הטלת הוצאות משפט בגין אי הגשת תצהירים

עוד ביקשו התובעים להטיל על הנתבעים הוצאות משפט כבדות בשל התנהלותם לאורך כל ההליך (גרירת רגליים, עיכובים וסרבול התיק; אי הגשת הודעת צדדי ג'; אי הגשת תצהיר על ידי הנתבע 1; וסרוב להצעת בית המשפט שהביא לניהול הוכחות), וכן לחייבם בשכר טירחת עו"ד ומע"מ כדין.

ניכר, כי כל הצדדים בהליך זה חוששים, מטעמים שלא התבהרו די צורכם, מלהתעמת עם פנאדקה ו/או חליפיו ו/או לובנא יונס, כפי שגם עלה מן הדיונים הבלתי פורמאליים שהתנהלו בתיק זה. הנתבעים 1-3 אשר הספיקו לרשום את מלוא הזכויות שרכשו על שמם, בחרו להותיר את שכניהם, התובעים, אשר עיבדו את האדמה לצידם, מזה עשרות בשנים, להיתמודד לבדם עם הבעיה רק משום שבמרוץ הרישומים, שנעשה על ידי כולם באיחור ניכר, הספיקו לרשום את זכויותיהם לפני התובעים.

...

ואולם, בסופו של דבר, בפרוטוקול הדיון מיום 29.6.22 הוצהר מפי עו"ד גרה, עמ' 48, ש' 14-12: "אני מסכים כבא כוחה של חניפה כי חרף יפוי הכח הבלתי חוזר שהוצג טארק הוא בעל הזכויות ולא חניפה. הצהרתי זו ניתנת הן כב"כ חניפה והן כב"כ טארק. לאור הצהרתי זו אין צורך בזימונה של חניפה". במהלך שמיעת הראיות התברר עוד כי הנתבע 16 הגיש במהלך שנת 1994 תביעה כנגד המנוח אבו הלאל וכן כנגד הנתבעים 1-3 ובני משפחת גזמאוי בה עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו, הינו הבעלים של שני דונם בחלקה [ה"פ (מחוזי חי') 770/94].

מכאן, שבהעדר כל ראיה אחרת המעידה שמי מן הצדדים כרת הסכם עם המוכרים בנפרד מייפוי הכוח, ולאור דרישת הכתב המהותית שבסעיף 8 לחוק המקרקעין, אני קובעת כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר הוא שהקים את העסקאות, והוא מגלם את מועד כריתת שלוש העסקאות, ומכאן ששלוש העסקאות נכרתו באותו מועד.

טענה זו נדחית על ידי.

סיכומו של דבר, מקום שבו מדובר ברכישה בו-זמנית, ולא מתקיימת הסיפא של סעיף 9 לחוק המקרקעין (העסקה נרשמה "בעודו" תם לב), היקש מהוראת סעיף 9 לחוק המקרקעין, כמו גם חובת תום הלב, ההגינות והצדק מחייבים את התוצאה לפיה, במקרה כזה, לא תינתן עדיפות לרוכש אחד על פני רעהו.

במקרה שלנו, בחר התובע, לאחר מתן פסק הדין בתביעה לפירוק השיתוף, להתחרות מול הנתבעים 3-1 אשר רכשו כמוהו את הזכויות במקרקעין מכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ובתחרות זו אני קובעת כי על כל הרוכשים לשאת יחדיו ובאופן שוויוני בתוצאות התאונה המשפטית שנגרמה.

סיכומו של דבר, בתחרות בין התובעים לנתבעים 3-1 אני סבורה כי מדובר בשלושה בעלי זכויות באותו מעמד, משום שהעסקה עמם קרמה עור וגידים רק עם חתימת ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ולכן על שלושתם לשאת באופן שוויוני בתוצאות התאונה המשפטית לפי חלקם היחסי ברכישה.

סוף דבר, אני מורה כי התובעים זכאים להירשם כבעלים של 2/3 מתוך 2,000 מ"ר שנרכשו על ידם, (וזאת בכפוף להצגת אישורי מיסים כנדרש) כאשר זכויות אלו (2/3) תיגרענה מחלקם של הנתבעים 3-1, באופן ש- 333/27051 חלקים ייגרעו מזכויותיו של הנתבע 1 בחלקה; 500/27051 חלקים ייגרעו מזכויותיו של הנתבע 2 בחלקה; ו- 500/27051 חלקים ייגרעו מזכויותיו של הנתבע 3 בחלקה.

עוד ביקשו התובעים להטיל על הנתבעים הוצאות משפט כבדות בשל התנהלותם לאורך כל ההליך (גרירת רגליים, עיכובים וסרבול התיק; אי הגשת הודעת צדדי ג'; אי הגשת תצהיר על ידי הנתבע 1; וסרוב להצעת בית המשפט שהביא לניהול הוכחות), וכן לחייבם בשכר טירחת עו"ד ומע"מ כדין.

ניכר, כי כל הצדדים בהליך זה חוששים, מטעמים שלא התבהרו די צורכם, מלהתעמת עם פנאדקה ו/או חליפיו ו/או לובנא יונס, כפי שגם עלה מן הדיונים הבלתי פורמאליים שהתנהלו בתיק זה. הנתבעים 1-3 אשר הספיקו לרשום את מלוא הזכויות שרכשו על שמם, בחרו להותיר את שכניהם, התובעים, אשר עיבדו את האדמה לצידם, מזה עשרות בשנים, להיתמודד לבדם עם הבעיה רק משום שבמרוץ הרישומים, שנעשה על ידי כולם באיחור ניכר, הספיקו לרשום את זכויותיהם לפני התובעים.

...

ואולם, בסופו של דבר, בפרוטוקול הדיון מיום 29.6.22 הוצהר מפי עו"ד גרה, עמ' 48, ש' 14-12: "אני מסכים כבא כוחה של חניפה כי חרף יפוי הכח הבלתי חוזר שהוצג טארק הוא בעל הזכויות ולא חניפה. הצהרתי זו ניתנת הן כב"כ חניפה והן כב"כ טארק. לאור הצהרתי זו אין צורך בזימונה של חניפה". במהלך שמיעת הראיות התברר עוד כי הנתבע 16 הגיש במהלך שנת 1994 תביעה כנגד המנוח אבו הלאל וכן כנגד הנתבעים 1-3 ובני משפחת גזמאוי בה עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו, הינו הבעלים של שני דונם בחלקה [ה"פ (מחוזי חי') 770/94].

במקרה שלנו, בחר התובע, לאחר מתן פסק הדין בתביעה לפירוק השיתוף, להתחרות מול הנתבעים 3-1 אשר רכשו כמוהו את הזכויות במקרקעין מכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ובתחרות זו אני קובעת כי על כל הרוכשים לשאת יחדיו ובאופן שוויוני בתוצאות התאונה המשפטית שנגרמה.

סיכומו של דבר, בתחרות בין התובעים לנתבעים 3-1 אני סבורה כי מדובר בשלושה בעלי זכויות באותו מעמד, משום שהעסקה עמם קרמה עור וגידים רק עם חתימת ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ולכן על שלושתם לשאת באופן שוויוני בתוצאות התאונה המשפטית לפי חלקם היחסי ברכישה.

סוף דבר, אני מורה כי התובעים זכאים להירשם כבעלים של 2/3 מתוך 2,000 מ"ר שנרכשו על ידם, (וזאת בכפוף להצגת אישורי מיסים כנדרש) כאשר זכויות אלו (2/3) תיגרענה מחלקם של הנתבעים 3-1, באופן ש- 333/27051 חלקים ייגרעו מזכויותיו של הנתבע 1 בחלקה; 500/27051 חלקים ייגרעו מזכויותיו של הנתבע 2 בחלקה; ו- 500/27051 חלקים ייגרעו מזכויותיו של הנתבע 3 בחלקה.

ביום 25/04/2021 הגיש ב"כ התובעים בקשה למחיקת כתב ההגנה של הנתבע בשל אי העברת מסמכים למומחה מטעם בית המשפט כמתחייב מהחלטתי מיום 16/03/2021 וכן בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית.

יש לציין, כי לנתבע ניתנו הזדמנויות רבות לצורך הסדרת תשלום שכ"ט של המומחה, אך משלא פעל הנתבע לפי החלטות בית המשפט ולבקשת התובעים, הוריתי בהחלטתי מיום 05/09/2021 על ביטול מינוי המומחה תוך הטלת הוצאות משפט על הנתבע.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ופוסק לתובע בלבד סך של 28,671 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

למען הסדר הטוב, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבע, ללא צו להוצאות.

הנתבע ישלם לתובע, באמצעות ב"כ התובעים, את הסכומים הנ"ל תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בתאריך 14.8.23, לאחר שהנתבע עדיין לא הגיש את סיכומיו, הגיש התובע בקשה במסגרתה ביקש להשית על הנתבע הוצאות משפט בגין אי הגשת סיכומיו וכן ביקש כי יינתן פסק דין על בסיס סיכומי התובע בלבד "ו/או כל החלטה אחרת בהתאם לשיקול דעתו של בית הדין הנכבד". עוד באותו יום ניתנה החלטתו של בית הדין אשר איפשרה לנתבע להתייחס עד ליום 21.8.23 לבקשת התובע תוך שהובהר כי "בהיעדר היתייחסות לא יורשה הנתבע להגיש סיכומים ופסק הדין יינתן על סמך החומר המצוי בתיק כאשר גם בנוגע לבקשת התובע בנוגע להשתת הוצאות משפט על הנתבע בגין אי הגשת סיכומים, תלקח בחשבון". בתאריך 22.8.23, לאחר שהנתבע לא היתייחס להחלטת בית הדין מיום 14.8.23 הגיש התובע בקשה דומה לזו שהגיש ביום 14.8.23, אשר ביחס אליה ניתנה ההחלטה הבאה: "בית הדין מתקשה להבין את היתנהלותו של הנתבע אשר לא פעל בהתאם להחלטה מיום 8/5/23 (במסגרתה נעתר בית הדין לבקשתו והאריך לו את המועד להגשת סיכומיו) וכן בחר שלא לפעול בהתאם להחלטה מיום 14/8/23 במסגרתה הבהיר בית הדין מה יקרה מקום שהנתבע לא יגיש את סיכומיו עד ליום 21/8/23.

להלן הפלוגתות בהן עלינו להכריע: א. האם יש לדחות את התביעה על הסך מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט? האם יש מקום להורות על פיצוי התובע בגין אי מסירת הודעה בדבר תנאי העסקה? ג. מה היתה תקופת עבודתו של התובע? ד. מה היה שכרו היומי של התובע ובאיזה אופן הוא שולם לו? האם התובע זכאי לתשלום הפרישי עבודה בשעות נוספות? ו. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה? ז. האם התובע זכאי לתשלום פדיון ימי חופש? ח. האם התובע זכאי לתשלום דמי הבראה? ט. האם התובע זכאי לתשלום עבור נסיעות? י. האם התובע זכאי לתשלום דמי חג או עבודה בימי חג? יא. האם התובע זכאי לתשלום עבור עבודה ביום המנוחה השבועי? יב. האם התובע זכאי לחלף הפקדות פנסיוניות? יג. האם התובע זכאי להשבת שכר שקוזז שלא כדין משכרו? יד. האם התובע זכאי לפצוי לפי חוק הגנת השכר? האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט? לטענת הנתבע, התובע הגיש את תביעתו מחדש, בחלוף שנה לאחר מחיקת התביעה המקורית, ומבלי שפירט כי עובר להגשתה נוהל הליך שנמחק בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית על ידו.

...

בסופו של דבר, התקיימה, בתאריך 13.06.22 ישיבת פישור אשר לא היה בה כדי להביא את הסכסוך שבין הצדדים לכדי סיום ולכן, בתאריך 14.07.22, התקיימה ישיבת ההוכחות, כמתוכנן.

להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע: א. האם יש לדחות את התביעה על הסך מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט? האם יש מקום להורות על פיצוי התובע בגין אי מסירת הודעה בדבר תנאי העסקה? ג. מה היתה תקופת עבודתו של התובע? ד. מה היה שכרו היומי של התובע ובאיזה אופן הוא שולם לו? האם התובע זכאי לתשלום הפרשי עבודה בשעות נוספות? ו. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה? ז. האם התובע זכאי לתשלום פדיון ימי חופש? ח. האם התובע זכאי לתשלום דמי הבראה? ט. האם התובע זכאי לתשלום עבור נסיעות? י. האם התובע זכאי לתשלום דמי חג או עבודה בימי חג? יא. האם התובע זכאי לתשלום עבור עבודה ביום המנוחה השבועי? יב. האם התובע זכאי לחלף הפקדות פנסיוניות? יג. האם התובע זכאי להשבת שכר שקוזז שלא כדין משכרו? יד. האם התובע זכאי לפיצוי לפי חוק הגנת השכר? האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט? לטענת הנתבע, התובע הגיש את תביעתו מחדש, בחלוף שנה לאחר מחיקת התביעה המקורית, ומבלי שפירט כי עובר להגשתה נוהל הליך שנמחק בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית על ידו.

ובלשון הסעיף: "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;" המטרה של הסעיף היא למנוע מצב בו תלוש השכר מטעה את העובד, בין אם בהשמטת פרטים ובין אם בציון פרטים שגויים, ובכך מונע ממנו להבין, בזמן אמת, כי זכויותיו נפגעות.

סוף דבר- לנוכח כל מקובץ לעיל ומשקיבלנו את התביעה בחלקה הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 10,000 ₪ בגין אי מתן הודעה בדבר תנאי העסקה.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לאחר ששקלנו את הפער בין סכום התביעה המקורי לבין הסכום (הלא מבוטל כשלעצמו) שפסקנו לזכות התובע וכן לאחר שהבאנו בחשבון את העובדה שהתביעה הראשונה שהגיש התובע בגין אותם רכיבים נמחקה עקב חוסר מעש מצידו ומבלי שנפסקו לזכות הנתבע הוצאות חשבנו לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו אך בסופו של דבר ובמיוחד לנוכח העובדה שהנתבע לא הגיש סיכומים חרף הארכות וההזדמנויות שניתנו לו - עובדה שעיכבה את מתן פסק הדין החלטנו שכן לחייבו לשלם לתובע גם את הסכומים הבאים: סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

עוד ביקשו התובעים להטיל על הנתבעים הוצאות משפט כבדות בשל התנהלותם לאורך כל ההליך (גרירת רגליים, עיכובים וסרבול התיק; אי הגשת הודעת צדדי ג'; אי הגשת תצהיר על ידי הנתבע 1; וסרוב להצעת בית המשפט שהביא לניהול הוכחות), וכן לחייבם בשכר טירחת עו"ד ומע"מ כדין.

ניכר, כי כל הצדדים בהליך זה חוששים, מטעמים שלא התבהרו די צורכם, מלהתעמת עם פנאדקה ו/או חליפיו ו/או לובנא יונס, כפי שגם עלה מן הדיונים הבלתי פורמאליים שהתנהלו בתיק זה. הנתבעים 1-3 אשר הספיקו לרשום את מלוא הזכויות שרכשו על שמם, בחרו להותיר את שכניהם, התובעים, אשר עיבדו את האדמה לצידם, מזה עשרות בשנים, להיתמודד לבדם עם הבעיה רק משום שבמרוץ הרישומים, שנעשה על ידי כולם באיחור ניכר, הספיקו לרשום את זכויותיהם לפני התובעים.

...

ואולם, בסופו של דבר, בפרוטוקול הדיון מיום 29.6.22 הוצהר מפי עו"ד גרה, עמ' 48, ש' 14-12: "אני מסכים כבא כוחה של חניפה כי חרף יפוי הכח הבלתי חוזר שהוצג טארק הוא בעל הזכויות ולא חניפה. הצהרתי זו ניתנת הן כב"כ חניפה והן כב"כ טארק. לאור הצהרתי זו אין צורך בזימונה של חניפה". במהלך שמיעת הראיות התברר עוד כי הנתבע 16 הגיש במהלך שנת 1994 תביעה כנגד המנוח אבו הלאל וכן כנגד הנתבעים 1-3 ובני משפחת גזמאוי בה עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו, הינו הבעלים של שני דונם בחלקה [ה"פ (מחוזי חי') 770/94].

מכאן, שבהעדר כל ראיה אחרת המעידה שמי מן הצדדים כרת הסכם עם המוכרים בנפרד מייפוי הכוח, ולאור דרישת הכתב המהותית שבסעיף 8 לחוק המקרקעין, אני קובעת כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר הוא שהקים את העסקאות, והוא מגלם את מועד כריתת שלוש העסקאות, ומכאן ששלוש העסקאות נכרתו באותו מועד.

טענה זו נדחית על ידי.

סיכומו של דבר, מקום שבו מדובר ברכישה בו-זמנית, ולא מתקיימת הסיפא של סעיף 9 לחוק המקרקעין (העסקה נרשמה "בעודו" תם לב), היקש מהוראת סעיף 9 לחוק המקרקעין, כמו גם חובת תום הלב, ההגינות והצדק מחייבים את התוצאה לפיה, במקרה כזה, לא תינתן עדיפות לרוכש אחד על פני רעהו.

במקרה שלנו, בחר התובע, לאחר מתן פסק הדין בתביעה לפירוק השיתוף, להתחרות מול הנתבעים 3-1 אשר רכשו כמוהו את הזכויות במקרקעין מכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ובתחרות זו אני קובעת כי על כל הרוכשים לשאת יחדיו ובאופן שוויוני בתוצאות התאונה המשפטית שנגרמה.

סיכומו של דבר, בתחרות בין התובעים לנתבעים 3-1 אני סבורה כי מדובר בשלושה בעלי זכויות באותו מעמד, משום שהעסקה עמם קרמה עור וגידים רק עם חתימת ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ולכן על שלושתם לשאת באופן שוויוני בתוצאות התאונה המשפטית לפי חלקם היחסי ברכישה.

סוף דבר, אני מורה כי התובעים זכאים להירשם כבעלים של 2/3 מתוך 2,000 מ"ר שנרכשו על ידם, (וזאת בכפוף להצגת אישורי מיסים כנדרש) כאשר זכויות אלו (2/3) תיגרענה מחלקם של הנתבעים 3-1, באופן ש- 333/27051 חלקים ייגרעו מזכויותיו של הנתבע 1 בחלקה; 500/27051 חלקים ייגרעו מזכויותיו של הנתבע 2 בחלקה; ו- 500/27051 חלקים ייגרעו מזכויותיו של הנתבע 3 בחלקה.