תקנה 6ב לתקנות מס ערך מוסף קובעת:
(א) במכירת מקרקעין שהיא עסקת אקראי בידי מי שאינו עוסק, מלכ"ר או מוסד כספי, יהיה הקונה חייב בתשלום המס.תשלום
תשל"ט-79
(ב) החייב בתשלום המס לפי תקנת משנה (א) –
(1) אם הוא עוסק, יוציא במקום המוכר חשבונית ערוכה על שמו הוא, וידווח על המכירה בדו"ח שעליו להגיש לפי תקנה 23 בשל עסקאותיו;(2) אם הוא מלכ"ר או מוסד כספי, ידווח על המכירה באופן שיש לדיווח על עסקה אקראית כאמור בתקנה 15א(א) ו-(ב) לתקנות מס ערך מוסף (רישום), תשל"ו-1976, וישלם את המס המגיע עם הגשת הדו"ח.תק' תשמ
(ג) במכירת מקרקעין שהיא עסקת אקראי בידי עוסק, מלכ"ר או מוסד כספי, יחולו הוראות תקנת משנה (ב) בשינויים המחוייבים לפי הענין.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הגדרת "מכר" בחוק, לענין נכס, כוללת גם את השכרתו, וכי סע' 16 לחוק מטיל את חובת תשלום המס על המוכר, היינו על העיריה התובעת.
...
עמדה זו של המדינה מקובלת עלי, ואף בשים לב לאותו קטע אליו הופניתי על ידי ב"כ התובעת מספרו של נמדר: העסקה היא אמנם אחת אך אין סימטריה בין שני צידי המשוואה (השכרת העיריה ושכירות משרד הביטחון) מבחינת אפיון הפעילות שבבסיס העסקה כשלטונית או מסחרית.
אין לחייב אפוא הנתבעת בתשלום המע"מ פעם נוספת בחלופה זו. אלא שכפי שיבואר להלן בפסקה הבאה – איני מקבל ממילא את טענת גלגול המס.
במקרה של שתיקה תחול ברירת המחדל המטילה חובת התשלום על המוכר – שלא גלגל אותה על הקונה:
"מקובלת עלי פרשנותו של בא-כוח הקונה. אשר לסעיף 6 לחוק, אילו, לדוגמה, היה שיעור מס הערך המוסף על העיסקה הנדונה עולה אחרי שנקשרה העיסקה ולפני ששולם המחיר (כגון, מ-% 12ל-%15), רשאי היה המוכר לבוא על הקונה בדרישה לתשלום ההפרש (שהיה מתבטא ב-000, 107ל"י ומעלה). אולם אין חולק, שהמס כבר חל בעת כריתת החוזה ובשיעור שלא השתנה. באין הטלה של מס ערך מוסף או הגדלת שיעורו לאחר שהחוזה נכרת, אין לומר שהמס "הוטל" או "הועלה" "לאחר שהוסכם על העסקה" לצורך סעיף 6, ומכאן שאין לו תחולה.
מעבר לצורך ולא כשיקול שהדריך ההחלטה, יוער כי בשים לב לסוגיית ההתיישנות עליו הצביעה הנתבעת, הרי שתוצאה של חיוב הנתבעת בהעברת המע"מ לידי העיריה, היתה עשויה להביא לחיוב של המדינה מחד, מבלי שהכספים יועברו ליעדם הסופי (שלטונות מע"מ) מאידך, לאור בעיה של התיישנות לפיה ממילא יכול שלא צפויה העיריה להידרש או להיות מחויבת לשלם בפועל לשלטונות מע"מ. עם זאת גם בענין זה איני קובע מסמרות, מעבר להערה זו.
אני דוחה אפוא יתרת התביעה בענין זה של חיוב הנתבעת להעביר המע"מ לידי העיריה.