הטעיה והפרת חוזה בהשקעה בשוק ההון

המשיבים ביססו את תביעתם על עילות שונות וביניהן מירמה, הטעה או טעות, הפרת חוזה וכן רשלנות.

מעבר לאמור לעיל בדבר הרשות שהוענקה לאורי לבחור את אפיקי ההשקעה לקרן, הרי שגם אם היינו מקבלים את הטענה כי האמור בדו"ח מהוה התחייבות של אורי כלפי המשקיעים – הרי שלא נערך דיון ממצה בשאלה אם במועד שבו הושקעו הכספים בשווקים, התנאים היו דומים לאלה ששררו בעת שליחת הדו"ח. בנסיבות המקרה, גם איני סבור כי יש מקום לקביעה שאורי הפר את החובה לקיים חוזה בתום לב לפי סעיף 39 לחוק החוזים.

אדם המשקיע את כספיהם של אחרים בשוק ההון, מצפים ממנו כי יפעל ברמת מקצועיות מסוימת, בין אם הוסמך לתפקידו ובין אם לא, "לפי שלא היה לו להכניס עצמו במה שאינו יודע – ויודע שסומכין עליו" (התשב"ץ – שמעון בן צמח (ח"ב סימן קע"ד); וראו בהרחבה על סוגיה זו במשפט העברי בחוות דעתו של השופט – כתארו אז – אלון בסוגיה זו בע"א 86/76‏‏ "עמידר", החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ' אברהם אהרן, פ''ד לב(2) 337 (1978) (להלן פרשת עמידר)).

...

כתוצאה מהתרשלות המערער נגרם ביסודו הנזק המתואר, ולכן הוא – יחד עם המערערת 2, השותפה הכללית בקרן הנמצאת בבעלותו של המערער 1 – אחראים לפצות את המשיבים בגין כך. כפי שציין בית המשפט המחוזי, וסבורני כי קביעה זו מבוססת, יש לנכות מסך הנזק שגרם למשיבים 25%, המגלמים בתוכם את הנזק המשוער שהיה נגרם גם כך למשיבים ממילא אילו הושקע כספם בשוק ההון באותה תקופה, בהתאם למודל 50 המניות, ולכן סבורני כאמור כי אין להיעתר לערעור המשיבים בע"א 8064/13, שבמסגרתו הם משיגים על אופן החישוב וטוענים כי לא היה מקום להפחתה כלשהי.

סוף דבר: לכאורה, ניתן היה לומר כי כאשר אדם נכנס לשוק ההון עליו להיות מודע לסיכונים ולסיכויים שבו; אם יצליח – מה טוב, ואם חלילה ייכשל –מדובר במעין טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.

אולם סבורני כי ראייה זו אינה במקומה; תכליתם של דיני החוזים היא, בין השאר, הסדרת יחסים חוזיים הוגנים ותמי לב (סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973); תכליתם של דיני הנזיקין, בין היתר, היא לעודד התנהגות ראויה, ולמנוע, ככל הניתן, התנהגות שאינה כזאת (ראו גלעד, בעמ' 222).

משכך טענה הנתבעת, כי ככל שהייתה הפרת אמונים, מירמה או גזל כלפי התובעת אשר בגינם נגרמו לה נזקים, הרי שאלו בוצעו על ידי סמדר ו****, וכי ככל שיוכח על ידי התובעת, כי ניהול חשבון ההשקעות שלה נעשה ברשלנות, בחוסר זהירות ולא כפי שמנהל השקעות סביר ונבון היה פועל בנסיבות העניין, הרי שזה נעשה באחריות סמדר ו****.

(עמ' 33, ש' 24 – עמ' 34, ש' 6 לפרוטוקול) משכך אני סבורה, כי הנתבעת ו**** הציגו מצג שוא מטעה בפני התובעת וסמדר בכל הקשור לניסיונה של הנתבעת בתחום שוק ההון וניהול תיקי השקעות, ובעניין זה מקובלת עלי עדות התובעת לפיה לו הייתה מודעת לכך שהנתבעת חסרת ניסיון וידע, תוך הסתרת מידע חיוני ובסיסי אודות ****, הרי שלא הייתה מפקידה את חסכונותיה בידיהם (סעיפים 9-10 לתצהיר התובעת).

בעיניין זה יצוין, כי בנסיבות המקרה דנן ובכל הקשור לניסיונה של הנתבעת בתחום שוק ההון, אין מדובר אך באי גילוי מידע מהותי, כי אם בהצגת מידע מוטעה מתוך כוונה לשכנע את התובעת להיתקשר בהסכם ולהשקיע את כספה באמצעות הנתבעת ו****.

...

(עמ' 42, ש' 28-29 לפרוטוקול) משכך אני קובעת, כי ההודעה לצד שלישי כנגד הצד השלישי 1 – סמדר, נדחית.

סיכום נוכח האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה, כי התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 200,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד העברת סכום זה לחברת מגדל, קרי מיום 9.2.10, ועד לתשלומו של סכום זה בפועל.

ההודעה לצד שלישי כנגד הצד השלישי 1 – סמדר, נדחית.

זכותו של התובע לפיצויים קמה, בין היתר, מכוח הפרת חובה חקוקה, תרמית, מצג שוא רשלני, הפרת חובת תום הלב במשא ומתן לפי ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), הטעה וכן, בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, בכל הקשור לעמלות שגבו.

לעניין הפצוי החוזי בגין הנזק שניגרם עקב הפרת חובת הנאמנות – כפי שנפסק בעיניין קרטין, ככלל מתעוררת בתיקים מסוג זה של הפסד כספי השקעה בשוק ההון, שאלה של קשר סיבתי.

...

מכל מקום, שוכנעתי כאמור, כי התקשר עם הנתבעים 1-2 תוך שנתן בהם את אמונו, מבלי שהנתבעים הביאו בפניו את שתי העובדות החשובות הנ"ל (העדר הרישיון והחזר העמלות), עובדות היורדות לשורש החלטתו והסכמתו של התובע להתקשר בהסכם עם הנתבעים, באופן שהסתרתן מפניו חותרות תחת יסודות ההסכמה וההתקשרות.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 2 מתקבלת ברובה.

התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית.

במעבר לאמור, טוענת התובעת, כי הבנק הפר באופן בוטה את הוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הייעוץ"), שכן חרף קיומו של הסכם ייעוץ בינה לבין הבנק, האחרון לא העניק לה ייעוץ ולא התאים את "הייעוץ" שלכאורה ניתן לה: צרכי התובעת מעולם לא נבדקו, ומשכך אופי הפעילות בחשבון וההיקף העצום של הסחר בני"ע בוצע בנגוד למטרותיה, שכן לא היה לה שום צורך בהעמדת אשראי לצורך רכישת ני"ע לאור הכספים הרבים שהיו בחשבונה.

זאת, מכוח דיני החוזים (לרבות בשל הפרת חובת תום הלב והנאמנות כלפיה, טעות, הטעה ועושק); דיני הנזיקין (לרבות בשל רשלנות הבנק כלפיה לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה")], שהוכחה, והפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודה וכן הפרת הוראות חוק הייעוץ, וחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות"), לרבות חוזרים ונהלים של המפקח על הבנקים והוראות בנק ישראל ; דיני הבנקאות (לרבות בגין הפרת הבנק את חובותיו כמוסד בנקאי ולרבות חובות תום הלב, הזהירות, הנאמנות, החובה לנהוג כבנקאי סביר, גילוי נאות ועוד); דיני עשיית עושר ולא במשפט והן ע"פ כל דין אחר.

התובעת בחרה לשים כל מבטחה בידי אבי בנה יחידה וגם אם לא ירדה לפרטי פעילותו של אבי בשוק ההון היא סמכה עליו בעניים עצומות וחזרה ואשררה את פעולותיו של אבי בחשבונות, הן משאפשרה לו לעשות בכספים כעולה על רוחו ודחתה הצעות הבנק להשקעה סולידית, הן כאשר העבירה השיחות מהבנק אל אבי על מנת שהוא זה אשר יתן הוראות לבנק מה לעשות וכיצד לסלק את יתרות החובה החריגות שנוצרה בחשבונות, והן כאשר נטלה הלוואות ואשראי לצורך פעילותו ואף העבירה כספים ממקורות עצמאיים לסילוק החריגות.

...

שוכנעתי כי פעילותו של אבי בחשבונות התובעת היתה בהרשאה מלאה של התובעת ואלמלא ההפסדים שנצברו בחשבונות, לא היתה מוגשת תביעה זו. עיקר הפעילות שהיתה גם בבחינת פעילות שוטפת בחשבונות ולא חריגה, היתה פעילות בשוק ההון.

אלא, שלא זו בלבד שהתובעת לא עשתה כן (הבנק הוא שהודיע לה על טענותיו של אבי בנה לפיהן הוא איבד את כשירותו הנפשית), אלא שחרף בקשתו לא הוצגה לבנק תעודה רפואית המאשרת את טענתו של הבן, ואף הרשאתה לבנה לפעול בחשבונותיה בוטלה רק לאחר הפצרות הבנק כי תעשה כן. לאור המקובץ לעיל ברי כי לטענתה של התובעת בדבר חוסר השליטה בחשבונות אין יסוד לגופה ואין לה יסוד גם בהוראת הדין והפסיקה ודינה להידחות.

בהינתן תוצאה זו, נדחית גם הודעת צד ג' אשר נשלחה על ידי הבנק כנגד אבי.

בדו"ח השנתי של אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון לשנת 2003 היתייחס הממונה ל"מבנה וגובה דמי הניהול המותרים לגבייה בתכנית הביטוח" ופירט אשר ל"דמי ניהול בעד ניהול החסכון" כי: "בתכניות החדשות נקבע כי דמי הניהול בעד ניהול הנכסים יהיו קבועים בלבד ללא תלות בתוצאות ההשקעה. שיעור דמי הניהול המותר לגבייה הוא עד 1% לשנה או שיעור גבוה יותר שאישר המפקח על הביטוח אך לא יותר מ-2% לשנה, וזאת בכפוף להפחתת דמי הניהול מהפרמיה...

התובע המייצג: מר חוסיין אבו חוסיין באי הכוח המייצגים: עו"ד אייל גולדנברג ועו"ד עדי קסטנבאום עילות התביעה בגינה מאושרת התובענה הייצוגית: הפרת הסכם, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה לרבות הפרת חובות אמון וזהירות של המשיבה והטעייה.

...

המשיבה טענה בתגובתה כי דין בקשת האישור להידחות, מאחר שהטענות ביחס לאותם הרכיבים בפוליסה כבר הועלו על ידי באי כוח המבקש בהליכים ייצוגים קודמים שנוהלו נגדה.

אשר לקיומו של נזק אנו סבורים כי ניתן לקבוע לצורך הדיון בשלב זה כי נגרם לכאורה למבקש נזק (סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות), בעוד שטבעו והיקפו ייקבע כשתגיע העת לשמוע את התביעה לגופה.

לסיכום הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לעניין טענת המבקש לגביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר בניגוד לדין או בניגוד להוראות הפוליסה – נדחית.

הטענה החלופית לעניין גביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר בשיעור גבוה מהמותר על פי הדין נדחית אף היא.