החמרת מצב לאחר 47 שנים בביטוח לאומי

יחד עם זאת צוין בתצהיר כי עסק במקצועו זה כ- 47 שנים.

לאחר ההחמרה במצבו הרפואי של התובע ולאחר שעבר ניתוח בברכו, הפסיק התובע לבצע עבודה פיזית הכרוכה בכריעה על ברכיו ובהזזת הסולם באמצעות הבירכיים (סעיף 7 לתצהיר התובע).

ככלל, לא תוכר שהייה בעמדת רכינה או כריעה לפרקי זמן מסויימים כמקימה תשתית מיקרוטראומטית, וזאת משום שמדובר במצב סטאטי במהותו ולא בבצוע תנועות באופן חוזר ונשנה בתכיפות מספקת (כאמור בעיניין בן סימון וכן בעב"ל (ארצי) 49533-12-10 שלמה ביטון – המוסד לביטוח לאומי (23.1.12)).

...

סוף דבר – התביעה נדחית.

אם כך, האם ייתכן שהסיבה למחלה עומדת במידה שווה בין הסיכוי להתפתחות המחלה עקב הזיהום התעסוקתי לבין גורם אחר למחלה? האם העובדה שהתובע עבד במפעל ללא אמצעי מיגון או הגנה על כלי הנשימה בפרקי זמן ממושכים ובמשך 22 שנים ויותר כשהוא שואף לריאותיו חלקיקי חומרים מזיקים יחד עם העשן והאבק במפעל, הוא גורם העלול לגרום לנזק לריאותיו או להחמרה לליקויו, אם בדרך של התפתחות מחלת הסרקואידוזיס או בדרך של התפתחות מחלה אחרת דמות סרקואיד? בסיום פסקת הדיון שבחוות דעתך, הפנת לספר משנת 2016, לפרק העוסק באטיולוגיה של המחלה, ולפיו "האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה.. ז.א. מדובר ברקע אימונולוגי". ככל שלמחלה גורמים שונים, ולדעתך, "אין מדובר במחלת מיקצוע", האם לדעתך ניתן לקבוע כי החשיפה לחומרים מסוכנים ו/או אבק ו/או עשן עלולה לגרום להחמרת המחלה הקיימת? עפ"י התעוד הרפואי של התובע, מאז אבחנת המחלה בשנת 2015, האם נימצאו סימפטומים למחלה אשר בחלוף הזמן הלכו והחמירו? ככל שיימצא שקיימים ממצאים המצביעים על החמרה במחלת התובע, האם קביעתך תשתנה ביחס לסבירות העולה מעל 50% לקשר הסיבתי בין חשיפת התובע למזיקים במפעל לבין הליקוי ממנו הוא סובל? האם לדעתך קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין חשיפה לאבק ו/או עשן לבין המחלה בה לקה התובע? האם לדעתך, במקרה דנן, יש מקום לחוות דעת נוספת של מומחה גהותן לבירור מהות החומרים הספציפיים להם נחשף התובע בעבודתו? האם ישנן בדיקות רפואיות מסוימות נוספות, כגון ביופסיה או בדיקת ריאות במקרוסקופ אלקטרוני ושבממציאהן נמצאים חלקיקי מתכות שבסביבת המפעל, אשר עשויות לשנות את קביעתך בדבר הקשר הסיבתי? האם שיפור נשימתי לאחר מנוחה מהעבודה או שינוי בתנאי העבודה אינו תומך במסקנה שמצב בריאותו של התובע נגרם עקב חשיפתו לחומרים מזיקים בעבודה? האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בחלק העובדתי, גרמה לו ל"מחלת מיקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מיקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק).

ביום 22.3.21 התקבלו תשובות המומחה כדלקמן: זה שהמחלה אובחנה אצל התובע בהיותו בן 47 ולאחר 22 שנות עבודה, לא משנה את הקביעה שאין קשר סיבתי בין המחלה לבין חשיפתו.

בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (ר' עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, 9.5.2012).

...

אם כך, האם ייתכן שהסיבה למחלה עומדת במידה שווה בין הסיכוי להתפתחות המחלה עקב הזיהום התעסוקתי לבין גורם אחר למחלה? האם העובדה שהתובע עבד במפעל ללא אמצעי מיגון או הגנה על כלי הנשימה בפרקי זמן ממושכים ובמשך 22 שנים ויותר כשהוא שואף לריאותיו חלקיקי חומרים מזיקים יחד עם העשן והאבק במפעל, הוא גורם העלול לגרום לנזק לריאותיו או להחמרה לליקויו, אם בדרך של התפתחות מחלת הסרקואידוזיס או בדרך של התפתחות מחלה אחרת דמוית סרקואיד? בסיום פסקת הדיון שבחוות דעתך, הפנת לספר משנת 2016, לפרק העוסק באטיולוגיה של המחלה, ולפיו "האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה.. ז.א. מדובר ברקע אימונולוגי". ככל שלמחלה גורמים שונים, ולדעתך, "אין מדובר במחלת מקצוע", האם לדעתך ניתן לקבוע כי החשיפה לחומרים מסוכנים ו/או אבק ו/או עשן עלולה לגרום להחמרת המחלה הקיימת? עפ"י התיעוד הרפואי של התובע, מאז אבחנת המחלה בשנת 2015, האם נמצאו סימפטומים למחלה אשר בחלוף הזמן הלכו והחמירו? ככל שיימצא שקיימים ממצאים המצביעים על החמרה במחלת התובע, האם קביעתך תשתנה ביחס לסבירות העולה מעל 50% לקשר הסיבתי בין חשיפת התובע למזיקים במפעל לבין הליקוי ממנו הוא סובל? האם לדעתך קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין חשיפה לאבק ו/או עשן לבין המחלה בה לקה התובע? האם לדעתך, במקרה דנן, יש מקום לחוות דעת נוספת של מומחה גהותן לבירור מהות החומרים הספציפיים להם נחשף התובע בעבודתו? האם ישנן בדיקות רפואיות מסוימות נוספות, כגון ביופסיה או בדיקת ריאות במיקרוסקופ אלקטרוני ושבממציאהן נמצאים חלקיקי מתכות שבסביבת המפעל, אשר עשויות לשנות את קביעתך בדבר הקשר הסיבתי? האם שיפור נשימתי לאחר מנוחה מהעבודה או שינוי בתנאי העבודה אינו תומך במסקנה שמצב בריאותו של התובע נגרם עקב חשיפתו לחומרים מזיקים בעבודה? האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בחלק העובדתי, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק).

בעניין לב (עב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב - המוסד לביטוח לאומי (13.02.11)), קבע בית הדין הארצי כי יש לעדכן את הגדרת "אסכולה רפואית" הנוהגת ביחס לחוות דעת רפואיות בבתי הדין כמפורט להלן: "על כך יש להוסיף, כי גם דעה רפואית המופיעה כמקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העיקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי, עשויה להיחשב כאסכולה עדכנית". באשר לנטל ההוכחה לקיומה של אסכולה רפואית נפסק בעניין איילון כי – "על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה שמונה - חובת הוכחתה. ההוכחה חייבת להיסמך על חוות דעת רפואית כבדת משקל, שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה אחרת המטיבה עם המבוטח יותר מהאסכולה הרפואית בה דוגל המומחה שמונה.

כמו כן הוסיף המומחה שם כי בהתאם לספרות הרפואית "סרקואידוזיס לכשעצמה היא מחלה עצמונית אשר לא מיוחסת לחשיפה לחומרים חיצוניים". לאור כל האמור לא מצאנו סיבה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר גפן כלשונה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר גפן, דין התביעה להידחות.

לדעת המומחה אין נכות בגין הצלקת שכן מדובר בצלקת עדינה ולא רגישה, באשר לפגיעה התחושתית קבע המומחה שלא מצא עדות לפגיעה כזו, ומכל מקום לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי מיוני 2016, אין לקבוע נכות בגין ירידה בתחושה לפי פיזור העצב המוסקולוקוטנאי אלא אם יש בנוסף גם פגיעה מוטורית, מצב שלא נמצא.

הנכות בתחום הפסיכיאטריה התובע הגיש מטעמו את חוות דעתה של ד"ר אינה ממרוקוב, בחוות דעתה קבעה המומחית, כי התובע אובחן כסובל מהלם קרב, טופל ללא שיפור משמעותי במצבו הנפשי, וכתוצאה מן התאונה דנן מצבו הנפשי החמיר ופיתוח תמונה קלינית של PTSD, המומחית קבעה שמצבו הנפשי של התובע מתאים לנכות בשיעור של 20%, כאשר תרומת הארוע של נשיכת הכלב מהוה 10% נכות צמיתה.

המומחה סקר את החומר הרפואי וציין שלאחר כשנה ושלושה חודשים לאחר התאונה פנה התובע לד"ר רזניק ובבדיקה הראשונה כלל לא התלונן על ארוע הנשיכה, והוא אובחן כסובל מהפרעה פוסט-טראטומטית הקשורה לשירותו הצבאי, כאשר ד"ר רזניק מציין שבשנה טרם הבדיקה, דהיינו לאחר התאונה, חל שיפור במצבו הנפשי.

הינה כי כן, מעדותו של התובע ובחינת היתנהלותו לאחר התאונה, עולה שהתובע המשיך להתנהל לאחר התאונה מבלי שניכרה כל פגיעה תפקודית בו. כאשר כפי שתועד גם בחוות הדעת הפסיכיאטרית, לכתחילה גם הרופא הפסיכיאטר שטיפל בתובע לא ייחס לתאונה כל חלק במצבו הנפשי, רק לאחר שאותו רופא נתן לתובע חוות דעת במטרה לסייע לו ככל הנראה מול הביטוח הלאומי, טען להשפעה של התאונה.

...

המחלוקת בין הצדדים הינה רחבה ועמוקה והיא משתרעת הן לעניין נסיבות האירוע והן לעניין נזקיו של התובע, כאשר לטענת הנתבעת, תהא אשר תהא הכרעת בית המשפט בנוגע לנסיבות האירוע, תביעתו של התובע נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי ובהיות התאונה תאונת עבודה והנתבעת הינה מעביד התובע לא זכאי ל- 25% מן הפיצוי ומשכך דינה של התביעה להידחות.

סוף דבר כמפורט ארוכות לעיל, לאחר בחינת מלוא נסיבות העניין, המסקנה המתבקשת היא שדינה של התביעה להידחות, שכן אחריות הנתבעת לא הוכחה.

המסקנה הבלתי נמנעת שגם אם הייתה נקבעת אחריות, לא היה מנוס מן הקביעה שהתביעה נבלעת.

אחר כל האמור לעיל, התביעה נדחית, הן משום שלא הוכחה אחריות, והן משום שהתביעה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת אמר התובע, כי הוא לא פנה מעולם לקופת החולים שלו בבקשה לקבל החזר עבור הוצאות רפואיות שהוציא (עמ' 46, ש' 29 – עמ' 47, ש' 3).

נכויים התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בשנת 2019 לקבלת קצבת נכות כללית.

לטענת הנתבעת, יש אפשרות סבירה לכך שלאחר מתן פסק הדין התובע יחדש את ההליכים מול המוסד לביטוח לאומי, ובכך הוא יזכה בכפל פיצוי.

התובע הודיע כי הוא מיצה את ההליכים מול המוסד לביטוח לאומי ביחס למצבו הרפואי העכשוי, ואין בכוונתו לשוב ולפנות למל"ל אלא אם תחול החמרה במצבו.

...

אשר לסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, הנתבעת מבקשת שבית המשפט יורה שהמוסד לביטוח לאומי יהיה רשאי להפעיל את זכות הזקיפה הקבועה בסעיף זה, ולנכות את התשלומים שהנתבעת תשלם לתובע מהגמלה שתגיע לתובע מהמוסד לביטוח לאומי בעתיד, אם תגיע.

אני סבור כי לא ניתן להורות על סעד כזה בהליך שלפניי בו המוסד לביטוח לאומי לא נטל חלק, ודי בכך כדי להביא לדחיית טענת הנתבעת.

סוף דבר אני מחליט לקבל את התביעה ואני פוסק לתובע את הסכומים הבאים: נזק לא ממוני הפסדי שכר בעבר - 128,000 ₪ 1,750,000 ₪ אבדן השתכרות לעתיד - 1,448,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 281,000 ₪ ניידות - 160,000 ₪ הוצאות רפואיות - 100,000 ₪ סה"כ 3,867,000 ₪ בנוסף, הנתבעת תישא בשכ"ט ב"כ התובעים בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, וכן בהוצאות המשפט של התובע בהליך זה. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 45 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

וכך נאמר (ההדגשה שלנו): "כמו כן, לא מצאנו לקבל את הטענה לפיה אם למערער נקבעו אפס אחוזי נכות (כפי שנקבע למערער בשנת 2006) או שלא שולמו לו דמי פגיעה, כי אז יש לבחור את השכר במועד ההחמרה. טענה זו, אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 98(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ''ה-1995, אשר מכוון לכך שבסיס השכר הוא זה שהיה ערב התאונה ועליו עשויים היו להגיע למבוטח דמי פגיעה. המבחן אינו בתשלום בפועל של דמי פגיעה או גמלת נכות מעבודה. כבר נפסק כי "אין שוני לצורך העניין בין נפגע שנקבעו לו בתחילה 0% נכות בגין הפגיעה בעבודה לבין נפגע שנקבעו לו בתחילה אחוזי נכות גבוהים יותר ולאחר מכן התקבלה תביעתו להחמרת מצב. גם אם נקבעת נכות בשיעור של 0% זוהי נכות לצורך החוק ולצורך הזכאות העקרונית למענק או קצבה" (עבל 8305-07-10 המוסד לביטוח לאומי – שרונה כהן(26.9.11) )".

...

טענה זו אין בידינו לקבל.

סוף דבר – דין הערעורים להידחות בכפוף להערה בסעיף 62 לעיל.

בנסיבות הענין, ומשהערעורים העלו שאלה הראויה לדיון – לא מצאנו מקום לחייב בהוצאות.