לטענתו, בדיקתו העלתה כי אכן המשיבה 1 פועלת כאמור באופן שיטתי ללקוחותיה הישראליים, בנכסים שהיא משווקת בישראל, תוך הטעיית הלקוחות, כך שלאחר ביצוע ואישור ההזמנה, נדרשים הלקוחות הישראליים להוסיף תשלום בגין מע"מ.
נוסף על כך, מבדיקות שערך המבקש עלה, כי אף אם ככל וקיים רישום כלשהוא בעיניין חובת תשלום אפשרית בגין מע"מ, הרי שרישום כזה חבוי כל פעם במקום אחר – פעם נמצא תחת קישור שכותרתו "כללי הבית", ופעם תחת קישור שכותרתו "תאור הנכס", ולעתים, כאמור, רישום כאמור בדבר חבות אפשרית במע"מ אינו מוזכר כלל והלקוח ילמד עליו רק לאחר ביצוע ההזמנה ואישורה.
לטענת המבקש, התנהלותן של המשיבות מהוה הפרה של שורה ארוכה של הוראות הדין, ובכלל זה: חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), ולרבות סעיף 17 ב לו; הטעה בעיניין מהותי בעיסקה לפי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן; הטעה בפרסומת לפי סעיף 7 (א) לחוק הגנת הצרכן; ניצול מצוקת צרכן לפי סעיף 3(ב) לחוק הגנת הצרכן; הפרת חובות בעיניין עסקת מכר מרחוק לפי סעיף 14ג לחוק הגנת הצרכן והפרת תקנות הגנת הצרכן (כללים בדבר הצגת מחיר של שירותי מלונאות לתייר), תשס"ה – 2005; רשלנות כהגדרתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרת חוזה שנכרת בין הצדדים; ניהול מו"מ בחוסר תום לב וקיום החוזה בדרך שאינה מקובלת ובחסור תום לב; חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979 וכן הפרת הוראה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
המבקש מוסיף וטוען, כי על בית המשפט להתיר את ההמצאה מחוץ לתחום, כמבוקש, וזאת בהתאם לתקנות הבאות:
· תקנה 500(4) לתקנות – הסעד המבוקש הנו פיצוי חברי הקבוצה בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרת חוזה שנכרת בין חברי הקבוצה הישראליים לבין המשיבה 1, באמצעות אתר האנטרנט שהוא בעברית.
...
אקדים אחרית לראשית, בעניין דנן, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי בקשת האישור והתובענה ייצוגית לגופם של דברים, הרי שבשלב זה, ולצורך הדיון בבקשה המונחת לפני, מבלי להידרש לעמדת המשיבות בשלב זה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.
משוכה נוספת שעל המבקש לעבור היא לשכנע, שבית המשפט בישראל הוא ה"פורום הנאות" לדון בתובענה, וזאת בהשוואה לפורום חלופי (כפי שנקבע בעניין אשבורן, פסקה 6) – בהקשר זה יצוין, כי על יסוד האמור בבקשה שוכנעתי כי מבחן 'מירב הזיקות' נוטה לקבלת הבקשה, שכן בענייננו אין חולק כי המבקש וחברי הקבוצה הם ישראליים; כי אתר האינטרנט דרכו בוצעה ההזמנה הוא בעברית וכי הוא נוקב במטבע ישראלי (ש"ח); כי יחידות הנופש והמגורים אותן ביקש המבקש להזמין היו בישראל; וכי הפרת החוזה – אשר נכרת באינטרנט – נעשתה בישראל.
לסיום – אביא מדברי בית המשפט העליון ברע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נגד OC REMROFKCOL EHT ואח', פ"ד נב (1) 10 - שם נקבע בין היתר – כי על חברה בינלאומית המשווקת את מוצריה ברחבי העולם, לצפות שביום מן הימים תיתבע לדין באחת מן הארצות שאליהן שווקה את מוצריה: "גם מבחינת הציפייה הסבירה של הצדדים, יש לערוך את הדיון בארץ. המשיבה היא חברה אמריקנית, המשווקת את מוצריה ברחבי העולם. לצד הרווח שיש בתפוצה הרחבה של מוצריה, עליה להביא בחשבון גם את אי-הנוחות האינטגרלית לנושא הסחר הבין-לאומי, כמו למשל את האפשרות שביום מן הימים, תיתבע לדין באחת מן הארצות שאליהן שווקו מוצריה".
וכן מדבריו של כבוד הנשיא שמגר בע"א 182/82 ג'ינג'ט בע"מ נ' ברקליס בנק אינטרנשיונל לימיטד מלונדון ,פ"ד לט (3) 785 (29/9/85), בעמ' 792 ולפיהם: "...כי מי שמבקש לעמוד בקשרים מסחריים עם גורמים ברחבי תבל, חייב להשלים עם האפשרות, שבאחד הימים ייתבע לדין באחת הארצות, אשר עמן הוא מבקש לסחור".
לאור כל המפורט לעיל, מצאתי כי בנסיבות העניין יש לאפשר המצאת כתבי הטענות מחוץ למדינה, ומשכך אני מקבלת את הבקשה ומורה על המצאת כתבי הטענות למשיבות, בכתובתן המפורטת בסעיף 10 לעיל, אל מחוץ לתחומי המדינה (ראו בעניין דומה את ההחלטה שניתנה על ידי בת"א 59913-05-17 יניב בנדר נ' OEM WORLD INC (6/2/18)).
לאור החלטתי מופנה המבקש אל המחלקה לסיוע למדינות זרות בהנהלת בתי המשפט בטלפון:02-6556847 פקס: 02-6556954 דואר אלקטרוני: foreign.countries@court.gov.il וזאת, לשם קבלת הסבר מפורט על הליך המצאת המסמכים למשיבות.
