הטבות מס לחברה תעשייתית בהשקעה זרה

הפרק השביעי 3 הנ"ל לחוק עניינו בהטבות במס לחברה תעשייתית בהשקעת חוץ.

(ו) החוק ביקש להעניק הגנה לחברה, אשר בהונה העצמי יש מרכיב של הון זר. החוק לא נועד להעניק הטבות לחברות, שנעזרות בהון זר, אשר קיבלו כבר הגנה באמצעות סעיף 17 לפקודה על הון זה. לפי שיטת המערערת, מצבה של חברה, שתרבה בקבלת הלוואות, יהיה טוב יותר מאשר חברה הפועלת באמצעות הון עצמי; זוהי תוצאה אבסורדית, שאין לייחס למחוקק את הבחירה בה. התכלית החקיקתית 9.

...

מובן, כי חשיבות המסקנה השנייה חורגת מגבולות טענתה הספציפית של המערערת, אשר נדונה בסעיף זה, ויש בה כדי להשליך גם על טענות אחרות של המערערת.

דין הערעור להדחות גם בשאלה זו. במסגרת הוראותיו של הפרק השביעי 3 לחוק לא מצויה אינדיקאציה כלשהיא לכך כי המחוקק ביקש לשנות את כללי ניכוי הפחת על כלי-רכב פרטיים, הנוהגים לפי הפקודה ותקנות הרכב.

בדברים אלו יש גם כדי לתמוך במסקנה, לפיה מנגנון ההפרשה לא ביקש לשנות מההסדרים הכלליים באשר לניכוי הפחת על-כלי רכב פרטיים, וזאת בין אם מומנה רכישת כלי הרכב מהלוואה ובין אם מומנה מהון שהושקע על-ידי בעלי מניות תושבי חוץ.

כחלק מגיוס ההון הגישה למרכז ההשקעות בקשה לקבלת מעמד של מיפעל מאושר לפי החוק, המקנה לה זכאות לקבלת מענקים בגין השקעותיה בהקמת המפעל, ובהמשך - להטבות מס. כתבי האישור ביום 10.5.93 נתקבל כתב אישור במסלול "מענקים" ונקבעה תכנית השקעות בהקמת המפעל, לפיה תשקיע החברה בציוד 16,623,900 ש"ח (6,157,000 דולר ארה"ב), ובהתאם תהא זכאית למענק בשיעור של 38% מהשקעותיה בו. נקבעו מספר תנאים לקבלת המענקים ובין היתר, כי שינוי בהרכב הבעלות כפוף לאישורו של מרכז ההשקעות; כי תכנית השיווק (הקובעת ייצוא בשיעור של 50% מסך הכנסות המפעל משנת הפעלתו השניה) תבוצע כלשונה; וכי שלושה חודשים לאחר תום ביצוע התכנית תמציא החברה דוח ביצוע סופי על השקעותיה.

בהמשך ביקשה החברה לשנות את הרכב בעלי המניות באמצעות הכנסת משקיע זר מאיטליה, ולהפעיל את המפעל זמנית בכרמיאל במקום מיקום היעד המקורי.

בהקשר זה, צוין בפרשת בנייני תעשיה כי: "ה[חוק לעידוד השקעות הון](http://www.nevo.co.il/links/law/?link=חוק%20לעידוד%20השקעות%20הון) אינו מאפשר למרכז ההשקעות להעניק הטבות כלשהן במקרה שהופרו הוראותיו או תנאי כתב אישור, ואין מרכז ההשקעות פועל בחלל ריק המאפשר לו לשאת ולתת על מתן מענקים כרצונו. לשם מילוי הוראת חוק זו, בסעיף 4 לכתב האישור שניתן מאת מרכז ההשקעות לעותרת נקבע כי עמידה בתנאי כתב האישור היא תנאי הכרחי ומקדים לקבלת ההטבות המנויות בו. משלא עמדה העותרת בתנאים המקדמיים למתן ההטבות על פי כתב האישור, פעלו המשיבים בהתאם לסמכותם לביטול כתב האישור למפרע [...] הסמכות לבטל אישורים ודרישת החזר מענקים בגין אי עמידה בתנאי כתב אישור, נתונה למרכז ההשקעות, באמצעות מנהל מרכז ההשקעות ומנהלת מרכז ההשקעות, בסעיפים 75 ו-75ב לחוק לעידוד השקעות הון. סעיף 75 מקנה למנהל מרכז ההשקעות את הסמכות לבטל כתבי אישור למפרע אם לא קוימו תנאיהם. סעיף 75ב מקנה למנהלת מרכז ההשקעות סמכות לידרוש החזר מענקים מלא אם לא קוימו כל תנאי כתב האישור בגינו ניתנו המענקים, 'זולת אם המינהלה קבעה שלא יחזיר או שיחזיר רק מקצתו' (בג"ץ 8153/06 חברת בנייני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' מרכז ההשקעות (לא פורסם), פסקות 32-31 לפסק דינו של השופט ג'ובראן).

...

מבלי לפגוע בתוצאת התיק במובן המשפטי על פי האמור, עדיין סבורים אנו כי יש מקום למאמץ נוסף.

נביא כדוגמה, בלא לטעת כל מסמרות, את דברי השופט ג'ובראן בפרשה אחרת: "בשולי הדברים אוסיף כי הגעתי למסקנה אחרונה זו על אף הפגמים והליקויים בהתנהלותם של המשיבים, התנהלות שרחוקה מלשקף סטנדרטים אידיאלים של מינהל תקין. בשתי תקופות שונות התעכב הטיפול בעניינה של העותרת ללא סיבה נראית לעין. לא אתעכב על ענין העיכוב במתן ההחלטה בערר שהוגש על ידי העותרת שכן כבר ציינתי כי מינהלת מרכז ההשקעות ניאותה לתקן את הפגם בהתנהלותה על ידי ניכוי ריבית הפיגורים בגין תקופה זו מהסכום אותו על העותרת להחזיר" (בג"ץ 8153/06 חברת בנייני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' מרכז ההשקעות (לא פורסם) פסקאות 41-40).

משכך, גם להשקפתי דין העתירה להדחות.

מהלך זה ננקט לאור הגלובליזציה, ומתוך רצון להקל על שתוף הפעולה בין חברות ישראליות לחברות בין-לאומיות, כמו גם מתוך חשש שמא משקיעים זרים יירתעו מהשקעה בחברות הנתמכות על ידי המדען הראשי בשל אותו איסור על העברת הידע מחוץ לישראל (ראו עניין פז רימר בסעיף 5).

"מסלול הטבה מס' 1 – קרן המו"פ" מיום 30.3.2017 קובע בסעיף 2א (שכותרתו "מעבר למסלול הטבה") כי מכוח סעיף 56(ג) לתיקון מס' 7, הפך מסלול ההטבות שמכוחו ניתנו אישורים לתכניות לפי פרק ד' לחוק ואשר הופעל על ידי לישכת המדען הראשי במשרד הכלכלה והתעשייה, למסלול הטבה זה אשר יופעל על-ידי רשות החדשנות.

...

משהגעתי למסקנה כי שני התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 18(ה) אינם מתקיימים, איני רואה צורך להרחיב בעניין זה. אסתפק באמירה כי לכאורה יש טעם בנימוק שניתן על ידי ועדת המחקר, שלפיו לא עלה בידי העותרת להראות כי הפגיעה בנושי העותרת בשל התשלום לרשות גוברת על האינטרס הציבורי בהחזר המענק למדינה.

במכלול הנסיבות, סבור אני כי ניתן להסתפק בדברים אלה.

סיכומו של דבר, העתירה נדחית.

סעיף 73 לחוק העידוד קובע כי "שום הטבה לא תנתן אלא אם קויימו הוראותיו של חוק זה ושל התקנות שהותקנו על פיו, ולגבי מיפעל, או השקעה מאושרים – אם קויימו גם התכנית המאושרת ותנאי האישור". ניתן לראות אפוא כי החוק לעידוד השקעות הון אינו מאפשר למרכז ההשקעות להעניק הטבות כלשהן במקרה שהופרו הוראותיו או תנאי כתב אישור, ומכאן שמרכז ההשקעות איננו פועל בחלל ריק המאפשר לו לשאת ולתת על מתן מענקים כרצונו (ראו: בג"ץ 8153/06 חברת בנייני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' מרכז ההשקעות על פי החוק לעידוד השקעות הון (18.01.2009)).

היתערבות בהחלטתה של הרשות המינהלית תיעשה רק כאשר בית המשפט שוכנע בקיומה של עילה לכך, כגון: חריגה מסמכות; שיקולים זרים; שרירותיות; הפליה; או חריגה ממיתחם הסבירות (ראו, מבין רבים: בג"ץ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר, בפסקה 11 לפסק-דינו של השופט חברי, ע' פוגלמן (26.11.2012); בג"ץ 7139/09 גילר נ' שר הבטחון, בפיסקאות 31-30 לפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (16.12.2010); בג"ץ 6976/05 המכללה לחינוך גופני ע"ש זינמן במכון וינגייט בע"מ נ' משרד החינוך, התרבות, המדע והספורט, בפסקה 14 לפסק-דינה של חברתי, השופטת (כתוארה דאז) א' חיות (11.8.2009)).

...

דין טענה זו להידחות, כמבואר להלן.

לעניין זה אעיר עוד כי אין אני סבור שהארכות המועד לביצוע תוכנית ההשקעות והטעויות שנפלו בניסוח הארכת המועד הראשונה והשנייה, וכן בעדכונים מס' 7 ו-8 (ראו: מש/23; מש/25; מש/36; מש/43; מש/48 – בהתאמה) – יש כדי לבסס את זכאותה של העותרת למענק הנגב.

נוכח כל האמור לעיל – אציע לחברותי כי נדחה את העתירה, נבטל את הצו-על-תנאי שהוצא בגדרה, ונחייב את העותרת בתשלום הוצאות המשיבים 1 ו-2 (ביחד) בסך של 30,000 ש"ח. המשנה לנשיאה הנשיאה (בדימ') מ' נאור: אני מסכימה.