החמרת פיברומיאלגיה בעקבות תאונה

מאחר שלא הונח בפני המומחית תעוד ברור ביותר של הפוגה בטיפול לפני התאונה ושל החמרה לאחר התאונה ומאחר שמסקירת הספרות הרפואית, העדויות בדבר החמרת פיברומיאלגיה עקב תאונת דרכים הן דלות, קבעה המומחית שלא ניתן לקשור באופן ברור בין התאונה להחמרת מצבו הרפואי של התובע "ובשל הקשר האפשרי עם החמרת מצב דחק", קבעה המומחית כי יש לשייך לתאונה 1% מתוך 5% נכות של התובע בשל מחלקת הפיברומיאלגיה.

...

אף לאחר ששמעתי התובע הגעתי לכלל מסקנה לפיה שיעור נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה הוא בשיעור של 1%.

אף שבמקרה דנן לתובע נכות רפואית בשיעור נמוך, הגעתי לכלל מסקנה לפיה שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות הוא בשיעור גבוה יותר.

עזרה וסיעוד בשים לב לשיעור הנכות הרפואית הנמוך של התובע ומשלא הוצגו ראיות לעניין העסקת עזרה בפועל, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה. כאב וסבל בשים לב לעדות התובע על הכאבים מהם הוא סובל, בשים לב לכך שמחלתו של התובע פוגעת באיכות החיים ובשים לב לעברו הרפואי של התובע, פוסק לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין ראש נזק זה. סוף דבר מחייב הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים: · סך של 50,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות.

[3: ) סעיף 31 בתצהיר עדות ראשית של התובע] 18) לגישת הראומטולוג, בין השאר, חומרת הפיברומיאלגיה מתאימה לסעיף 35(1)(ג) בתקנות המל"ל, שעונה לתאור לפיו, "קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה". עוד לגישתו, החמרת הפיברומיאלגיה עקב התאונה אינה קשורה לבעיותיו הפסיכיאטריות והאורתופדיות של התובע.

...

98) לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים בנדון דנן, ובשים לב להיקף הנכויות שנקבעו לתובע, טיבן ומהותן, ובעיקר הנכויות הנפשיות והפיברומיאלגיה מצד אחד, אך מצד שני, העובדה לפיה התובע לא זימן את אשתו או כל גורם שגר עמו למתן עדות, על מנת להצביע על עוצמת הקושי התפקודי הקיים אצלו כנטען על-ידו וכנגזר מכך, הזדקקותו כטענתו לעזרת צד שלישי, סבורני כי עתירת התובע לפסיקת פיצוי כאמור, אינה נטולת מקשיים.

לאור האמור, סבורה הנתבעת, כי יש לדחות את תביעת התובע למימון הוצאות עבור קנביס רפואי, ואולם היא מציעה לפצות את התובע בסך של 3,000 ₪.

ביחס לעתיד - שוכנעתי כי לתובע נגרמות הוצאות רפואיות מגוונות, בין השאר ובעיקר, לשיכוך כאבים באמצעות שימוש בקנביס רפואי שעלותו כ-370-320 ₪ בחודש, בנוסף לטיפול ההידרותרפיה שעלותו כ-120 ₪ בחודש.

ברם, התובעת טוענת כי עקב התאונה השניה חלה החמרה בתסמינים הקשורים למחלה זו. עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה הנוכחית מטעם התובעת, מעלה את התמונה הבאה: · עובר לתאונה השניה התבטאה תיסמונת הפיברומיאלגיה אצל התובעת בכאבים מפושטים בגפיים; בכאבי ראש; בעייפות; ובמצב רוח ירוד.

...

אי העברת מסמכים למומחה במסגרת תגובתה לבקשה טענה הנתבעת, כי ככל שימנה בית המשפט מומחה מטעמו, אין לאפשר לתובעת להעביר למומחה את המסמכים שסומנו א15 ו- א17 לבקשה, שכן מדובר לשיטתה בחוות דעת שניתנו במסגרת טיפול פרטי.

כשלעצמי אני סבור, כי נקודת המוצא לבחינת כשירותו של מסמך לפי תקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), צריכה להיות השאלה האם מדובר במסמך שניתן במהלכו הטבעי והרגיל של טיפול רפואי אותו קיבל הניזוק.

בחינת שני המסמכים הנדונים לאור אמות המידה הנ"ל מובילה למסקנה כי אין להתיר את העברתם למומחה בתחום הראומטולוגי.

ביום 18.11.2021 הגיש המומחה את חוות דעתו, וכך כתב בסיום פרק "דיון ומסקנות": "אני מתרשם שחלה החמרה תפקודית ניכרת לאחר התאונה, וכי מבחינת תפקודית לא חזרה למצבה טרם התאונה. ההסבר להחמרה זו אינו קשור למצב הגב התחתון ואני יכול להעריך כי חלה החמרה במחלת הפיברומיאלגיה ממנה היא סובלת (וזאת למרות הערתו הנכונה של כב' השופט כי לא טופלה באופן ממשי ע"י ראומטולגים לאחר התואנה). אני מציע לבית המשפט למנות מומחה מתחום הראומטולוגיה, אשר ייתן את חוות דעתו לגבי סוגיה זו." ביום 19.11.2021 השיב המומחה על שאלות ההבהרה שנשלחו אליו, במסגרתן ענה בעיניין זה: "...אציין כי הערכתי בחוות הדעת שקיימת אפשרות של החמרה במצב הפיברומיאלגיה, עקב התאונה, ואף הצעתי למנות מומחה בתחום הראומטולוגיה." (ראה סעיף ז' לתשובתו) מכאן הבקשה.

...

לאור כל האמור, אני מורה על מינויו של ד"ר דן בוסקילה (רח' התקווה 12 באר שבע, טל': 08-6403259), כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום הראומטולוגיה.

התובעת תשלם את שכר המומחה תוך 30 יום מהיום ותגיש אסמכתא על ביצוע התשלום לבית המשפט.

ב"כ התובעת יעקוב אחרי קיום החלטתי במועד, במידת הצורך יגיש בקשות מתאימות.

ב. המערערת נבדקה על ידי פרופ' אבו שקרה, מומחה ברפואה פנימית, אשר קבע כי המערערת סובלת מפיברומיאלגיה, וכי ישנה החמרה בתסמיני הפיברומיאלגיה בעקבות התאונה; ג. במסגרת וועדה מדרג ראשון הופנתה המערערת לבדיקת יועץ לועדה בתחום הראומטולוגי ד"ר תיאודור שיפטר, אשר קבע קשר סיבתי בין התאונה למחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת המערערת וקבע את נכותה בשיעור 20% בנכוי מצב קודם בשיעור 10%, כך שנכותה הצמיתה בגין פיברומיאלגיה נותרה בשיעור 10%; ד. ביום 2.7.20 היתכנסה הועדה מדרג ראשון וקבעה כי מצבה האורתופדי של המערערת זמני וטרם התגבש, ואילו בתחום הראומטולוגי, קבעה כי אינה מקבלת את חוות דעת היועץ הראומטולוג בדבר נכות צמיתה וקבעה כי נכותה היא זמנית בלבד; ה. על החלטה זו הגישה המערערת ערר הן בתחום האורתופדי והן בתחום הראומטולוגי וביום 17.8.20 היתכנסה וועדה רפואית לעררים לידון בעררה.

...

תמצית טיעוני המשיב: המשיב טען כי דין הערעור להידחות וכדלקמן: א. אשר לתחום האורתופדי – טוען המשיב כי טענות המערערת בדבר ממצאים זהים לממצאיו של ד"ר רנד דינה להידחות שכן הוועדה מבצעת בדיקת אקסטנציה בעוד ד"ר רנד אינו מבצע בדיקה כאמור; כי בדיקת ההטיות לצדדים אינה זהה וטענת המערערת כי מדובר בשוני זניח היא טענה רפואית, וכאשר הוועדה קובעת בהתכנסותה המסכמת מפורשות כי ממצאיה שונים מממצאיו של ד"ר רנד הרי שזוהי קביעה רפואית מובהקת שאין להתערב בה ואשר מהווה הנמקה מספקת להחלטת הוועדה; ב. אשר לתחום הנוירולוגי – היועץ הנוירולוג לוועדה מתייחס לחוות דעתו של ד"ר רנד וקובע כי ממצאיו שונים.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי בלבד.

מקובלת עליי עמדת המשיב לפיה הוועדה איננה מחוייבת לבצע בדיוק את אותן הבדיקות המפורטות בחוות הדעת המונחת בפניה וכי בסמכותה להחליט אילו בדיקות יש לבצע למערערת.