הטלת אחריות על מעסיק המעסיק עובדי קבלן

בנסיבות אלה, מוסיף הקבלן וטוען, כי בהתאם לסעיפים 13(א) ו-13(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין), הוא אינו אחראי למעשי העובד שכן, הוא לא הרשה ו/או אישרר את המעשה, וכן משום שהמעשה הנטען אינו במסגרת התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה. לטענתו, המעשה הנטען (והמוכחש), ככל שנעשה, נעשה למטרותיו של העובדה ולבטח לא לעניין המעביד, ומשכך אין להטיל אחריות על המעביד בשל מעשה העובד.

...

בהעדר הוכחה, אני דוחה את הסעד בדבר אובדן ימי עבודה.

סוף דבר מטעמים המפורטים לעיל, אני מקבל את ההודעה לצד ג', ומחייב את צד ג' (הקבלן) לפצות את התובע בסך של 11,029 ₪ בגין הנזקים הממוניים והלא ממוניים כמפורט לעיל, ובנוסף בסך של 500 ₪ בגין הוצאות ואגרת בית משפט.

כמו כן, לאחר שמצאתי לקבל את ההודעה לצד ג', אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת (שולחת ההודעה לצד ג') הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

חן המקום אף טענה בסיכומיה כי התובע לא פירט בכתב התביעה כל מסכת עובדתית ביחס להיותה מעסיקתו במשותף וכי לא מתקיימת אף אחת מהחלופות המאפשרות הטלת אחריות עליה בגין העסקתו של התובע, בין אם העסקה במשותף, אחריות שיורית או העסקה ע"י קבלן כח אדם (ר' סעיפים 36-37 לסיכומי חן במקום).

בהתאם להסדר הפקדון, החל מחודש מאי 2017 חלה חובה על מעסיקו של עובד מסתנן להפקיד עבורו לפקדון סכום השווה ל – 16% משכרו, אשר ישולם בידי המעסיק כהפקדה נוספת מעבר לשכר העובד.

...

נוכח האמור, יש לדחות את התביעה כנגד שירן.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

התביעה כנגד הנתבעות 5-6, נדחית.

הנתבעים לא הכחישו כי התובע עבד בשני אתרי בנייה בהם התבצעו פרויקטים שלהם – בראש העין ובתל אביב, אך טענו כי העסקה זו הייתה על ידי קבלן משנה חברת א.ב.ב. הנדסה ופיתוח בע"מ וחיים ים וצרפו לכתב ההגנה שני הסכמים של הנתבעת 1 עם חברת א.ב.ב. הנדסה ופיתוח בע"מ. בסיכומיהם טענו למען הזהירות כי ככל, שתוטל אחריות על הנתבעים, אין מקום להטיל את האחריות על הנתבע 2, משום שהוא לא המעסיק, אלא הנתבעת 1, שהיא הקבלן הראשי באתרי הבניה הללו[footnoteRef:20].

ונזכיר את המבחנים הרלוואנטיים אשר מוזכרים בפסק דינה של כבוד השופטת פורת בכפר רות: "כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר; מי קיבל את העובד לעבודה; מי הסדיר את תנאיו; מי משבצו במקום העבודה ומי מעבירו מתפקיד לתפקיד במערך ארגונו של המשתמש בעבודתו; מי קובע את מכלול תנאי עבודתו של העובד, לרבות את גובה שכרו ואת הנלווים לשכרו; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו; כיצד דווחו יחסי הצדדים לרשויות (ביטוח לאומי, מס הכנסה); מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבאנטיים להסדר ההעסקה, כגון מי מפקח על עבודת העובד, למי מדווח העובד על עבודתו, ולמרותו של מי הוא סר; למי הבעלות על הציוד המשמש את העובד בעבודתו; האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עסוקו העקרי של המשתמש בעבודה ובו מישתלב העובד; רציפות זמניות, ומשך קשר העבודה; האם יש לצד השלישי עסק משלו אשר בו מישתלב העובד, הנותן את שירותיו לאחר". בית הדין הארצי קבע מנגנונים משפטיים לצורך הגנה על עובדים אשר אפשרו הטלת אחריות על המעסיק בפועל, במצבים בהם עלה בידי העובד להוכיח כי העסקתו במערכת העסקה מורכבת לא הייתה אותנטית ולגיטימית, כמו לדוגמה, אספקת כוח אדם במסווה של מתן השירות: "35. בחינת האותנטיות נעשית לפי מבחני עזר שונים שנקבעו בפסיקה בהתבסס על התכלית של הכרה ב"מעסיק" ככזה, ונועדה לבחון "האם הלבוש הפורמאלי בו הולבשה תבנית ההעסקה תואם את העסקה האמיתית שנרקמה בין הצדדים" (עניין פלפל; המבחנים השונים פורטו בין היתר בדב"ע (ארצי) נב/3-142 חסן אלהרינת - כפר רות, פד"ע כד 535 (1992), להלן: עניין כפר רות, ובעניין חסידים).

...

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעות 1 ו- 3 נדחית במלואה.

התביעה כנגד הנתבע 2 מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבע 2 ישלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה – 3,000 ₪ פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר – 10,000 ₪ חלף הודעה מוקדמת – 8,000 ₪ פיצויי פיטורים – 8,880 ₪ חלף פנסיה – 7,388 ₪ דמי הבראה – 2,457 ₪ פדיון חופשה – 4,751 ₪ גמול שעות נוספות – 75,970 ₪.

משהתרשמנו כי המחלוקת בין הצדדים ביחס לקיומם של יחסי עבודה היתה מחלוקת ממשית ויחסי העבודה הוכרו בדיעבד לא מצאנו לפסוק פיצוי הלנת שכר ופיצוי הלנת פיצויי פיטורים מעבר לריבית וההצמדה שנפסקו.

כך, במקום להיתחקות אחר הקבלנים שהעסיקו את העובד, שקבלו אותו לעבודה ושילמו את שכרו, שופרסל טענה כי "מבחינתה של שופרסל חד הוא אם התובע הוצב בסניפה מטעם הקבלן, או אם אדם אחר מטעמו של הקבלן, כל עוד העבודה מבוצעת, אין זה מעניינה של שופרסל מי מבצע אותה". בית הדין האיזורי הוסיף וקבע כי ככלל, אין להטיל את נטל ההוכחה החל על מעסיק המפר את החובות הרישומיות לתשלום זכויות העובד על משתמש החב בזכויות העובד מכוח הילכת האחריות השיורית.

כפי שהובהר בעיניין ד.ק.א. [ע"ע (ארצי) 23525-04-19 ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ - ABDELKARIM AHMMED MAKI (6.1.2021)] עת מדובר בתבנית העסקה מורכבת, שבה מעורבים משתמש/מזמין שירותים, קבלן כוח אדם או קבלן שירות (ולעתים אף כמה קבלני שירות, ככל שקבלן שירות מתקשר עם קבלן משנה), ועובד, יש מספר מערכות יחסים, כמפורט להלן: האחד –מישור היחסים שבין העובד לבין המעסיק הישיר.

...

לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם כל הצדדים, בסמוך למועד דיון ההוכחות, נעתר בית הדין האזורי לבקשתו של העובד להגשת ראיות חדשות – ממצאים מחקירה פרטית יזומה שערך בסניפי שופרסל, מהם עולה לטענתו כי עבד בהם לפני חודש יולי 2013.

סוף דבר: ערעורה של שופרסל מתקבל חלקית.

נדחה ערעורה לעניין אחריותה לתשלום זכויות העובד הן בעד התקופה הראשונה והן בעד התקופה השניה, אולם מתקבל חלקית ערעורה לעניין חיובה ברכיבים שונים, כמפורט בסעיף 61 לעיל.

למרות שערעורה של שופרסל התקבל חלקית, מצאנו כי יש מקום לחייב את שופרסל בתשלום הוצאות משפט, שכן לטעמנו לא היה מקום שתעמוד על ערעורה בעניין התקופה הראשונה, והיה מקום שלא תעמוד על חלק מטענותיה בהתייחס לתקופה השניה לאחר שניתן פסק הדין בעניין ASMERET.

האם הערייה הייתה מעסיקה במשותף עם דחס? לטענת התובע יש להטיל את האחריות לתשלום שכרו וזכויותיו על הערייה וזאת בשל היותה מעסיקה במשותף עם חברת דחס.

לאחרונה, במסגרת עע (ארצי) 54178-11-22 רויאל טאוור הוטל בע"מ - VADIM CEBOTARI (12.11.23) פסק בית הדין הארצי לעבודה כי יש להחיל את החזקה ההלכתית הרואה במשתמש כמעסיקו של העובד כאשר המדובר בהתקשרות עם קבלן כח אדם, בנסיבות מסוימות.

כמו כן, נוכח מסקנה זו, אנו דוחים את טענת התובע ביחס להטלת אחריות על הערייה מכח החוק להגברת האכיפה, לרבות ביחס לקיומו של "חוזה הפסד". בשל כך, לא מצאנו מקום לידון בטענות הצדדים הנוגעות לבקורת שביצעה הערייה על תשלום זכויות העובדים, מה גם שעל פניו, ספק אם ביקורת זו רלבאנטית להליך דנן שכן זו בוצעה ביחס לתלושי שכר של חב' ואלה ניקיון בע"מ בעוד שלטענת התובע הוא הועסק על ידי דחס בלבד (ראו נספח ב' לתצהירו של מר סגל).

...

אשר לטענת התובע בסיכומיו לפיה דחס הפרה את הוראות הסכם ההתקשרות עמה פעמיים, כאשר התקשרה עם חברת ואלה ניקיון בע"מ וכאשר העסיקה עובדים זרים בניגוד לתנאי המכרז, הרי שלא מצאנו בכך כדי להוביל להטלת אחריות על העירייה.

בשל כל האמור, לא מצאנו לקבל את טענות התובע בדבר הטלת אחריות על העירייה, ועל כן אנו דוחים את תביעתו.

סוף דבר התביעה נדחית.