החתימה על מסמך אינה חזות הכל

אפרים לא נתן את הדעת לכך, שעמידה בתשלומים אינה חזות הכל ולבנק, שהוא נושה מובטח, קיימת פררוגטיבה לממש את הבטוחה בהתקיים העילות המנויות לכך בהסכם המישכון, כפי שאכן ארע.

גם בעיניין זה לא סיפק אפרים מענה עינייני וכשנשאל: "רואים שהייתה לך התעסקות בפגישות, חתימות על מסמכים בפרק זמן משמעותי", השיב בצורה לקונית: "הראיה שלך לא נכונה. זה לא נכון." (עמ' 19, ש' 13 -15 לפרוטוקול).

...

לגישתם, זכותם זו כברי רשות גוברת על זכותו של הבנק ובלבד שקיבלו זכות רישיון בלתי הדיר וגם הבנק (צד ג') לא השלים את העסקה בתמורה ובתום לב. סבורני, שגם את טענה זו יש לדחות, ממספר טעמים: ראשית, המבקשים נסמכים על פסק הדין, שניתן בע"א 7139/99 אלוני נ' ארד (מיום 1.4.2004) (להלן –עניין אלוני).

סוף דבר בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם יש לציין, שגביית החוב מאפרים אינה אפשרית כיום בשים לב לכך, שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל וניתן נגדו צו כינוס נכסים ביום 23.7.18 (פש"ר 63631-09-17 – נספח ב' לבקשה להוספת פרטים).

נוכח כל האמור, דין התובענה להידחות.

התובעת לא היתכחשה למסמך נ/1, עליו חתמה עם מר עצמון, לא טענה כי קיבלה מניות ממר עצמון ולא נתנה כל הסבר מדוע נדרשה לחתום על מיסמך עם מר עצמון לו רכשה את המניות מהנתבע.

שתיקתה של התובעת בעיניין זה מלמדת כי הסכמי הרכישה של המניות על ידי מר מימון עו"ד אדרי שנחתמו עם מר עצמון אינם חזות הכול ונוכח היתנהלותה הזהה, לא ניתן לשלול רק בעטיים של מסמכים אלה את טענת הנתבע כי המניות שהועברו בפועל אל מר מימון ועו"ד אדרי הן מניותיו הוא.

...

יחד עם זאת, אציין בקצירת האומר כי גם לו הייתי מקבלת את גרסת הנתבע בדבר מכירת 6% מניות לתובעת והפרשנות שהציע לגבי מימוש מניות האופציה בהתאם להסכם 2014, גרסתו לגבי שווי מניות האופציה הייתה נדחית מכל הטעמים בגינם נדחתה גרסתו לעניין מניות האופציה של חברת צירון.

בנסיבות אלה אני מקבלת את גרסת הנתבע לשווי המניות של חברת סייפטי.

סוף דבר לאחר שדחיתי טענות הנתבע בכל הנוגע למניות החברות צירון וקמן לרבות טענות הקיזוז בגינן וקיבלתי טענת הנתבע בנוגע לשווי מניות חברת סייפטי, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,164,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 26.9.17 ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה בסך 30,745 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ש"ח. בפסיקת שכר הטרחה לקחתי בחשבון חריגת התובעת ממכסת הסיכומים שהוקצבה.

בנסיבות אלה נקבע, כי אין מקום להתיר את זמונם של עדים נוספים מטעם הערייה, גם אם "שמם מוזכר במסמכים, או אשר חתמו על מיסמך זה או אחר, או שנטלו חלק בישיבה כזו או אחרת". בהמשך, נדחה זמונו של ראש הערייה, ונקבע כי גם אם עדותו עשויה להמצא רלוואנטית, הרי שהרלוונטיות אינה חזות הכל.

...

בהפעלת סמכות זו נתון לבית המשפט שיקול דעת, ובתוך כך הוא רשאי שלא להעתר לבקשה "אם אין בה צורך, או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת" (סעיף 1(ב) לפקודת הראיות), או אם מצא שישנם שיקולים נוספים הראויים להישקל, "שאינם מוגבלים לרלוונטיות ולקבילות של העדות", אשר מצדיקים שלא להענות לבקשה (ע"א 1604/19 מדינת ישראל נ' פלונית (26.1.2021)).

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או עלולה לגרום נזק של ממש למבקשות או להוביל לניהול הליך מיותר או בדרך שגויה, באופן המצדיק מתן רשות ערעור על-פי אמות המידה המעוגנות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

,R נולדה הקטינה ע' ב - dd/yy/2019 ביום היולדת חתמה על מסמכים מתאימים והמבקשים נרשמו כהורי הקטינה ב - לאחר ביצוע בדיקה גנטית, נרשם המבקש כאבי הקטינה, במסגרת תמ"ש - 04- 19 .

אולם, חלוף הזמן אינו חזות הכל ואין מדובר בדרישה שיש לאשר באופן אוטומאטי, רק בשל הזמן שחלף ויש לבחון כל מקרה לגופו.

...

דיון לאחר שבחנתי טענות הצדדים, לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש צורך או טעם בהזמנת תסקיר מהשירות למען הילד.

סוף דבר, מצאתי להיעתר לתובענה ולהורות על מתן צו הורות פסיקתי לפיו: היא בתה של המבקשת, ש"ו ת"ז ====== dd/yy/2019 הקטינה ע"ו ת"ז ====== ילידת ניתן להגיש פסיקתה לחתימתי, כאשר נוסח הפסיקתה יאושר על ידי המשיב.

כידוע חוות דעת מומחה אינה חזות הכל והיא מהוה רק חלק ממכלול הראיות המונחות בפני בית המשפט ובמקרים מסוימים רשאי בית משפט להעדיף ראיות אחרות על פני חוות הדעת השוו: ת"ע (י-ם) 40700/09 ט.ל. נ' י.ע. (26.6.2012); ת"ע 59653-12-14 ק' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים (1.9.2019).

ער אני לעובדה כי הנתבעת היא זו שפנתה לעוה"ד א. ראו: פרוט' עמ' 53 ש' 17, יזמה את המפגש ראו: פרוט' עמ' 59 ש' 17 ואף לחצה עליו לפעול לבצוע העברת הזכויות בחנות על שמה פרוט' עמ' 53 ש' 26 ואולם אין בכך כדי לשנות את המסקנה כי ההורים הבינו את משמעות העסקה, הסכימו לה וחתמו על מיסמכי העברה מרצון טוב וחופשי.

...

התובע צירף מסמכים רפואיים שונים לצורך הוכחת טענת חוסר כשירות ראו: פרוט' עמ' 68 ש' 11, 32-33, עמ' 75 ש' 29-31, ראו גם: נספח 6 ו-7 לתיק המוצגים של התובע ואולם אין בהם כדי להוביל למסקנה ברורה וחד משמעית על אודות מצבם הקוגניטיבי של ההורים ראו למשל: סיכום שחרור מיום 17.1.18 בו צוין כי התובע "צלול ומעט סיעודי". ב"כ הנתבעת טענה ובצדק כי "אנחנו לא יודעים לקרוא מסמכים רפואיים...". טענה זו מתיישבת עם עמדת הפסיקה ראו למשל: ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'ל, פ"ד לז(2) 785 בו נקבע כי: "מציעה אני, שלא נעשה עצמנו לחכמי הרפואה, אלא נישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים.." גם אם חלק מהמסמכים הרפואיים שהגיש התובע מצביעים על ירידה כזו או אחרת במצבו הנפשי והבריאותי ראו: למשל נספח 6 עמ' 54, 70, 100 לתיק המוצגים של התובע, הרי שלא כל ירידה בכושרו הקוגניטיבי של אדם בהכרח שוללת את כשירותו ראו: ת"ע 40700/09 ט.ל. נ' י.ע. (26.6.2012).

בנסיבות אלה, כאשר גרסת התובע ביחס להעברת הזכויות בחנות על שם הנתבעת התאפיינה בחוסר עקביות, תוך שגרסה אחת סותרת את חברתה ומנגד התשתית הראייתית הנוספת לא הותירה ספק כי ההורים ידעו על אודות העברת הזכויות בחנות על שם הנתבעת, הבינו את משמעותה והסכימו לה, אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה וכך אני מורה.

ער אני לכך, שההסבר שנתנה לכך הנתבעת ולפיו לא רצתה שהתובע ירגיש שהוא מנושל ראו: פרוט' עמ' 50 ש' 34-35 ואולם אין בכך כדי לסתור את חזקת הרישום ואין בכך כדי לשנות את המסקנה, אשר עלתה מהתשתית הראייתית הכוללת כי ההורים נתנו את החנות במתנה לנתבעת תוך ידיעה ברורה למשמעות מעשיהם.

התוצאה היא כי התביעה נדחית.