לאחר דין ודברים כאמור ומשהתברר כי אכן לא הוזמן מקום בטיסה עבור התובע כמובטח, נמצא פיתרון אשר חייב את התובע לשלם סך של 214 יורו נוספים לשם הזמנת כרטיס עבורו במחלקת עסקים.
בעיניין זה מופנים הצדדים לפסה"ד ח"א (ירושלים) 804/07 דינהויז יוניתורס נסיעות ותיירות(1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (עמוד 23){פורסם בנבו}, שם נקבע כי אם נעשה שינוי לפני האישור מוטלת על סוכנות הנסיעות חובה לברר ולוודא עם הספק את כל התנאים לרבות שעות הטיסה ולקבל את אישורו של הנוסע לשינויים- כך גם ניתן ללמוד מסע' 12ג לחוק שירותי התיירות תשל"ו-1976 (להלן: "החוק"), מהו המידע ששירותי סוכני הנסיעות אמורים לספק לצרכן, לרבות המידע הכלול בתקנות שתוקנו לפי חוק זה.
עוד ניתן ללמוד מפסק דין דינהויז יוניתורס הנ"ל (ר' שם בעמ' 18-19) מהן החובות המוטלות על סוכנות הנסיעות בקשר ליישום ההסכם:
"המהלך השני בבצוע הזמנה הוא מתן השרות ללקוח על ידי ספק השרות. בשלב זה תפקידה של המבקשת הוא אומנם משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק היתחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השרות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן".
הנתבעת לא הציגה לפני ביהמ"ש אסמכתא לעניין המועד בו נודע לה אודות השינוי בשעת ההמראה.
נוסף על כך, אין ספק שהנתבעת הייתה הגורם מולה היתנהל התובע בכל הנוגע לטיסה החלופית, ואני מאמינה לדבריו לפיהם לאור המצגים של הנתבעת הוא ביטל כרטיס חלופי שרכש, והגיע פעם נוספת לשדה התעופה כדי לגלות פעם נוספת שלא מחכה לו כרטיס טיסה, ושבגין כך הוא נידרש להוצאות חריגות בקשר לשיחה הטלפונית ולהזמנת מקומות בטיסה החלופית.
ראוי היה שהנתבעת, גם אם לא לקחה על עצמה מראש את ההיתחייבות לשאת בהוצאות אלו, תיקח אותם על עצמה, על אחת כמה וכמה אחרי שהיא חזרה בה מההודעה לצד ג' ולא ביקשה להראות שצד ג' הטעיתה אותה גם בעת הזמנת הטיסה החלופית (טענה, יש לציין, שלא הועלתה כלל).
...
מכל האמור עד כה נחה דעתי כי בין אם נעשה השינוי בשעת הטיסה לפני אשרור תנאי העסקה בין הצדדים על ידי התובע ובין אם נעשה לאחר מכן ובטרם יציאתו של התובע לחופשה, הרי שחובת הזהירות ותום הלב מחייבים את הנתבעת לברר את שעת ההמראה בטיסת החזור (בין מכח בירור אקטיבי עובר לאישור התנאים ובין באימות התנאים הנקובים בכרטיס שהועבר אליה לצורך מסירה לתובע אם נעשה לאחר מכן מכח הבנתה, יכולותיה המקצועיות והסתמכות התובע על יכולות אלו) וליידע את התובע בכל מידע שלמעשה הגיע לידיה בעניין, באופן ברור ואקטיבי.
שקלתי האם ראוי בנסיבות העניין לייחס לתובע אשם תורם, ומצאתי כי משלא הובאו לפניי ראיות לכך שהשינוי בשעת הטיסה הובא לידיעתו של התובע באמצעות העברת כרטיסי טיסה מתאימים, ראיות המצויות לכאורה בידי הנתבעת, הרי שלא שוכנעתי כי מידע זה היה מצוי בידיו באופן שבו יכול היה למנוע את החמצת הטיסה בפועל.
כמו כן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע אני פוסקת לתובע סך של 500 ₪ בלבד, משלא שוכנעתי כי זה מגיע כדי הסכום הנקוב בכתב התביעה.
