החמרת נכות מעל 20% במס הכנסה

עוד יצוין כי בשנת 1995, הוכר התובע על ידי ועדה רפואית מטעם הביטוח הלאומי, לעינייני מס הכנסה, בתור נכה בשיעור נכות כללית של מעל 90%.

לתמיכה בטענתו, הגיש חוות דעת רפואית, ערוכה על ידי ד"ר מרצ'בסקי, פסיכיאטר, אשר מצא כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30%, וכי 20% מתוכם נגרמו בגין ארועי התביעה.

האם הוכח כי נכותו הנפשית של התובע הוחמרה בגין ההליכים כאמור, ד"ר גרופר מצא כי נכותו הנפשית של התובע היא בשיעור של 10%, וכי מחציתה נגרמה בגין מאבקיו המשפטיים אל מול הנתבעת.

...

משלא הוכח בגין מה שולם שכ"ט לעו"ד רועי שחר, ומשהפעולות המפורטות לעיל, בגינן שולם שכר הטרחה, לא מקימות לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת-דין העתירה בגינן להידחות.

משהנתבעת נשאה אף היא בהוצאות בגין מומחים מטעמה, וכן בחלקה בשכרו של דר' גרופר, ומשנקבע כי לא הוכח קשר בין הנכות הלבבית לבין האירועים נשוא התובענה, ומשנקבע כי לא הוכח כי הנכות שנקבעה ע"י המומחה נגרמה, כולה או חלקה, בגין אותו הליך בגינו היא חבה כלפיו- דין העתירה להחזר הוצאות אלה, להידחות.

משהפיצוי שנפסק לתובע נמוך באופן משמעותי מהפיצוי לו עתר- שכן רובן המכריע של טענותיו נדחו, משהתובע הגיש תביעה בהיקף כה רחב כפי שעולה מתיק ביהמ"ש ובהתחשב בהוצאות המרובות שנגרמו לנתבעת- איני סבור כי נכון יהיה לפסוק לתובע פיצוי בגין החזר ההוצאות הנ"ל. סוף דבר לפיכך, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 10,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% ובתוספת אגרת בית משפט.

ביום 12.8.07 ביקר התובע שוב במיון של בי"ח רמב"ם. בתעודת חדר המיון מאותו יום נרשם, כי ידו של התובע הושמה בגבס מעל למרפק, וכי הוא מניע אצבעות כף היד באופן חופשי.

בסוף שנת 2012 תחילת שנת 2013 חלה החמרה במצבו של התובע ולפיכך הוא פתח בהליכי החמרת מצב בפני הוועדות הרפואיות שליד המל"ל. בעקבות הליכים אלה התקבלה תביעתו להחמרת מצב ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 60% בגין נוירופטיה סוכרתית ונכות צמיתה בשיעור 10% בתחום הנפשי, כך שנכותו הצמיתה עקב התאונה הועמדה על 64% החל מיום 14.11.12.

גם לאחר ארוע התאונה לא חל שינוי כלשהוא באופן עבודתו של התובע והוא ממשיך להפיץ ולחלק את הסחורה באותו קו. מנתוני ההכנסה כפי שאלה עולים מתקצירי השומה שצרף התובע לתצהירו עולה התמונה שלהלן: שנה הכנסה חייבת פחות מס הכנסה 2004 110,662 ₪ 2005 115,298 ₪ 2006 132,006 ₪ 2007 (שנת התאונה) 165,505 ₪ 2008 203,485 ₪ 2009 144,133 ₪ 2010 165,381 ₪ 2011 224,680 ₪ 2012 175,520 ₪ 2013 102,662 ₪ כפי שניתן להווכח מהנתונים הנ"ל, בשנה בה ארעה התאונה וגם בשנים שלאחר מכן (עד שנת 2013) חלה עליה בהכנסתו של התובע יחסית להכנסתו לפני ארוע התאונה.

בשנה זו ובהתאם לקביעות הועדות הרפואיות של המל"ל סבל התובע מנכות זמנית בשיעור 20% בגין הפגיעה ביד בלבד.

בהיתחשב בהכנסתו של התובע עובר לארוע התאונה, בהיתחשב בכנסתו בשנים שלאחר ארוע התאונה, בהיתחשב בעובדה שהתובע ממשיך לעבוד באותה עבודה ובאותו קו חלוקה, בהיתחשב בגובה הנכות ובשינויים שחלו בה לאורך השנים ובהיתחשב בפרק הזמן שחלף מאז ארוע התאונה (כ- 8 שנים), הנני סבור כי פיצוי גלובלי בסך 300,000 ₪ נכון להיום משקף נכונה את הפסדי השכר שנגרמו לתובע מאז התאונה ועד היום.

...

דין טענה זו להידחות.

סוף דבר הנני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 20,000 ₪.

המומחה העריך את נכותו של התובע בשיעור של 5% לפי סעיף 41(1)(א) [חלקי] לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") ("נקיעה חוזרת של הכתף – נקיעות שכיחות והכרח להזהר מתנועות מעל גובה השכם ...20%") (ראו חוות הדעת של ד"ר פריטש מתאריך 28.11.17).

מסקנתו של המומחה היתה כי מצב כתף שמאל הוחמר, והפעם העריך את נכותו בשיעור של 20% לפי התקנה לעיל (במלואה) (ראו החלטה מתאריך 6.1.19, מכתבו של ד"ר פריטש מתאריך 8.1.19 וחוות דעת מתאריך 23.7.19).

שכרו החודשי הממוצע של התובע בחודשים יולי-אוגוסט 2016 (בהיתעלם מחודש יוני 2016 שבו לא עבד באופן מלא), עומד להיום על 18,550 ₪ (ראו סיכום הסכומים ברוטו בתלושי השכר לחודשים 7/2016 ו - 8/2016 כשהם צמודים להיום, מחולקים ב – 2 חודשים ובנכוי מס הכנסה).

...

לכן לעתיד, בהתחשב בגילו הצעיר של התובע (28); בכך כי יתכן שיעבור ניתוח בגינו ישהה תקופה של שנה ושלושה חודשים לפחות באי-כושר מלא ובנכות זמנית; כשגם לאחר הניתוח הוא יוותר עם נכות בשיעור של 10% ביד דומיננטית – לאור כל אלה אני סבורה כי לנכות תהיה משמעות תפקודית בביצוע פעולות יומיומיות של תחזוקה וניקיון הבית (בניגוד לפגיעה בכושר ההשתכרות שהיא נמוכה יותר).

התביעה בראש נזק זה, נדחית.

סיכום הפיצויים הוא כדלקמן: א. הפסדי השתכרות לעבר -- הפסד כושר השתכרות 420,000 ₪ פנסיה 52,500 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 45,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 4,000 ₪ נזק לא ממוני 20,000 ₪ סה"כ ביניים 541,500 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ) 82,400 ₪ סה"כ 624,000 (במעוגל) הנתבעת תשלם לתובע סכום של 624,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט, כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

ועדת העררים החליטה גם להפעיל את ת' 15 בשיעור מחצית, בנימוק כי "יתקשה לחזור לעבודתו כחרט בהקף מלא, עבר לעבודה פקידותית עם ירידה בהכנסות עקב התאונה הנדונה." בהקשר זה ייאמר, כי בחודש יוני 2017 הגיש התובע תביעה קודמת לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, אולם לאור קביעות המל"ל דאז נמחקה תביעה זו לבקשת התובע; התביעה הנוכחית הוגשה לאחר שהתקבלה קביעתה לעיל של ועדת העררים, המקבלת את בקשתו של התובע להחמרת מצב ומייחסת לתאונה נכות צמיתה של 7.5%.

לא צורפו תלושי שכר לחודש ספטמבר 2010, בו שהה עדיין התובע בתקופת אי כושר, ולחדשים אוקטובר 2010 - ינואר 2011, בהם נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 20%; מכאן שלא הוכחו הפסדי שכר בתקופה זו, ובשים לב לכך שמדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות ובאסמכתאות.

בסיכום כתב הרופא: "מאושר לעבוד ללא הרמת משאות מעל 10 ק"ג ובכיפופים תכופים. יכול לעבוד בשטח." מאישורים אלו עולה, אם כן, כי התובע עבר לעבוד במחסן במועד מסויים לפני חודש יולי 2015, הוא מועד אישורו הראשון של ד"ר סגל.

זאת ועוד, עיון בטפסי 106 שהציג התובע עולה, כי החל משנת 2015 זו ואילך חלה עליה ממשית ועקבית בשכרו החדשי של התובע: אם בשנת 2014 עמד שכרו החדשי הממוצע (על פי השכר השנתי בנכוי מס הכנסה ובחלוקה ל - 12 חדשים) על 17,315 ₪, הרי שבשנת 2015 עלה השכר ל - 17,847 ₪, בשנת 2016 עמד על 19,920 ₪, בשנת 2017 היה 21,074 ₪ ובשנת 2018 - 22,717 ₪.

...

במסגרת זו הגישו הצדדים את ראיותיהם: מטעם התובע העיד הוא עצמו; נציג מדור שכר ברכבת ישראל, לגביו הודיע התובע כי יעיד מטעמו, לא התייצב בסופו של דבר לישיבת ההוכחות.

הפסדי שכר בעבר - סיכום מכל האמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר בסך של 25,638 ₪.

מעדותו הובהר כי בקביעת נכותה של התובעת הובאה בחשבון גם החמרה במצבה, שעדיין לא התרחשה, ושנכון ליום מתן העדות הערכת הנכות עומדת על 20% (עמ' 102 לפ').

את עמדתן זו הן מנמקות בכך שהדו"חות השנתיים שהציגה התובעת ושעל פיהם חישבה את השתכרויותיה, הוגשו למס הכנסה לאחר התאונה, וניתן להבחין בהם כי אחוז הרווח של התובעת בשנת המס 1998 היה גדול באופן משמעותי מהשנים הקודמות, לטענתן, באופן לא ריאלי, שנועד להעצים את הפסדיה עקב התאונה.

בנסיבות שלפניי סבורה אני שיש להעמיד את הישתכרותה של התובעת על מעט מעל לשכר הממוצע במשק, וזאת בהתחשב באופיו של העסק, הקשור בשירותים ובמוצרים של יוקרה.

...

אינני מקבלת את טענות התובעת בעיניין זה. התובעת לא רכשה את רכבה החדש עקב התאונה, ולמעשה היא לא נזוקה כתוצאה מהחלפת הרכב.

לסיכום, אלה הפיצויים המגיעים לתובעת, לפני הפחתת הנכויים, שהנתבעות זכאיות להם: בגין כאב וסבל 61,203.20₪.

למרות שהתובעת לא מסרה תגובה לעניין סכום הניכוי הנטען בסיכומי הנתבעות, אני קובעת כי סכום הקצבה שהוכח עומד על 339 ₪ לחודש (בשערוך להיום: 423.85 ₪), ולא למעלה מכך, כפי שאושר על ידי המל"ל. בהנחה שסכום זה ישתלם לתובעת כל ימי חייה, הרי שסכום הניכוי בגין קצבת הניידות עומד על 120,206.71 ₪, לפי הפרוט הבא: לעבר, החל מיום 1.4.2002 ועד היום, בשערוך ובתוספת ריבית חוקית, עומד הסכום על 17,526.17 ₪.