטרדה מינית במקום העבודה - תלונת עובדת על מנחה

עדותו של מר עלי הייתה עקבית והוא לא ניסה להאשים את התובע בהטרדה מינית של המתלוננת, אלא העיד לפנינו על העובדות שהובאו לידיעתו מפי המתלוננת בלבד.

] "התכלית שבשלילת פצויי הפיטורים שני פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד' [ע"ע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06]". בהמשך נידרש בית הדין הארצי לשיקולים המנחים בסוגיית שלילת פצויי הפיטורים או הפחתתם, באופן הבא: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

בכך פעלה על פי החובה המוטלת עליה מכוח סעיף 7(א)(2) לחוק הטרדה מינית הקובע כי "מעסיק חייב לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות הענין, כדי למנוע הטרדה מינית או היתנכלות במסגרת יחסי עבודה, על ידי עובדו, או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, ולטפל בכל מקרה כאמור, ולשם כך עליו: לטפל ביעילות במקרה של הטרדה מינית או היתנכלות שידע אודותיהם, וכן לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את הישנות המעשים האמורים וכדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההיתנכלות". כמו כן, לאחר שנשמעה גרסת התובע בשיחת הבירור החליט מר שלום להשאיר את התובע בביתו מספר ימים עד לקבלת החלטה סופית בעיניינו.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעות ברכיבים הבאים: חלף הודעה מוקדמת, החזר ניכויים, פיצוי בגין אי מתן 8 שעות עבודה בין יום אחד למשנהו, פיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת עבודה ומכתב פיטורים ופיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה בשם הטוב – נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסכום של 14,706 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.3.2016 ועד לתשלום בפועל.

" למעשה, החוק והתקנות קובעים קווים מנחים אליהם יש לצקת תוכן, בהתאם לנסיבות המקרה.

למרות האמור לעיל, יש להעמיד דברים על דיוקם, ביחס לטענת הנתבעת לפיה העדויות האנונימיות לא נילקחו בחשבון כלל, שכן מהראיות עולה תמונה שונה, לפיה ניתן משקל מסויים לעניין זה. כך למשל, העיד שגיא (עמוד 19 שורה 32 עד עמוד 20 שורה 6, ההדגשה הוספה – ד.ו.): "לפי טענתך אף בחורה לא יכולה להגיש בקשה... כלומר לא יכולה להגיש תלונה להטרדה מינית אלא אם היא חושפת את עצמה לחלוטין. לגופו של העניין – תשובתי התיאורטית היא שאנחנו צריכים להסתכל על דברים בצורה הוליסטית וכשאנחנו מקבלים תלונה לא מאחת ולא משתיים אלא משלוש נשים, חלקן באופן פומבי וחלקן לא, על זה שאורן נוגע להן באזורים שלא נעים להן, אז אני צריך להפעיל את שיקול הדעת האם אותה מתלוננת ראשונה אנונימית, הפוזיציה שלה מופרכת או לא. לכן תשובתי היא שצריך להפעיל שיקול דעת ולכן אני נמצא בתפקיד שאני נמצא בו. " ור' גם במכתב ההזמנה לשימוע הראשון, מיום 22.9.13, בו צויין כי נשקלת הפסקת עבודתו של התובע על רקע אירועים של הטרדה מינית ("מספר ארועים נוספים שדווחו בדבר היתנהגות של הטרדה מינית/ היתנהגות פוגענית").

בהתאם, תכלית חובות המעסיק היא לקיים מקום עבודה המכבד את כל העובדים, למנוע מעשי הטרדה ולברר באופן מיטבי תלונות בעיניין.

...

בעניינה של שכטר מצאנו לציין שמהראיות עולה שהיא פעלה במסגרת הסמכויות שהוקנה לה כממונה.

סוף דבר התביעה נדחית.

משמצאנו כי ניהול הבירור לא היה חף מפגמים, אם כי לא כאלה שהיה בהם לשנות את התוצאה או שיורדים לשורשו של עניין, ביחס לתביעה כנגד החברה, כל צד יישא בהוצאותיו.

תכלית החוק היא למנוע מעשי היתנכלות שיופנו נגד עובד או עובדת שמקורם באותה הטרדה מינית בעבודה או בתלונה או תביעה בגינה, וזאת מבלי להגביל את קרבן ההיתנכלות להיות קורבן ההטרדה.

למעלה מהדרוש נציין, שבהתאם להלכה הפסוקה המונח "מרות", לעניין ניצול יחסי מרות בעבודה, אינו מוגבל ליחסים של מעסיק או ממונה ישיר בלבד, אלא כולל גם השפעה, סמכות ומרות עקיפה במקום העבודה (ר' עש"ם 1599/03 טאפירו נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד נח (2) 125, 135 (להלן: פרשת טאפירו); עש"ם 4790/04 בן חיים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), בפיסקה 8), שוכנענו כי גם בשעה שנסטלבאום היה עורך בתוכניות שבהן רביד הגיש, הרי שהתקיימו יחסי מרות משמדובר בסמכויות עקיפות במערכת יחסים זו. נוכח האמור, ולאחר שבחנו את כלל הראיות בתיק ולאחר ששמענו את העדויות שוכנענו כי יש לקבל את העדויות שפורטו לעיל כמהימנות, ומשכך שוכנענו כי רביד הרים את הנטל הנידרש כדי להוכיח כי נסטלבאום הטריד אותו מילולית בצורה של "היתייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית" (סעיף 3(א)(5) לחוק).

ביום 18.9.13 פירסם רביד בדף הפייסבוק שלו את הדברים שלהלן: "פנייה אישית לחברים שמלווים דרך ארוכה. אני לא יודע אם ערוץ 1 הוא החור השחור של רשות השידור, כפי שנכתב השבוע בגלובס. אבל החור השחור של ערוץ 1 הוא נסטלבאום, מנהל החדשות שמחזיק מעצמו מועמד לניהול הערוץ כולו... נסטלבאום מסמל כל מה שרקוב ומושחת ברשות השידור... ובערוץ הראשון... האיש ריסק את חטיבת החדשות ודרכה את כל הטלויזיה ולא נעצר. הוא היתנכל בכל דרך והטריד מינית לא רק אותי ואת רותם, כפי שאמרתי כבר מזמן, יש עוד חמישה. בסך הכל אנחנו שבעה. ושיתבע אותי כבר בעשרה מיליון ₪ (!) כפי שאיים, במקום לשלוח מכתבי נאצה, טוקבקים מבחילים, וראיונות מלאי שקרים ושפת ביבים... מנהל שמרכל דרך קבע עם עובדים על פרטים אינטימיים של אחרים שנודעים לו מתוקף תפקידו, לא יכול להמשיך אפילו יום אחד. זה סף מינימאלי של היתנהגות ואתיקה אישית" (ר' נספח יד).

ברור לי , שכשרה הממונה על מרכז ההסברה, אינך יורדת לרזולוציות הנוגעות להזמנת מנחה זה או אחר , ואולם עתה, משהבאתי את הדברים לידיעתך, ובחרתי לצרף מעט ממה שהירשה לעצמו ריבד לכתוב על ראש הממשלה, ועל רעייתו וגם הבאתי לידיעתך פרטים על החשדות לכאורה שבהם מעורב רביד, על ימי עבודה שבהם לא עבד בפועל וקיבל תמורתם שכר מלא מרשות השידור ועל מעורבתו בהשפלת עובדות בטלוויזיה תוך רמיסת כבודן ברגל גסה, אני מבקש כי תשקלי מחדש את העסקתו , כגוף הכפוף לך, כאחד ממנחי טקס השלקת המשואות.

...

בנסיבות המקרה, נוכח העובדה כי אין מחלוקת כי כפועל יוצא מתלונות רביד הוגשה התלונה, ומששוכנענו כי רק לאחר מכן ארעו האירועים שפגעו בו, לרבות הדרתו ממסך הטלוויזיה, אי שיבוצו בשידורים, התנכלות למי שהעיד לטובתו וכד', הרי שלטעמינו הנטל הועבר לנסטלבאום להוכיח כי לא מדובר בהתנכלות וכי מדובר באירועים שאינם קשורים לתלונה.

לאור כל האמור, אנו קובעים כי רביד יפצה את נסטלבאום בפיצוי בסך של 70,000 ₪, בגין כלל הפרסומים המהווים לשון הרע.

הפיצוי בתביעת לשון הרע של רביד כנגד נסטלבאום בכל הנוגע לפרסום שקבענו כי יש בו משום לשון הרע כנגד רביד, הרי שמדובר במכתב שהופץ לשני אנשים בלבד ומנגד יש בו הכפשות רבות וניסיון מכוון לפגוע ברביד על ידי נסטלבאום, הרי שבנסיבות העניין ומשמדובר בפרסום אחד שקבענו כי יש בו לשון הרע, אנו קובעים כי נסטלבאום יפצה את רביד בפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפרסום המהווה לשון הרע.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תביעת רביד מתקבלת בחלקה.

היתעמרות בעבודה - רקע נורמאטיבי היתעמרות במקום העבודה היא תופעה קשה, ויש להגן על העובד מפני פגיעה בכבודו ובחופש העיסוק שלו (הצעת החוק למניעת העסקה פוגענית, התשס"ה-2005; הצעת החוק למניעת היתעמרות בעבודה , התשע"ה – 2015 (16.7.2015) - הוגשה מחדש בשנת 2019 במסגרת הצעת חוק למניעת היתעמרות בעבודה, 10.12.16 ור' גם בספרות: אלמוג, "היתנכלות תעסוקתית (Mobbing)" עבודה חברה ומשפט יא' (התשס"ו) 223; קמיר "היתעמרות בעבודה: בין פסיכולוגיה למשפט, בין חקיקה לפסיקה", משפט ועסקים כא, התשע"ח, אוגוסט 2018, 307, 338).

בספרות הרחיבו על השלכותיה הקשות של היתעמרות בעבודה ועל חומרת התופעה, המכונה "המגיפה השקטה" בשל העדפתם של עובדים רבים הסובלים ממנה שלא להתלונן ובשל העידר הטיפול בה גם מצד מעסיקים (איתן מאירי המגיפה השקטה במקומות עבודה - היתעמרות, הצקה, היתנכלות, היתעללות פסיכולוגית: להכיר, לדעת להיתמודד (2013), להלן: מאירי, בעמ' 83-96; Gary Namie & Ruth Namie, Workplace Bullying: How to Address America's Silent Epidemic, 8 EM. RTS.

עם זאת, וכפי שצוין לעיל, ניתן להצביע על מספר עקרונות מנחים אשר התגבשו בהלכה הפסוקה, כאשר נדגיש כי הפסיקה בקשר לכך מצויה בתחילת דרכה ומתפתחת עקב בצד אגודל.

ור' גם בפסיקה מהעת האחרונה, בע"ע (ארצי) 35999-10-21 פלונית – חברה פלונית (13.12.22), אשר לעניינו מתייחס לאבחנה בין היתעמרות בעבודה ובין היתעמרות על רקע הטרדה מינית בעבודה.

...

לסיכום האמור בנושא זה – נדחות טענות התובעת לגבי קיומו של קשר בין מצבה הרפואי/ נפשי ובין תנאי עבודתה או אירועים שארעו במהלך עבודתה.

העובדה כי בסופו של יום הדברים לא הסתייעו אינה מביאה למסקנה שהתובעת מבקשת להגיע אליה – כי נפל פסול בתפקודה של העיריה או מי מהנתבעים.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות חייה האישיות של התובעת, למרות דחיית התביעה, לא מצאנו לחייבה בהוצאות ההליך.

נפנה גם לקביעתו של הנשיא (בדימוס) אדלר באותה פרשה, לפיה "על העובד הבכיר לפעול מצידו בתחילת מערכת היחסים המתפתחת, לביטול יחסי המרות, ולהביא להפרדה במקום העבודה בין היחסים המקצועיים לבין היחסים האישים שבינו לבין העובדת." יודגש, כי כל השופטים היו בדיעה כי אין לשלול אפשרות שמערכת יחסים תתקיים ללא ניצול יחסי מרות ומתוך רצונם החופשי של אנשים בוגרים, אך כאמור על בעל המרות לשכנע כי פערי הכוחות לא נוצלו לרעה באמצעות הקשר המיני, בין היתר על דרך של דיווח על הקשר המתרקם לממונים.

במילים אחרות, קיים עניין לציבור העובדים והסטודנטים במכללה לקבל דיווח על מקרים של הטרדה מינית אשר נבדקו וטופלו, על מנת שלא יירתע עובד או סטודנט מלפנות ולדווח על מקרה שארע לו וכדי שיידע כי תלונתו תמצא אוזן קשבת (ראו גם ע"ע (ארצי) 46548-09-12 אבידן - פלאפון תיקשורת בע"מ (31.3.15)).

בע"ע (ארצי) 214-06 אלוניאל בע"מ - צ'רניאקוב (31.5.07) נקבעו השיקולים המנחים בסוגיית שלילת פצויי פיטורים ודמי ההודעה המוקדמת: "בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן: השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההישתכרות העתידית שלו". בנסיבות המקרה שלפנינו, הנתבעת בחרה שלא לשלול את פצויי הפיטורים אלא רק את תמורת ההודעה המוקדמת.

...

התובע לא התייחס לטענות אלו בתצהירו או בסיכומיו, וגם לא הצביע על תלוש כלשהו בו הופחת השכר בגין ימי חג. לכן, דין הרכיב להידחות.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, תביעתו של התובע נדחית על כל רכיביה.

בנסיבות אלו, נוכח דחיית התביעה וגובה הסעדים שנדרשו, כמו גם ההליכים הדיוניים בתיק, ישלם התובע לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.