הטלת אחריות של גוף בנייה בגין צניחת חפץ על ראשה של העובדת

ההליך והצדדים לו התובע, יליד 21.10.1960, תושב הכפר טמון באיזור ג'נין שבשטח הרשות הפלסטינאית, עותר בתביעתו שלפני, לכך שהנתבעים יחויבו לפצותו, עבור ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה, שארעה לו בתאריך 25.3.2009.

בשלב מסויים, ומפאת המשקל הרב של הקונסטרוקציה, כוחו של התובע אזל, והוא הירפה את אחיזתו, והקונסטרוקציה צנחה.

מטעם התובע הוגשה לפני , בהסכמה, חוות דעתה של המהדסת גב' ורדית איל ביקלס, מומחית לבטיחות, שקבעה כדברים הבאים: "היה על מעסיקו של התובע המשמש כמבצע הבניה לעמוד בדרישות פקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות, הכוללות מינוי מנהל עבודה כלל ועבודת הריסה בפרט, הכנת הריסה ובצוע ההריסה על כל שלביה באמצעות בונה מקצועי לעבודות הריסה, בדיקת מתקן הרמה והדרכת העובד בסיכונים הכרוכים בתחנת עבודתו. משהמעסיק לא פעל כאמור, הרי שלא קיים את דרישות פקודת הבטיחות והתקנות כפי שהיה עושה המעסיק ומבצע הבניה הסביר, ובכך לא נימנעה התאונה הנדונה.

על כן, הנני מקבל טענות התובע, והנני קובע כי הנתבעים 1 ו- 3 אחראים לנזקים שנגרמו לו. בישיבת קדם המשפט, שהתקיימה בתאריך 12.6.2014, הודיעו באי כוח הצדדים, כי ככל שיקבע שהנתבעים אחראים לתאונה, תחולק האחריות כך שהנתבע מס' 1 ישא באחריות בשיעור 75% לנזקיו של התובע, והנתבעת מס' 3 תישא באחריות בשיעור 25%.

בסיכום אישפוז זמני מיום 1.4.2009, נרשם כי התובע נפגע בעת עבודתו במפעל לאחר שנפל עליו חפץ כבד מגובה מספר מטרים.

לטענת באי כוח הנתבעים, בהתאם לעדותו של התובע, לא היה בידי התובע היתר עבודה בשטח מדינת ישראל, ומשכך הטילו באי כוח הנתבעות ספק בדבר האפשרות שהתובע היה מתמיד בעבודתו בשטח ישראל לאורך זמן רב, גם אילמלא התרחשה התאונה.

לתובע לא נגרמה פגיעת ניידות, ועל כן הנני דוחה עתירת התובע לקבלת פיצויים בראש נזק זה. כאב וסבל בשים לב לשעור נכותו הרפואית של התובע (76%), הנני פוסק לתובע פיצוי בסך 300,000 ₪ עבור כאב וסבל.

...

על כן, הנני מקבל טענות התובע, והנני קובע כי הנתבעים 1 ו- 3 אחראים לנזקים שנגרמו לו. בישיבת קדם המשפט, שהתקיימה בתאריך 12.6.2014, הודיעו באי כוח הצדדים, כי ככל שיקבע שהנתבעים אחראים לתאונה, תחולק האחריות כך שהנתבע מס' 1 ישא באחריות בשיעור 75% לנזקיו של התובע, והנתבעת מס' 3 תישא באחריות בשיעור 25%.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, חישוב הפיצויים לתובע יהיה כדלקמן: (א) הפסדי השתכרות בעבר (סעיף 35 לעיל) 329,750 ₪.

אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך 1,493,750 (מיליון וארבע מאות תשעים ושלושה אלף ושבע מאות וחמישים) ₪, כערכו בתאריך פסק דין זה. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלום הלא בפועל.

(ב) הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 360,000 ₪.

התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ולתובע נקבעו 19.25% נכות בגין ליקוי בכושר הראיה, צניחת עפעף בעין ימין ואובדן אקומודציה של העדשה.

סתירה נוספת עליה מצביעות הנתבעות הנה באשר לתאור המדוייק של התאונה, האם ראשו של התובע היה לפני המוט שפגע בו או מתחתיו, האם התאונה ארעה בעת הרמת חפצים מהריצפה או לאחר שהתכופף בכדי לשים דברים על הריצפה וכיצד, כאשר לפי עדות התובע וההדגמה שביצע, המוט נמצא לצד הראש והראש הולך אחורה, המוט פוגע בעינו.

הכרעה – אכן, אחריותו של המעסיק אינה אחריות מוחלטת אך יחד עם זאת, הנטייה כיום הנה לדקדק עם המעביד ולהטיל עליו אחריות מוגברת לספק סביבת עבודה בטוחה (ראה תא (מחוזי חיפה) 1201/98 קיסר סמי נ' ביטריס חב' לבניה ופיתוח בע"מ (22.12.2002) ולהמנע מהטלת אשם תורם על העובד, אלא במקרים בהם הוכחה תרומתו הממשית לקרות התאונה.

משמצאתי כי יש להטיל אחריות על הנתבעת לקרות התאונה, אבחן עתה את גובה הפצוי שיש לקבוע בגין נזק הגוף והנכות ממנה סובל התובע.

...

סתירות אלו ואחרות, מביאות, לטענת הנתבעות, למסקנה כי גרסת התובע אינה הגיונית, אינה סבירה ואינה מהימנה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי ישירות מהעדים, הנני קובעת כי יש להטיל על הנתבעת אחריות לקרות התאונה.

יחד עם זאת, מקובלת עלי הטענה כי בתקופות האשפוז ואי הכושר המלא נזקק התובע לעזרה ולכן, הנני קובעת פיצוי גלובלי בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר 4.1 הנני מחייבת את הנתבעות, לשלם לתובע, סך כולל של 199,399 ₪ וכדלקמן: אובדן השתכרות בעבר - 86,854 ₪ אובדן השתכרות בעתיד - 140,368 ₪ כאב וסבל - 60,000 ₪ עזרת צד ג' - 10,000 ₪ סה"כ - 297,222 ₪ ניכויי מל"ל - 97,823 ₪ סה"כ לאחר ניכוי - 199,399 ₪ 4.2 כן ישלמו הנתבעות שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ והוצאות משפט.

בהתאם ביצע העד בירור בדרך של ביקור בשטח ושיחה עם שכנים ועוברים ושבים, ומצא כי המסגד מוחזק ע"י מישפחת בורגול (אגבריה), משפחתו של ראש עריית אום אל פחם חאלד חמדאן בורגול (אגבריה) וכי המחזיקים בפועל הנם מבני משפחתו- האימאם חוסאם עלי בורגול אגבאריה, מוחמד חמדאן בורגול וחמזה אברהים בורגול אגבריה (הצד השלישי).

אך הדבר תלוי בזוית הפגיעה, פיתול הגוף וכיוצ"ב. גם הטענה שלא היה אור (התאונה ארעה לעת ערב) אינה שוללת גרסת התובע אלא דוקא תומכת בה בעקיפין, שכן אפלולית אינה בהכרח מונעת כליל היכולת להבחין בעיטורי התיקרה אלא מצריכה התבוננות מאומצת, שהולמת גרסת התובע כי התרכז בתיקרה.

יש הגיון באותה גרסה, שכן לו הלך התובע כשהוא מסתכל לפנים ברור שהיה שם לב שהוא עומד לצנוח מגובה והתאונה היתה נמנעת.

לחלופין, די באחריות של רשות מקומית שמפרה חובתה להפעיל מידה מינימאלית של פיקוח סביר, במילחמה בבניה לא חוקית על קרקע ציבור, חובה שהיתה מוטלת עליה בנסיבות גם אם חפצה בהקמת המסגד (וניתנת היתה ליישום בין בנקיטת הליך עצמאי כלפי הבונים או לחלופין בפניה לרמ"י שתפעל).

יש להבדיל בין נסיבות שמצדיקות הטלת אשם תורם משעה שידוע היה לתובע שמדובר באגף במסגד שבנייתו טרם הושלמה כליל, ולמקום כזה מן הראוי שלא להכנס (והאשם התורם הוטל הרי גם בשל אי שימת לב לנתונים סביבתיים שהיו בידיעתו של התובע והוא היתעלם מהם מעט קט בהמשך עת פסע אחורה כשעיניו נעוצות בתיקרה), לבין סיווגו כמסיג גבול, כפי שפורש הביטוי בהלכה לצורך סע' 37 הנ"ל. גם המסגד בעניינינו הינו מקום צבורי, והתובע העיד כאמור כי כבר היתקיימו בו תפילות מזה חודשים עובר לתאונה.

בראשית הדרך, יכול שהיתה הצדקה לתביעה כנגד רמ"י בהיותה בעלת הקרקע עליה הוקם המסגד ובטרם התבררו הנתונים שצוינו בפסק הדין, כשהתובע מן הסתם חפץ "לא ליפול בין הכיסאות" במידה והנתבעים יגלגלו האחריות זה על כתפי זה. אולם לאחר שהתבררו אותם נתונים שפורטו, היה מקום, למצער בשלב הגשת התצהירים, לבקש למחוק התביעה כנגד רמ"י, שברור שלא היתה לה נגיעה להקמת המסגד, להחזקה בפועל של השטח בו הוקם עת הוקם, או למשטר הזהירות בו חבו מקים המסגד והעיריה.

...

פעמים שצירוף של נכות נמוכה, שאין בכוחה לבאר בסיס שכר נמוך ותעסוקה לא קבועה, יחד עם מספיק שנים שחלפו מאז גיל הבגירות, יוכלו להביא למסקנה שבנתוניו האינדיבידואליים של הניזוק, יש מקום לסטות כלפי מטה מחזקה השכר הממוצע.

סוף דבר: אני דוחה התביעה כנגד הנתבעת 1 רשות מקרקעי ישראל, ומחייב את התובע לשאת בהוצאותיה בסך כולל של 6000 ₪.

אני מקבל התביעה כלפי נתבעים 2 ו- 3, ומחייבם ביחד ולחוד, לשלם לתובע הסכומים הבאים במצטבר, בתוך 30 יום: (1) 290,429 ₪.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 42166-11-16 פלונית נ' צל עץ תמר המזרחית ואח' לפני כבוד השופט מוחמד חאג' יחיא התובעת פלונית ע"י ב"כ עו"ד עדנה אוריון הנתבעים הצד השלישי הצד הרביעי 1. צל עץ תמר המזרחית 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יריב מדר מאיר עבדי בניה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד לימור הוכפלד-מורד מנורה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מיטב ואז פסק דין

כאמור, התובעת העידה שנפל חפץ כבד (שורה 24, עמוד 16); כי קיבלה מכה "מאוד מאוד" חזקה (שורה 28, עמוד 16), כי זה פגע בה בגב (שורה 13, עמוד 17; שורות 2-1 ו-7-6, עמוד 24).

גם אם נניח בצד את סוגיית הנזק הרפואי המוחשי עקב הארוע (הנתבעים טוענים כזכור כי לא היה מגע פיזי בין החלק שצנח לבין התובעת), הרי לטעמי, די בבהלה והאימה מלחזות בתיקרה מתמוטטת מעל הראש ושעה שנשקפת סכנה ממשית לפגיעת גוף, כדי לבסס נזק לא-ממוני.

טענת המסעדה לפיה חל סעיף 15 בפקודה (במובן זה שהמסעדה היתקשרה עם קבלן מקצועי ומכאן שאין להטיל עליה אחריות בהיותה מזמינת עבודות בלבד), אין בידי לקבל טענה זו, ולו מהטעם לפיו לא ידוע מה הגורם לקריסת התיקרה.

בנוסף, סעיף 15 המוזכר קובע כי: "לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתיצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה: (1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו; (2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק; (3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק; (4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי; (5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין". המסעדה היתקשרה חוזית עם הקבלן.

ההיתקשרות החוזית כאמור, בפרט, גבולות האחריות של הקבלן והאם היא כוללת את העבודות שבוצעו בתיקרה לאחר 31.12.2012 (עבודות מזגנים ומאווררים), לוטה בערפל.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושמעתי את עדות התובעת, ובעיקר, לאחר מתן הדעת לחומרת הארוע ותחושות הבהלה של התובעת, כפי שביטאה אותה במילים אלו: "מבוהלת", "הלם עמוק", "חוסר אפשרות לעכל את הדברים", "נסו בבהלה. בבהלת מוות", הרי אין להכביר במילים את התחושות הקשות והאימה שחוותה בחושיה עת צנח אותו חלק כבד בתיקרה ופגע בגבה.

...

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושמעתי את עדות התובעת, ובעיקר, לאחר מתן הדעת לחומרת האירוע ותחושות הבהלה של התובעת, כפי שביטאה אותה במילים אלו: "מבוהלת", "הלם עמוק", "חוסר אפשרות לעכל את הדברים", "נסו בבהלה. בבהלת מוות", הרי אין להכביר במילים את התחושות הקשות והאימה שחוותה בחושיה עת צנח אותו חלק כבד בתקרה ופגע בגבה.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון, הגעתי לכלל דעה כי יש להעמיד את גובה הפיצוי לתובעת בגין אובדן שכר על סך 6,000 ₪.

ההודעה לצד רביעי - נדחית.

" ובהמשך ציינה (עמוד 21 שורה 12): "ש. הגירסה שלך לא הגיונית, כי עומדת התובעת לגירסתך, עומדת ליד הקופה, נוגעת במקרה ביד או בתיק, הבקבוק נופל, זה עניין של עשיריות שנייה ונופל על הריצפה ומתפוצץ והיא לא מספיקה בעשירית השנייה הזו להתכופף לכיוון העגלה ואם לגרסתם נגעה עם היד או התיק, אז שברי הזכוכית היו פוגעים לה בגוף ולא בעין, נכון?

מכאן, שעליה גם מוטלת החובה בכל הנוגע לאחזקתו התקינה של המקום, לרבות אחריות להסרת מכשולים בשטחה (ע"א 343/74 גרובנר נגד עירית חיפה פ"ד ל(1) 141); ע"א 683/77 ברוק נגד עריית תל אביב - יפו, פ"ד לד(1) 157, ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נגד תנעמי, פ''ד נח(1) 1, ע"א 1068/05 עריית ירושלים נגד מימוני [פורסם בנבו] (14.12.2006) ע"א 1531/04 סידי נגד מלכה [פורסם בנבו] (19.2.2007).

הלכה למעשה שני המומחים הסכימו על האמור לעיל: בגין ליקוי הראיה של התובעת – 20% לפי פרט 52(1)(1)ז לתוספת לתקנות המל"ל; בגין חסר בקשתית – 5% לפי פרט 63 ב או 64ב לתוספת לתקנות המל"ל; בגין צניחת עפעף- 10% לפי פרט 55(א) לתוספת לתקנות המלל".

זאת בעטיו של הנזק העיני שניגרם לה הכולל גם את אובדן הכושר לראיה תלת מימדית ואת אובדן הרזולוציה של תלת מימד לחפצים הולכים וגדולים (סעיף 17 לתצהירה).

אני מוצאת לנכון להעמיד את בסיס הישתכרותה על 5,500 ₪ - שכר הקרוב לשכר המינימום, הגם שנכון להיום לא הוצגו נתונים יציבים של בסיס שכר זה. בנסיבות מקרה זה, בשים לב לאופי העבודות בהן עבדה התובעת עד עתה, לשנות העבודה שנותרו לה ולסכוי שהנכות תיגרום לפגיעה בכושר הישתכרותה, לאור טיבה וטבעה של הנכות ובהנחת עבודה עד גיל 67 ולתחשיב האקטוארי אני מוצאת שיש לקבוע לתובעת פיצוי גלובאלי בראש נזק זה לעתיד בסכום של 220,000 (כאשר הפצוי הוא בגבולות כ- 80% מתחשיב אקטוארי המבוסס על שכר של 5,500 ₪ בהנתן הארעיות בהעסקתה של התובעת עד עתה ובסיס השכר המשתנה).

...

כמפורט לעיל, לא שוכנעתי כי אלמלא התאונה הייתה התובעת משתלבת בעבודה כתופרת שמלות כלה, ולא מצאתי כי הכשרתה אמורה הייתה להוביל אותה בהכרח לעבודות תפירה.

סוף דבר סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר - 30,000 ₪; אובדן כושר השתכרות (כולל פנסיה)- 247,500; עזרת הזולת בעבר ובעתיד - 20,000 ₪; הוצאות רפואיות, נסיעה והוצאות אחרות – נזק לא ממוני 40,000 ₪; 120,000 ₪.

------------- סה"כ פיצוי 457,500 ₪ אחר כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעות סך של 457,500 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, החזר שכר העדים כפי שנפסק והחזר הוצאות למומחים – הכול בכפוף להצגת חשבוניות ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.