החרגת עובד מחוקת העבודה וחוק שעות העבודה והמנוחה

ביחס לחריג הקבוע בסעיף 30(א)(2) התרשם בית הדין האיזורי כי המערערים "אינם 'עובדי מדינה' במובן סעיף 30(א)(2) ובהקשר זה נציין כי לא הוכח כי חל עליהם התקשי"ר או חוקת העבודה" (פסקה 44 לפסק הדין).

גמול מיוחד עבור עבודה בשבתות, חגים, ושעות נוספות נזכיר כי לטענת המערערים, "החרגה של עובד מחוק שעות עבודה ומנוחה אין משמעה בהכרח העדר תגמול הולם על עבודה בשבת ובחג, בלילה ובשעות נוספות, אלא משמעה כי ההוראות הספציפיות של חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות וכי הדבר מחייב הסדרה אחרת" (סעיף 11 לסיכומי המערערים).

...

לפיכך הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי "גם אם ניתן באמצעים טכנולוגיים, לדעת היכן הם נמצאים בכל רגע נתון, אין כל משמעות לידיעה של קצין ההגמ"ר האם התובע עסוק באותו הרגע בהוצאת בנו מהגן, או בלימודי קבלה או באירוע חברתי, או דווקא בתדרוך חיילים וטיפול בהתרעה בגדר. שכן, הוא סמוך ובטוח כי התובע מתפקד כראוי ומבצע את מטלותיו" (פסקה 41 לפסק הדין).

נציג ציבור (עובדים) מר יוסי רחמים מצטרף לחוות דעתה של הנשיאה ורדה וירט ליבנה על נימוקיה ותוצאתה, לפיה דין הערעור להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה על כל רכיביו.

בשים לב לנסיבות העניין, אין אנו מחייבים את המערערים בהוצאות המדינה בערעור.

עוד הם טוענים כי הם זכאים לתשלומים סוצאליים שונים נוספים וזאת מכוח חוקת העבודה ומכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה).

ביום 6.6.18 הגישה הנתבעת כתב הגנה, שבו טענה כי אופן העסקתם של התובעים מוחרג מחוק שעות עבודה ומנוחה וכי הוראות החוקה לעניין כוננויות אינן חלות על התובעים.

...

בענין זה מצאנו כי הצדק עם התובעים.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, דין תביעת התובעים על כל רכיביה למעט הפרשות לפנסיה כמפורט בסעיף 36 לעיל – להידחות.

בנסיבות הענין מצאנו כי ראוי הוא שכל צד יישא בהוצאותיו.

בחוזה המיוחד הוחרגה משרתו כשכיר מחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (חוקת העבודה) ומחוק שעות העבודה והמנוחה, התשי"א-1951 (חוק שעות העבודה והמנוחה או החוק, בהתאם לעניין).

...

יתר רכיבי התביעה – השלמת פיצויי פיטורים; דמי חופשה; דמי הבראה; שעות מנוחה בתשלום תמורת עבודה בימי מנוחה; ותשלום עבור עבודה במשמרת שנייה – דינם להידחות.

כאמור, טענת הקיזוז לא הוכחה, והיא נדחית.

סוף דבר על העירייה לשלם לשוורץ סך של סך של 69,336.28 ₪ בגין אי תשלום גמול עבודה בשבת.

לפי סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה משרת אמון מוחרגת מתחולת החוק, ועל כן יש לדחות את התביעה בגין רכיב זה. בנוסף, התובעת הועסקה במשרה חלקית, 88% משרה בממוצע.

בתקציר דבריו, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים בגין נזק לא ממוני, כאשר נקבע שפסיקה כזו תהא שמורה למקרים מיוחדים בלבד, קצוניים ויוצאי דופן – כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, פיטורים על רקע של הפליה, פיטורים בהליך לקוי ועוד.

...

למעשה, הנתבעת לא הוכיחה עילה לפיטורי התובעת, נהפוך הוא – כפי שהעיד מר אברמוביץ, בסופו של דבר הפיטורים היו לבקשת התובעת בלבד ולא עקב התנהלותה במקום העבודה.

בנסיבות ייחודיות אלה, מצאנו כי התובעת זכאית לפיצוי בגין "פיטורים שלא כדין" בסך של 7,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת: פיצוי בגין עגמת נפש - סך של 5,000 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין– סך של 7,000 ₪; הפרשי שכר – סך של 62,352 ₪.

יומיים לאחר מכן, הדגיש עו"ד בליי את הצורך "לתת החרגה לכל החלטה שמשפיעה ישירות על פרט, בין אם זה מה שמכונה בספרות זכות של הפרט או מה שמכונה אינטרס של הפרט" (פרוטוקול ישיבה 109 של ועדת החוקה, הכנסת ה-25, 45 (27.6.2023) (להלן: פרוטוקול ישיבה 109)).

סמכויות הנוגעות לזכויות עובדים (סעיפים 9ד1 ו-12 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951; סעיפים 1 ו-9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954; סעיף 28 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963; סעיף 2(ג) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953; סעיף 1ה(ג)(1) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991).

בית משפט זה חזר והתריע על העידר חוק יסוד: החקיקה: "בשולי הדברים נחזור על שנאמר בבית משפט זה לא אחת בדבר הצורך בקיומו של חוק-יסוד: החקיקה, אשר יסדיר, בין היתר, את מעמדם של חוקי היסוד במדינת ישראל והאפשרות לתקנם [...]. בבואנו לבחון את תקינות עבודת החקיקה של הכנסת, כרשות מחוקקת ומכוננת כאחת, איננו יכולים להיתעלם מפגמים מהותיים הנופלים בה. הפיתרון הראוי הוא אם כן בכינון חוק יסוד: החקיקה, אולם עד שזה יזכה להגיע לאוויר העולם, אין מנוס מקביעת כללים מנחים לשם שמירה על עקרונותיו הבסיסיים של המשטר הפרלמנטארי הישראלי, ועל-ידי כך לכבד את הכנסת – לכבד את עבודתה ואת תוצריה, לכבד את עקרונות המשטר החוקתי" (עניין המרכז האקדמי, בפיסקה לז לפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') רובינשטיין).

...

כשלעצמי סבורני, כי אין זה סוף הדרך.

ניטיב אפוא לעשות, אנו השופטים, אם נוסיף ונאמר בשולי פסק הדין: "אכן, בצעד חריג וחסר-תקדים, נאלצנו ברוב דעות להורות על פסילתו של חוק-יסוד. באופן פורמלי, לא היה מנוס מלהורות על ביטולו המוחלט של דבר החקיקה, אף בנוסחו ה'רזה', שכן אין זה בסמכותנו לכתוב את דבר החקיקה מחדש. יחד עם זאת, מקבלים אנו את מרותו של המכונן, את מרותו של העם שאֵלו הם נציגיו. נעשה כמידת יכולתנו, על מנת להגשים את רצונו של המכונן. לפיכך, משקבענו כי נוסח 'רזה' של החוק, לא היה נפסל על-ידנו, אזי אין אנו רואים צורך להמתין לחקיקתו של חוק-יסוד חדש שיקבע הסדר דומה. בהעדר מגבלה חוקית, ומשהדבר מצוי בגדרי סמכותנו, נודיע עתה, כי מעתה והלאה, נסיג את הגלגל לאחור. לא נשתמש עוד בעילת הסבירות בעניינן של החלטות הממשלה ושׂריה, אלא אם כן נקבע כי ישנם נתונים חד-משמעיים, המלמדים כי אותה החלטה כה בלתי-סבירה, באורח קיצוני, עד ששום ממשלה סבירה לא היתה יכולה לקבל החלטה שכזו. אותו מבחן ותיק וטוב, שהיה באמנה איתנו מראשית הדרך ועד לפסק הדין בעניין דפי-זהב; סבירות נוסח 'וונדסברי'". 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא, ובכל הככרות הריעו רק שלום'.

אשר על כן, העתירות מתקבלות במובן זה שיוכרז על בטלותו של תיקון מס' 3 לחוק-יסוד: השפיטה.