עוד נקבע כי במידה והמנוח לא יצליח לרכוש הנכס, יפעלו הצדדים להעברת זכויות הדיירות המוגנת ודודו ישא בכל התשלומים לעמידר, שיחולו במסגרת זו.
ביום 8.3.07 חתם המנוח על המסמכים הסכם למכירת זכויות הדיירות המוגנת בנכס לנתבעת 1 תמורת סך של 60,000$, על ייפוי כוח בלתי חוזר לפי סעיף 91 לחוק לישכת עורכי הדין תשכ"א-1961 לטובת הנתבעת 1 באמצעות עו"ד אברהם אלטלף ועל תצהיר דייר יוצא.
טענות הצדדים:
ביום 23.7.08 הגיש המנוח תביעתו ובה טען כדלקמן:
1) הנתבעים ניצלו מצבו לרעה, החתימו אותו על מכירת זכויותיו בנזיד עדשים ולא על פי זכרון הדברים המשקף התנאים האמתיים בעיסקה שם נקבעה תמורה של 180,000$;
2) הנתבעים העבירו זכויותיו על שמם מבלי לשלם כלל;
3) תרמית, הטעייה ועושק מאחוריהם עמד דודו בסיועו של עו"ד אלטלף;
4) נסיבות ועיתוי החתימה, העובדה כי "טיוטת ההסכם" עליה הצהיר דודו בתצהירו לא הוצגה, סדר החתימות הנטען, העדר הייצוג של המנוח ומודעותו של עו"ד אלטלף לגירסאות הקודמות של ההסכמים, אי מסירת עותק המסמכים למנוח, השינוי בזהות הרוכשים, המחיר הלא ריאלי של העסקה, שינוי המסמכים על ידי עו"ד אלטלף והחתימה בשם הנתבע 2 עת היה בחו"ל, התנאי המפסיק בחוזה המכר, התשלום לעמידר עבור החוזה העיסקי, ההתעלמות מהחזקתו של משה אלגזי ושינוי הגרסה לפיה המו"מ היתנהל עם דוד אלגזי ז"ל מובילים למסקנה כי התובע הוכיח כי העסקה נכרתה בתנאי עושק ותוך הטעה ובית המשפט מתבקש להצהיר כי ההסכם וייפויי הכוח שנמסרו לנתבעים ולעו"ד אלטלף בטלים ועל עמידר להחזיר הזכויות בנכס על שם המנוח, לחילופין על בית המשפט להצהיר כי מחיר העסקה האמתי הנו 180,000 $.
מעדותו של המנוח עלה כי מצבו השכלי והגופני היה תקין לחלוטין עת חתם על מיסמכי ההסכם.
אין די בעובדה שהמתקשר נתון ללחץ חברתי-משפחתי וללחץ אישי-פנימי המעמידים אותו במצב ריגשי ונפשי לא קל, ולא כל קושי כלכלי אירעי או חולף שבו נתון אדם מצדיק את ביטול ההסכם שעליו חתם, ולא כל פער באורך הנשימה של הצדדים מקים עילת ביטול מחמת עושק (ע"א 3156/98 הנ"ל).
...
התמורה האמיתית:
יחד עם זאת סבור אני כי התמורה האמיתית שהוסכמה בין הצדדים הייתה 180,000 דולר נטו ולא 60,000 דולר נטו, וכי הסכמה זו הוסכמה בין המנוח, שלא בנוכחותו של עו"ד אלטלף, אם כי עו"ד אלטלף חשד בכך.
הגעתי למסקנה זו מהסיבות כדלקמן:
1) הנתבעים לא הציגו הסבר של ממש מדוע יסכים המנוח לסכום של 60,000 דולר נטו, כאשר בזכרון הדברים הוסכם שהוא יקבל בכל מקרה את הסך 180,000 דולר נטו;
2) קיים הגיון רב בטענתו של המנוח מדוע שימכור את זכות הדיירות המוגנת בסך 60,000 דולר נטו, כאשר שילם עליה בשנת 2001 את הסך של כ- 120,000 ₪;
3) מעדות עו"ד ינון עולה שעו"ד אלטלף אמר לו שאם יש כספים שהוסכמו עליהם ולא מוזכרים בחוזה, הנתבעים ישלמו אותם, מכיוון שהם אנשים ישרים;
4) לשני הצדדים לעסקה היה מניע לרשום בחוזה סכום נמוך מהסכום האמיתי עליו הסכימו הצדדים.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן:
1) עתירת המנוח לביטול העסקה בין בעלי הדין נדחית;
2) עתירת המנוח להצהיר כי הסכום האמיתי של העסקה הוא 180,000 דולר נטו, מתקבלת;
3) לאור העובדה שהצדדים לא רשמו בחוזה העברת הדיירות המוגנת את הסכום האמיתי, אין צו להוצאות.
