החמרת מצב רפואי לאחר תאונת עבודה

התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה.

וכך קבע: "חומר רפואי זה הצדיק הן להתיר הבאת ראיות לסתור והן לקבוע שדרגת הנכות שנקבעה על-ידי הועדה הרפואית נסתרה, במובן זה שייתכן כי נותרה למשיב נכות נוספת באותם שטחים רפואיים שלגביהם נתבקש מינוי מומחים רפואיים על-ידי המשיב. המדובר בליקויים שנתגלו אצל המשיב ושעליהם לא נתנה הועדה הרפואית את דעתה, וייתכן שלא יכולה הייתה לתת דעתה, בשל כך שאלה נתגלו ונתבררו לאחר שזו קבעה למשיב את דרגת נכותו." עוד נקבע בפסיקה כי ככל שחלה החמרה במצב הרפואי, אין מקום לחייב את הנפגע למצות את ההליכים במל"ל בדרך של הגשת בקשה להחמרת מצב.

לפיכך, על אף שהתובעת מבססת את טענתה לשינוי במצבה הרפואי על אותם שני מסמכים, אני סבורה כי די במפורט בהם כדי ללמד על תלונות מתמשכות, ועל החמרה במצב התובעת, שלא עמדה בפני המל"ל. די בכך כדי להעתר לבקשה, בייחוד כאשר אי היעתרות לבקשה יחסום את התובעת מבירור טענותיה והוכחת נכותה כתוצאה מהתאונה.

...

באופן עקרוני, הפסיקה מכירה באפשרות להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור מנימוק של קיומן של אבחנות חדשות שלא עמדו בפני המל"ל. הלכה מפורשת בעניין זה נקבעה למשל ברע"א 863/93, התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' רחמים קמחי [פורסם בנבו] (20.9.93) (להלן: "עניין התעשייה האווירית").

אינני מקבלת את טענות הנתבעת.

לפיכך, על אף שהתובעת מבססת את טענתה לשינוי במצבה הרפואי על אותם שני מסמכים, אני סבורה כי די במפורט בהם כדי ללמד על תלונות מתמשכות, ועל החמרה במצב התובעת, שלא עמדה בפני המל"ל. די בכך כדי להיעתר לבקשה, בייחוד כאשר אי העתרות לבקשה יחסום את התובעת מבירור טענותיה והוכחת נכותה כתוצאה מהתאונה.

חוות דעת המומחה: בחוות דעתו מיום 28.10.2020 כתב המומחה כך: "ברשום רפואי מהתאריך 21.3.01 צוין כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים בגבה. ברשום רפואי מהתאריך 1.4.02 צוין כי התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים ונפגעה בגב ובצואר. ברשום רפואי מהתאריך 11.2.14 צוין כי בתאריך 20.1.13 הייתה מעורבת בתאונת דרכים ומאז סובלת מכאבי גב תחתון. ברשום מהתאריך 20.5.14 צוין כי בבדיקת CT של עמוד השידרה המותני אובחנו בלטים דיסקליים ברמות L3-L4, L4-L5, L5-S1. ברשום מהתאריך 10.5.17 צוין כי התובעת סובלת מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל. בבדיקת CT מהתאריך 7.10.18 אובחנה פריצת דיסקוס ברמה L4-L5 ובלטים דיסקליים ברמות L3-L4 ו-L5-S1. ברשום מהתאריך 19.5.19 צוין כי התובעת סובלת מכאבי גב מזה כחודשיים ללא אזכור של ארוע תאונתי (?). ברשום מהתאריך 12.6.19 צוין כי בבדיקת מפוי עצמות אובחנה קליטה מוגברת בעצם הזנב. בעובדות המקרה צוין כי בתאריך 24.3.19 התובעת נפלה במדריגות ונחבלה בגבה. לאחר התאונה לא בוצעו בדיקות הדמיה אשר היו יכולים (ות) לאבחן איזושהי החמרה במצבה בעמוד השידרה המותני. לתובעת לא אובחנה כל החמרה אובייקטיבית בעמוד השידרה המותני לאחר ארוע הנפילה.

זאת מתוך נקודת המוצא ולפיה המוסד הכיר בחבלת הגב של התובעת כתוצאה מהתאונה ביום 24.3.2019 כפגיעה בעבודה, ועל כן עיקר המחלוקת שנותרה היא בשאלה אם בלטי הדיסק או פריצות הדיסק המתועדות בהדמיות נגרמו או הוחמרו בעקבות תאונת העבודה.

שאלה [ד]: ככל שתשובתך לשאלה ג' היא בחיוב, האם יש קשר סיבתי בין הממצאים החדשים לבין תאונת העבודה מיום 24.3.2019? תשובת המומחה: כפי שציינתי בחוותי דעתי ולאחר עיון במסמכים החדשים שעמדו לפני, איני מוצא קשר סיבתי רפואי בין מצבה הידוע עובר לתאונה בעמוד השידרה המותני לבין ארוע הנפילה מיום 24.3.19.

...

לנוכח כל האמור מסקנתי היא שלא עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין בלטי הדיסק לבין תאונת העבודה מיום 24.3.2019.

לפיכך אין מנוס מדחיית התביעה.

על פי פסיקת בית הדין הארצי ככלל, ככל שמונה מומחה רפואי בהליך והתביעה נדחית בשל חוות דעתו, כבענייננו, אין מקום לחייב את המבוטח/ת בהוצאות (ראו: עב"ל (ארצי) 45497-03-20 הרצנו – המוסד לביטוח לאומי (1.7.2021)).

בעיניין כהן[footnoteRef:58] נפסק כי אם מוגבלות העובד נוצרה כתוצאה מתאונת עבודה, כמו המקרה של התובע, מוטלת על המעסיק חובה מוגברת להתאמת מקום העבודה מכוח חוק שויון לאנשים עם מוגבלות ומכוח חובת תום הלב המוגברת החלה על יחסי העבודה.

התובע פוטר רק בחודש יולי 2021 לאחר שכל מאמציה לאתר תפקיד חלופי התואם את מגבלותיו לא צלחו ולאחר שהודיע שאינו עומד על סעד ההחזרה לעבודה נוכח ההחמרה במצבו הרפואי.

...

] הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וראיותיהם מצאנו כי התובע פוטר כדין ומסיבות ענייניות, כפי שיפורט להלן.

אי לכך, תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

באישור ההחמרה מיום 18.8.21 (הוגש לתיק ביום 15.11.22) צוין כדלקמן: "בדקתי את הנ"ל ועיינתי במסמכיו הרפואיים ולדעתי, בהשוואה לממצאים הרפואיים המתוארים בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 04/12/2019, אשר קבעה את דרגת נכותו עקב תאונת עבודה מיום: 29/05/2018 חלה החמרה במצבו כמפורט.

הועדה היתעלמה בכך מטענות המערער בפניה, כי חלה ירידה בהכנסותיו וכי הוא חזר אחרי התאונה לעבוד בתפקיד מלגזן ובמשמרת צהריים בלבד, בהתאם להמלצות הפסיכיאטר.

...

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

אף אם ניתן לקבל את טענת המערער, כי חלה ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו הרי שמכל מקום הוועדה קבעה, בהתאם לממצאי בדיקתה הקלינית, שיעור הנכות שנקבעה ושיקול דעתה המקצועי, כי המערער מסוגל לעבודתו ושעה שמדובר בשני תנאים מצטברים, הרי שממילא אין בכך כדי לשנות מקביעת הוועדה ודין טענות המערער בעניין העדר הפעלת תקנה 15 להידחות.

סוף דבר אשר על כן – הערעור נדחה.

בהחלטת הועדה הרפואית מיום 4.12.17 (דו"ח הועדה מוצג נ/2) נקבעו לתובע נכויות זמניות לתקופה שמיום 12.2.17 ועד 30.4.18 (וכן ליום בודד - 13.11.16 - שלגביו לא הוצגה תעודת אי כושר).

כעולה מהחומר שבתיק, בשנת 2019 הגיש התובע תביעה להחמרת מצב.

הנתבע הוסיף וטען, כי אישור המעסיקה המתוקן הומצא לנתבע בחודש 7/20, כימעט 4 שנים לאחר תאונת העבודה, וחלים על התשלום הנוסף כללי השהוי.

סעיף 98(ב)(1) לחוק קובע כי ה"הכנסה" של מבוטח במעמד של עובד (בדומה לתובע) היא ההכנסה "שממנה מגיעים דמי ביטוח... והכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אלולא הסכום המירבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח". בפסיקה נקבע, כי גמלת נפגעי עבודה היא במהותה גמלה מחליפת שכר, אשר מטרתה "להחליף את שכר העבודה שקבל המבוטח טרם הפגיעה בעבודה בתקופה שלאחריה אינו מסוגל לעבוד ולאפשר לו לחיות באורח שוטף באותה רמת הכנסה בה חי קודם לפגיעה בעבודה. תכלית זו הביאה את המחוקק לבסס את הגימלאות על הכנסתו של המבוטח ברבע השנה שקדם לפגיעה בעבודה" (עב"ל (ארצי) 39314-06-20 המוסד לביטוח לאומי - מיכל בא גד (26.8.21), פסקה 23) (להלן: עניין בא גד).

...

(1) האם יש לכלול את שכר נובמבר 2016 בחישוב סכום הבסיס? המחלוקת הראשונה נוגעת לשאלה מהם חודשי השכר שיש להביא בחשבון "רבע השנה". במחלוקת זו אנו מקבלים את עמדת התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן הבא: הנתבע יפעל בהתאם לאמור בסעיפים 54, 68 ו- 71 לפסק הדין.

הנתבע ישלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו ליד התובע בתוך 30 ימים מהיום.