הטלת ערובה להבטחת הוצאות המשפט נגד התעשייה הצבאית

בבקשה עותרים המבקשים לחייב את המשיבה להפקיד ערובה בנקאית להבטחת הוצאות המשפט, אשר יפסקו בסופו של ההליך ככל שהתובענה נגדם תידחה וכן לחייבה בהוצאותיהם לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין.

נטען כי, הנטל להוכחת התקיימותם של תנאים לפטור חברה מהפקדת ערובה מונח על כתפי המשיבה (ת"א (מחוזי ת"א) 44605-03-10 התעשיה הצבאית לישראל בע"מ נ' אירודן מערכות (1993) בע"מ ואח' (28.10.2010), (ת"א 2554/06 )בש"א 12825/07) אי.טי.איי.אס שירותי תנועה בע"מ ואח' נ' (10.9.2007) DECELL INC).

ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט עמית על תכלית סעיף 353א לחוק ועל הבדיקה שעל בית המשפט לערוך בעת שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה: "תכליתו העיקרית של חוק החברות הנה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטירחה הצפוי, וסכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הנה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מינהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...". (פס' 4) בעניינינו, המשיבה הנה חברה בע"מ. הגם שבתגובתה טענה כי מצבה הכלכלי טוב וכי היא מוכרת מוצריה למדינות רבות ברחבי העולם, לא שוכנעתי כי די בכך כדי לדחות את הבקשה.

...

לטענת המשיבה נטען דין הבקשה להידחות בעת שמדובר בבקשת סרק, בקשה טורדנית וקנטרנית אשר הוגשה במטרה להכביד על בירור המחלוקת בין הצדדים.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי המשיבה לא הרימה הנטל להוכיח ולהראות מה האפשרויות והנכסים העומדים לרשותה, על מנת לכסות חובותיה והתחייבויותיה.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפני מצדיקות לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

לפיכך, דין הבקשה שלפניי להתקבל וזאת בהתאם להורות סעיף 353א לחוק.

בבוחנו בקשה כאמור על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המשיב לערכאות, זכות אשר הוכרה כזכות יסוד מן המעלה הראשונה (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577) לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חיסרון כיס, אם וככל שתידחה התביעה כנגדו.

ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (16.7.03), פורסם בנבו (להלן: "הילכת פתחי אבו נסאר"), שם נפסק ע"י כבוד השופטת ארד (כתוארה אז), ביחס לתובע שהנו תושב ישראל: "כשהעובד הוא תושב ישראל - ככלל לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו". בהמשך קבעה כבוד השופטת ארד (כתוארה אז), כי: "בדברנו בתושבי ישראל, השיקול העקרי והראשוני לחיוב בהפקדת ערובה טמון בבחינה מוקדמת של סכויי התביעה. ככל שאין לשלול את סכוייה, לא יחויב התובע, גם אם אביון ודל הוא בהפקדת ערובה" כב' הנשיא (כתוארו אז), השופט אדלר סיכם את פסק דינו במילים "מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין". מן הכלל אל הפרט חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנו בבחינת חריג.

העובדה שקיימים מסמכים אשר לטענת המבקשת מהוים הודאת בעל דין בכך שהמשיב היה פרילאנסר, להבדיל מעובד, צריכה להתברר לאשורה, בין השאר, על רקע ההלכה לפיה היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטאטוס ומעמד זה אינו נקבע על פי התאור שניתן לו ע"י הצדדים או מי מהם, אלא נקבע מבחינה משפטית על פי נסיבות המקרה כהוויתן (ע"ע (ארצי) 300274/96 צדקא נגד מדינת ישראל – גלי צה"ל, פורסם במאגרים (16/10/01).

זאת הן משום שבהתאם לדין קיימת חובת הפקדת ערובה בעת הגשת ערעור, להבדיל משיקול הדעת המוקנה לבית הדין בעת בחינתו בקשה להטלת ערובה להוצאות; הן מן הטעם שהמבקשת נדרשה להפקיד ערובה לאחר שניתן לה יומה בבית משפט השלום ולאחר שטענותיה בתביעה שם נדחו והן בשל כך שבהתאם להלכה הפסוקה חיוב בערובה להבטחת הוצאות נעשה במקרים חריגים ולא על דרך השיגרה.

...

גם מטעם זה יש לדחות את התביעה.

לאחר בחינת הדברים לא שוכנעתי כי בענייננו מתקיימות אותן נסיבות חריגות המאפשרות חיוב המשיב בערובה להוצאות.

סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקשים עותרים לחייב המשיבה להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיהם, ככל שתידחה התביעה נגדם.

לעניין זה, הפנו המבקשים לרע"א 10376/07 ל. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (11.2.09); ת"א 44605-03-10 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' אירודן מערכות (1993) בע"מ ואח' (28.10.10) ועוד.

בתשובה לתגובה נטען כי במקרה דכאן, המשיבה כלל לא ניסתה להרים את הנטל המוטל עליה.

זאת ועוד, בתי המשפט נוטים ביתר קלות לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה מאשר אדם פרטי (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, (05.02.1990)).

עוד, על בית המשפט להזהר שעה שהוא מביע דעתו בנוגע לסיכויו של הליך תלוי ועומד, בשלב מקדמי זה. לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפניי מצדיקות לפטור המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

...

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה.

קרי, האם לאור מצבה הפיננסי של החברה יש להיעתר לבקשה אם לא. על כתפי החברה רובץ הנטל להוכיח את חוסנה הכלכלי ולא על כתפי המבקשת.

עוד, על בית המשפט להיזהר שעה שהוא מביע דעתו בנוגע לסיכויו של הליך תלוי ועומד, בשלב מקדמי זה. לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפניי מצדיקות לפטור המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

לפיכך, דין הבקשה שלפניי להתקבל וזאת בהתאם להורות סעיף 353א לחוק החברות.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 08 דצמבר 2015 ה"פ 49483-02-15 מספר בקשה:6 לפני : השופט יעקב שפסר המבקשים: 1. אריה מקלף (נמחק) 2. דוד גבאי ע"י ב"כ עו"ד אילן סופר ועו"ד גיא וילף המשיבים: 1. עזבון אברהם מלמד ז"ל. 2. צהל הראל (בכינוס נכסים) 3. איל מלמד המשיבים 1 ו-3 ע"י ב"כ עו"ד בני שפר ועו"ד שי אבניאלי 4. מי-גולן אנרגיית רוח בע"מ 5. אנרגית רוח ירוקה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אלון נוקראי 6. נמרוד אנרגיית רוח בע"מ 7. אנרגית רוח החזקות בע"מ החלטה

המסגרת הנורמאטיבית הנוגעת לענייננו, מצויה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשס"ד - 1984 (להלן: תקסד"א) קובעת כי : "ביהמ"ש או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". ככלל, ניתנת עדיפות לעיקרון זכות הגישה לערכאות ואין חוסמים בדרך כלל דרכו של תובע לפנות לבית המשפט למימוש זכויותיו.

יחד עם זאת, כנגד הזכות האמורה, עומדת זכותו של הנתבע, שלא למצוא עצמו נגרר שלא ברצונו להתדיינות ולהוצאות מיותרות, כשבסופה, עלול הוא למצוא עצמו חסר יכולת מימוש הוצאות הצפויות להפסק לזכותו, אם אכן תיתקבל עמדתו.

על כן נתון לביהמ"ש שיקול דעת בהפעלת התקנה הנ"ל, באופן שיבטא את האיזון שבין שתי הזכויות, תוך שנקבע כי הראציונאל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסכויי התביעה נמוכים (רע"א 5740/15 רונן אברבוך נ' Otkritie Internetional Investment Management Ltd, פס' י' להחלטת כב' השופט רובינשטיין [פורסם בנבו] (10.9.15); רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פס' 8 להחלטת השופט מלצר [פורסם בנבו] (11.2.09); רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים אבראהים פ"ד נח(5) 865).

ראציונל זה עומד אל מול זכות הגישה לערכאות והנגישות לבית המשפט, שהיא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה (ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות פ"ד נא (3) 577).

...

לא מצאתי לקבל עתירתם בעניין זה. סבורני, כי בהערכת ההוצאות הנדרשות להיערכות ניהול הגנתם של המשיבים, בין היתר בשים לב לסיכויי התביעה ולהיקפה (שהיא לבדה כוללת לא פחות מ-465 עמודים על נספחיהם) מורכבותה, השיהוי בהגשת ההליך והנזק הראייתי שנגרם עקב כך, נוכח פטירתו של המנוח אברהם מלמד ז"ל שהיה דמות מרכזית במערך היחסים בין הצדדים, ועל רקע כלל המפורט לעיל, ובהביאי בחשבון מנגד גם את זכות הגישה לערכאות ומצבו של המבקש, נראה לי כי הפקדת סכום של 100,000 ₪ (המהווה פחות מ-2% משווי התובענה), בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המשיבים, יספק בנסיבות העניין.

לאור האמור הנני מחייב את המבקש, מר דוד גבאי, להפקיד בקופת בית המשפט עד יום 8.1.16, סך של 100,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, צמודה ללא הגבלת זמן, כתנאי להמשך ההתדיינות בתיק זה. לא יופקד הסכום במלואו ו/או במועדו, תדחה התובענה.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק החלטתי לב"כ הצדדים ולהביא התיק בפני עם הפקדת הסכום או בחלוף המועד לפי המוקדם.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 24765-09-13 התעשיה הצבאית לישראל בע"מ ואח' נ' דינמיק שרותי ספנות (דשס) בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופט אבישי רובס תובעת התעשיה הצבאית לישראל בע"מ נתבעת דינמיק שרותי ספנות (דשס) בע"מ צדדים שלישיים 1. General Dynamics Ordnance & Tactical Systems 2. Todd Maritime Services Inc. 3. Mr. Richard Todd החלטה

הצד השלישי מס' 1 (להלן "GD") הגישה בקשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, להורות לנתבעת להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאותיה.

התובעת, התעשיה הצבאית לישראל בע"מ, הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 719,629 ₪, בגין שירותים שסיפקה לה. הנתבעת מצידה, שהנה חברה בעירבון מוגבל, הגישה הודעה לצד שלישי כנגד GD (וצדדים נוספים עימם היתקשרה ישירות), במסגרתה עתרה לחייבה לשפותה בגין כל סכום בו תחוייב לשלם לתובעת.

אישור רואה החשבון אינו מספק תשתית ראייתית מינימאלית ממנה ניתן יהיה להסיק כי הנתבעת אכן תוכל לשלם את הוצאות המשפט, ככל שיוטלו עליה בסיום ההליך ואין בו כדי להועיל לה. הנתבעת לא עמדה, איפוא, בנטל להוכיח כי תוכל לשלם את הוצאות המשפט.

...

בהתחשב בכל השיקולים הנ"ל ולאור סכום התביעה והיקף ההתדיינות הצפוי, אני קובע את שיעור הערובה שתדרש מהנתבעת, בסך של 45,000 ₪.

סיכומו של דבר, אני מורה לנתבעת להפקיד בקופת בית המשפט, עד ליום 4.10.2014, ערבון בסך של 45,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בזמן.