הטעיית בית המשפט על ידי עורך דין

בית משפט השלום בחדרה תא"ק 20618-03-19 ש.י.ל.ת **** שיווק בע"מ נ' מעודה ואח' מספר בקשה:6 בפני כב' הרשמת הבכירה טלי מירום המבקשים-הנתבעים 1. נטלי מעודה 2. עודד מעודה על ידי ב"כ עוה"ד פיני ממן המשיבה-התובעת ש.י.ל.ת **** שיווק בע"מ על ידי ב"כ עוה"ד יוסף פיטלמן החלטה

משלא הוגשה בקשה למתן רשות להיתגונן מטעם המבקשים ניתן ביום 15.9.2019, לבקשת המשיבה, פסק דין על ידי כב' הרשמת הבכירה אביגיל פריי, על מלוא סכום התביעה בצרוף הוצאות ושכר טירחת עורך דין.

בתגובתם לתשובת המשיבה חזרו המבקשים על טענותיהם בדבר הטעיית בית המשפט על ידי המשיבה ופעולותיה המזלזלות והמבזות הגורמות לתקלה משפטית ביודעין, בכך שהתעלמה מההתראה בטרם מחיקה מחוסר מעש, ובמקום להגיב עליה, הגישה בקשה למתן פסק דין בהיעדר בקשת רשות להגן.

...

אין בידי לקבל את טענת המבקשים, כי במסגרת הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין ביקשו לראות בתצהיר התמיכה בבקשה משום בקשת רשות להתגונן, שכן בסעיף 8 לבקשה זו נכתב במפורש - "... יש לקבל את בקשתם לביטול פסק הדין, כ"כ לאחר החלטת בית המשפט הנכבד, יגישו הנתבעים בקשת רשות להגן מורחבת יותר." זאת ועוד, גם אם - על אף האמור לעיל - ביקשו המבקשים להסתמך על בקשתם לביטול פסק הדין גם כבקשה למתן רשות להתגונן, הרי שמשעה שניתנה החלטה ברורה ומפורשת של בית המשפט להגשת בקשה כאמור, היה על המבקשים להתכבד ולהגיש בקשה, או למצער להודיע לבית המשפט כי לא יגישו בקשה נפרדת, אלא הם מבקשים להסתמך על תצהיר התמיכה בבקשה לביטול פסק הדין.

לאור ההלכה הפסוקה, באיזון בין זכותם של המבקשים לבירור טענותיהם ובין זכותה של המשיבה שלא לסבול ממחדלי המבקשים, לנוכח מחדלם החמור של המבקשים באי הגשת בקשת רשות להתגונן לא פעם אחת אלא פעמיים, וגם בשל אי נטילת אחריות למחדלם ונסיונם להשית את האחריות למחדלם זה על שכמה של המשיבה באופן ובסגנון בלתי ראויים, אני קובעת, כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו למשיבה באמצעות בא כוחה בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. בתוך אותו פרק זמן יגיש המבקשים בקשה למתן רשות להתגונן.

המשיבה טוענת כי היא חברה פרטית העוסקת, בין היתר, מאז שנת 2012 במתן שירות כסוי להגנה משפטית לנהג בדרכים, בשם "עו"ד לכל נהג". לטענתה, בהתאם לכתב שירות שרוכש הלקוח, המהוה חוזה בינו לבין המשיבה, הוא זכאי לקבלת טפול משפטי (ייעוץ וייצוג בבתי משפט) על-ידי עורכי-דין המתמחים בתחום התעבורה ודיני הנזיקין במצבים שונים שעניינם שימוש בכלי הרכב שלו, ולכיסוי עלויות שכר הטירחה של עורכי-הדין.

לטענת המבקשים, כתב השרות שמוכרת המשיבה מותנה בקיום פוליסת ביטוח חובה, ואינו נילווה לפוליסה קיימת; והמשיבה אינה נותנת שירות לפי כתב שירות, אלא היא מכסה את עלויות השרות המשפטי שניתן על ידי עורכי דין שמשתפים עימה פעולה.

המשיבה טענה בהרחבה לגבי עילת ההטעיה , ומדוע, לטעמה, אין לה תחולה במקרה שלפניי, מבלי לפרט את יסודות העילה והאפשרות כי תתקיים לגבי הקבוצה, אציין רק כי בית המשפט העליון עמד על כך שמקום שמדובר בהפרת חובה על פי דין, יש לראות בכך את העילה המרכזית.

...

אני מקבלת את טענות המבקשים בעניין זה, הן לגבי הגדרת יסודות העילה, הן לגבי התקיימותם הלכאורית במידה מספיקה כדי להיעתר לבקשת האישור.

לא שוכנעתי כי יש בטענות אלה, אף אילו הן נכונות, כדי להצדיק את דחיית בקשת האישור, בהעדר ניגוד עניינים או פגם מהותי שנפל ביושרם או ביושרתם של המבקשים ושל באי כח המייצגים.

סוף דבר בקשת האישור והמבקשים עומדים בתנאים הקבועים בחוק תובענות יצוגיות, ולכן אני מקבלת את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

הבקשה לפטור מאגרה נדחתה בהחלטה מיום 29.8.22, בין היתר בשל היותו מיוצג על ידי עורך דין מהמגזר הפרטי והיותו בעל מקרקעין.

הנתונים העולים מהתצהיר שהוגש אינם מדויקים בלשון המעט, ואינם מגובים באסמכתאות, ועלולים להביא להטעיה של בית המשפט.

לעניין זכות הטיעון, כנדרש בסעיף 229(ב), מבלי שקבעתי דעתי באופן סופי, לאחר עיון בהחלטות שניתנו על ידי בית המשפט קמא, לא נראה שיש ממש בטענות החייב בעיניין זה. ביחס לטענה שבית המשפט לחדלות פרעון אינו מוסמך לידון בפרוק שתוף – סעיף 279 לחוק חידלות פרעון קובע כי בית משפט לחדלות פרעון מוסמך להחליט בכל שאלה הכרוכה להליך חידלות הפרעון.

...

לאחר שעיינתי במסמכים הרלוונטיים, לרבות פרוטוקול הדיון מיום 22.11.22, החלטות בית משפט קמא וטענות המערער, אינני סבור שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים.

נוכח האמור, על פי שני המבחנים שנקבעו בפסיקה לא זכאי המערער לפטור מהפקדת ערובה ולכן דין הבקשה להידחות.

התוצאה הבקשה לפטור את המבקש מהפקדת ערובה נדחית.

הנתבע טען להטעיית בית המשפט על ידי התובע בטענתו כי הסכם ההבנות הוכן על ידי עורך דין והדבר אף צוין על ידו בבית המשפט (ע' 8 ש' 19-20).

...

אני סבורה כי יש לראות בהסכם ההבנות הסכם נאמנות גם אם הדבר לא צוין בו במפורש.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מקבלת את התביעה וקובעת כי התובע הוא הבעלים היחידי של החנות.

כמו כן אני קובעת כי ניתן לפעול על פי הסכם ההבנות ולאכוף את הפעולה על פיו, כלומר הסכם ההבנות תקף ובר אכיפה.

בבית המשפט העליון רע"א 747/24 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני 8. פלוני 9. פלוני 10. פלוני 11. פלוני 12. פלוני 13. פלוני 14. פלוני 15. פלוני 16. פלוני 17. פלוני 18. פלוני 19. פלוני 20. פלוני 21. פלוני 22. פלוני 23. פלוני 24. פלוני 25. פלוני 26. פלוני 27. פלוני 28. פלוני 29. פלוני 30. פלוני 31. פלוני 32. פלוני 33. פלוני 34. פלוני 35. פלוני 36. פלוני 37. פלוני 38. פלוני 39. פלוני 40. פלוני 41. פלוני 42. פלוני 43. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.11.2023 בת"א 54183-03-15, שניתנה על ידי כב' השופטת י' קראי-גירון בשם המבקשים: עו"ד יעקב בטש; עו"ד אייל שווגר בשם המשיבים 5-3, 13-7, 15-16 ו-43: עו"ד אמיר גאנם בשם המשיב 6: בעצמו בשם המשיבה 14: עו"ד מיכאל גבור בשם המשיב 17: עו"ד נדב שפירא בשם המשיבים 20-18 ו-22-26: עו"ד אבראהים עווד בשם המשיב 19: בעצמו בשם המשיבים 37-27 ו-41: עו"ד עמיד מח'ול בשם המשיבים 39-38: עו"ד חוסאת סבית בשם המשיבים 40 ו-42: עו"ד מחמוד עואודה ][]פסק-דין

כך אף לאור ההחלטה מיום 20.9.2016 בהליך הקודם לפיה ככל שנעשתה עסקה למתן זכות שימוש במקרקעין לאחר צו המניעה – התמורה עבור שימוש זה תישמר בנאמנות על-ידי עורך-הדין מחול.

טענת המבקשים לפיה לא ידעו על קיומו של צו המניעה היא הטעה של בית המשפט ואף הפרה של חובתו של רוכש לבדוק את נסח הרישום.

...

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) מיום 4.11.2023 בת"א 54183-03-15, בה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים 39-38 וקבע כי על המבקשים לשלם דמי שימוש זמניים בגין השימוש שלהם בחלקים מחלקת המקרקעין נושא הבקשה שבכותרת.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור המבקשים טענו כי הסעד הזמני שניתן על-ידי בית משפט קמא משנה את המצב הקיים וכי הוא מנוגד לפסיקה לפיה יש להיעתר לסעד שכזה רק במקרים קיצונים וחריגים וכאשר הנזק אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח סעיף 33 לחוק המקרקעין, הנמצא גם הוא תחת פרק ה' העוסק בשיתוף במקרקעין.

לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך להכריע במחלוקת הנוגעת לשאלה האם עניינה של התביעה הראשונה הוא בפירוק שיתוף במקרקעין או בחלוקת עיזבון, שאז לשיטת המבקשים לא חל סעיף 44 לחוק המקרקעין.

סוף דבר; נוכח כל האמור, הערעור מתקבל והחלטת בית המשפט המחוזי נושא הבקשה דנן – מבוטלת בזאת.