הטלת העונש הפחתת עונשו של בעל מכה שהשתקם

אין חולק כי פטיש הוא כלי בעל פוטנציאל קטילה מובהק, כאשר כל אחת מאותן מכות שהכה הנאשם בראשה של המנוחה– החל מהמכה הראשונה - יכולה הייתה פוטנציאלית, ובעליל, לגרום למותה (ראו בסוגיה: ע"פ 280/85 חיימוביץ, מיום 23.12.86, בסע' 4 לפסה"ד).

כאמור לעיל (לפני הפרק לעיל שבו פורטו היסודות המשפטיים של עבירת הרצח), פירטתי מדוע גם בחוות דעתו של פרופ' זלצמן – נ/8 ובעדותו בבית המשפט אין כדי לסייע לנאשם בטענותיו לגבי תחולה (כביכול) של הסייג של שיכרות (גם לא שיכרות חלקית), ושל סעיף 300א(א) לחוק העונשין בדבר עונש מופחת מחמת הפרעה נפשית חמורה; אפרט עתה נימוקים נוספים מדוע אין לקבל את חוות הדעת נ/8 ואת עדות מומחה ההגנה, ומדוע על עניינו של הנאשם לא חל סעיף העונש המופחת הוא סע' 300א(א) לחוק: היסודות המשפטיים המצטברים ההכרחיים להחלת עונש מופחת בעבירת הרצח: סעיף 300א(א) לחוק העונשין קובע: "על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה: (א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה...הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח - (1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או (2) להמנע מעשיית המעשה." הסמכות להקל בעונשו של נאשם שהורשע ברצח לפי סעיף 300א(א) מותנת איפוא בהתקיימותם של שלושה יסודות: הגבלת יכולת העולה כדי "הפרעה נפשית חמורה" אצל הנאשם, הגבלת יכולת נפשית קונקרטית – לענייננו אי יכולתו "להמנע מעשיית המעשה", וקיומו של קשר סיבתי בין השניים.

כששומעים ורואים את הנאשם בחקירתו במישטרה ובשחזור כאמור, וזאת לאורך זמן, התמונה הברורה והחד משמעית המצטיירת אינה של נאשם בדיכאון, אלא של נאשם שרצח את המנוחה בנסיבות שפורטו לעיל, היינו: פרץ ויכוח בין הנאשם למנוחה על רקע דברי המנוחה באותו מעמד בדבר סיום הקשר הזוגי ביניהם, בעוד שהנאשם קיווה לשקם את הקשר, ואף הציע להצטרף אל המנוחה לבילוי משותף בדירתה בצפת, הצעה שנדחתה על ידי המנוחה.

ומעבר מעבר לידרוש – בלי לגרוע מכל האמור והמפורט לעיל, הרי שגם לו התמלאו כל התנאים לתחולת סעיף 300א(א) לחוק בדבר עונש מופחת על הנאשם – וכאמור התנאים לא הוכחו כנדרש - יהא זה לא נכון, לא סביר ולא צודק להפחית מעונש מאסר העולם חובה שיש להטיל על הנאשם בגין רצח המנוחה, ואל לנו בנסיבותיו של תיק זה לסטות מעונש החובה דלעיל; תחושת הצדק מתיישבת גם מתיישבת עם הטלת עונש מאסר עולם חובה על הנאשם בגין רצח המנוחה, שהיה רצח אלים מאד, אכזרי, תוך שימוש בכלי משחית עוצמתי ופוגעני במיוחד - הפטיש, רצח שהנאשם ביצע לא במהלומה אחת, אלא בכמה מהלומות, שוב ושוב, כולן בראשה של המנוחה, תוך דבקות בהמשך רציחת המנוחה, כשאחרי כסוי פניה בבגד הנאשם המשיך להכותה בעוד מהלומות פטיש בראשה, כשהיא כבר שרועה אין אונים על הריצפה.

...

מה גם, שממילא דינן של טענות ההגנה בדבר הגנת השכרות (ולו הגנת שכרות חלקית), ואפשרות להטלת עונש מופחת על הנאשם דינן להידחות כבר במישור העובדתי, וזאת כשהתמונה הראייתית שוללת כל אפשרות לקבלן, ובמצב דברים זה, שינוי עתידי נטען של החוק, ממילא לא יעלה ולא יוריד.

סוף דבר: לפי הראיות ולאור כל האמור לעיל, הוכחו מעבר לספק סביר העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, הוא אשם בביצוען, ויש להרשיעו בהן, ואלו העבירות: רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, איומים (ריבוי מקרים), לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

בנוסף, דינן של טענות הנאשם לתחולת סעיף 300א(א) לחוק בעניינו - עונש מופחת בעבירת רצח - להידחות, ואין להטיל על הנאשם עונש מופחת בגין עבירת הרצח שביצע.

גיליה רביד, שופטת סוף דבר: אנו מרשיעים, פה אחד, את הנאשם, אילן בן עמי, בעבירות הבאות: רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, איומים (ריבוי מקרים), לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

מדובר בתאונה תכנונית אשר פגעה קשות בבעלי הדירה "ואין ספק שיהיה עליהם להוציא כסף רב על מנת לתקן את התב"ע ואולי לפתוח בהליכים כנגד האחראים לתוצאה". מבוקש להטיל עונש מופחת ולהאריך את מועד צו ההתאמה בשנתיים נוספות.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התיכנון והבניה: "התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הצבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה." (ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין) "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התיכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק" (ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הועדה המקומית לתיכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר) "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התיכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט." (ע"פ 917/85 הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון) "תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צרפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות" (רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין) "המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים.

נטענו טענות לגבי מצבם של בעלי הדירה בה בוצעה העבירה, אולם הנאשם-עצמו הוא זה אשר רלבאנטי לענייננו, בהיותו האדם אשר לא ציית לצוו בית המשפט.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שקולי שקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113 אין במקרה דנן שקולי שקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממיתחם העונש ההולם.שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.

...

(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - אין בידי לקבל את טענות הנאשם בעניין ההליך התכנוני כעילה להקלה בעונש.

דרישות העונש שהוצגו על ידי המאשימה היו מתונות ואפשר שהיה מוטל עונש כבד יותר אלמלא כן. התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום 01.01.2019 לא יעבור הנאשם כל עבירה על דיני התכנון והבניה.

אשר לעונשו של הנאשם בתוך המיתחם ציין בתסקיר החיובי ועל כן סבר כי יש למקם את עונשו ברף הנמוך של המיתחם אך לא בתחתיתו בהנתן כי הנאשם בעל עבר פלילי.

ב"כ הנאשם, עו"ד ישעיהו רוטנשטרייך היתייחס ארוכות בטיעוניו לתסקירי שירות המבחן והמלצתו הסופית ועתר בסופם של דברים לקבל את המלצת השרות ולהשית על הנאשם עונש חינוכי שקומי בדמות 180 שעות של"צ. ב"כ הנאשם טען כי כל עונש אחר שיושת על הנאשם יחטא לסכוי השקום שנימצא כי הנם גבוהים על פי היתרשמות שירות המבחן ממאפייני אישיותו של הנאשם אשר נטל אחריות מלאה על מעשיו, הודה התחרט והביע צער על מעשיו שנעשו בזמן שהיה נתון בסערת רגשות נוכח הבהלה שאחזה בו לאפשרות שרכבו של המתלונן יפגע בבתו הקטנה שמעדה בטווח נסיעתו לאחור של המתלונן.

תחילה תקפו אחד העובדים במכה בגב ונטלו את המכשיר הנייד שלו, ובהמשך כשהגיע בעל החנות, הותקף באגרופים על ידי הנאשם ואחרים, כשאחד מהם נטל את מקל ההליכה של הבעלים והיכה את המתלונן שנחבל בראשו, נפל והתעלף לפרק זמן קצר.

בעירעור שהגיש הנאשם נוכח עונשם של האחרים, הופחת עונשו ל3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

יחד עם הדברים האמורים, איני מוצאת לקבל את המלצת השרות להשית על הנאשם ענישה חינוכית בלבד, בדמות צו של"צ בהקף של 180 שעות למען אוכלוסייה נזקקת ותרומה לחברה, זאת נוכח אופי העבירה, המחייבת לטעמי מתן הבכורה לשיקולי הרתעת הרבים בגזירת עונשו של הנאשם.

...

בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת במקרים שנסיבותיהם חמורות מהנסיבות במקרה הנדון, ולאחר שחזרתי ובחנתי את מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, לחומרה ולקולא, סבורני כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נכון כי ינוע בין 6 ל – 18 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר לאחר בחינה חוזרת של מכלול השיקולים הנדרשים לבחינת עונשו של הנאשם וכמפורט לעיל, אני גוזרת עונשו של הנאשם כדלקמן: 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

ב"כ הנאשמים מיקד טיעוניו בקביעת מיתחם העונש ההולם וטען כי מבלי להקל ראש במעשי העבירות, מעשיהם של הנאשמים בוצעו ללא תיכנון מוקדם או תיחכום כלשהוא, שכן, כפי שעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, אלה אמרו למתלוננת כי כוונתם הייתה להעבירה לבית אביה, והם אף נסעו לכיוון זה. ב"כ הנאשמים הפנה לפסיקה דומה או חמורה לטענתו ממקרה זה, במסגרתה הוטלו עונשים של שנות מאסר בודדות בלבד על אותם נאשמים.

בית המשפט העליון הפחית עונש המאסר שהוטל על הנאשמים, האחד צעיר בעל הרשעה קודמת אחת בלבד, ל-5.5 שנות מאסר.

בת"פ 23249-08-21 מדינת ישראל נגד חסן ואח' (14/09/22) (להלן: "פס"ד חסן ואח'") קבע בית המשפט המחוזי מיתחם עונש הולם הנע בין 3.5 ל-6 שנות מאסר בפועל בעיניינם של נאשמים שהורשעו בעבירות חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, איומים, הדחה בחקירה ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות, וזאת בגין ארוע במסגרתו איתרו הנאשמים בתחבולה, עם אחרים, את המתלוננת, שהייתה כבת 18, חטפו אותה לבית אחד הנאשמים לאחר שדקרו אותה בבטנה והכו אותה, ומשהביאו אותה לקבלת טפול רפואי בבית החולים - הורו לה למסור כי ניחבלה כתוצאה מנפילה.

רכיב הפצוי: בהתאם להלכה הנוהגת ובשים לב להוראת סעיף 77(ב) לחוק העונשין, תכלית הפצוי במסגרת הליך זה היא מתן הכרה לסבל שניגרם לנפגע העבירה, באופן העשוי אף לתרום לשיקומו.

...

אין בידי לקבל טענת ההגנה כי מדובר באירוע ספונטני ולא מתוכנן.

כמו כן, בע"פ 764/21 מדינת ישראל נגד אמיר אבו לבן (21/04/21) נקבע כי: " סעיף 77(ב) לחוק העונשין מורה לבית המשפט לקבוע את הפיצוי במסגרת ההליך הפלילי, לפי מידת הנזק או הסבל שנגרמו ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים. תכליות פסיקתם של פיצויים לפי הסעיף, כוללות את הצורך ליתן סעד מיידי לנפגע; להכיר בסבלו; ולקדם אפשרות להיטהרות העבריין עצמו, באופן העשוי לתרום לשיקומו (ראו למשל: רע"פ 9727/05 גליקסמן נ' מדינת ישראל...)". לאור האמור, ובשים לב לתמונת הנזק שנפרשה לפניי מעדותה של המתלוננת, מהתמונות אשר הוצגו, מטיעוני ב"כ המאשימה ומעובדות כתב האישום המתוקן, כמפורט לעיל, שוכנעתי כי יש לקבוע פיצוי משמעותי לנפגעת העבירה אשר יוכל אף לסייע בשיקומה.

סוף דבר, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים 1, 2, ו-4 את העונשים הבאים: 60 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרם.

על נאשם 3 אני גוזרת את העונשים הבאים: 55 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו.

הנאשם טען כי הכרעת הדין לא הייתה שויונית, כי הוא היה צריך להיות מזוכה ובקש להטיל עליו עונש מופחת, כדי שיוכל להמשיך לעבוד.

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל (21.8.1997) נקבע כי המנעות מהרשעה אפשרית בהצטברות שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תיפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

באשר לעונשו של הנאשם: תיקון 113 לחוק העונשין קובע כי העקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה – קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

· בע"פ 9433-03-14 אסתר ביתם נגד מדינת ישראל (07.07.14), המערערת הורשעה בכך שתקפה את המתלוננת בפניה במכת אגרוף.

נקבע מיתחם ענישה הולם שבין מאסר מותנה לבין 8 חודשי מאסר בפועל ועל הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 5 חודשי מאסר בפועל, הופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים לריצוי באופן חופף בחלקו, כך שעל הנאשם לרצות 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופצוי.

...

לאור האמור, אני קובעת כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא נמוכה-בינונית.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים המעוגנים בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע ממאסר על תנאי ועד 6 חודשי מאסר בפועל, שבנסיבות מתאימות ניתן לרצות בעבודות שירות ובמקרים מתאימים גם פיצוי לטובת הקורבן.

על כן אני גוזרת על הנאשם את העונש כדלהלן: מאסר על תנאי בן חודשיים למשך 12 חודשים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופת התנאי אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה, ויורשע בגינה.