החמרה בעונש בשל עברות תנועה קודמות

לאחר שעצר את רכבו בשל פקק תנועה, אחד הפורעים ניגש אליו ושאל האם הוא ערבי.

המערערת הפניתה לפסיקת בית משפט זה לפיה יש להחמיר בענישה בגין עבירות הנובעות ממניע גזעני, ולשיטתה הדברים נכונים ביתר שאת היות שהעבירות בוצעו בעיצומה של תקופה מתוחה ונפיצה במיוחד.

חלקו המשמעותי במעשים שקדמו לארוע התקיפה ודבריו עת שרואיין, מוספים אף הם לחומרת מעשיו, בין היתר, מאחר שהם מלמדים היטב על הלך רוחו בעת הארוע ועל שהניע אותו לבצעם.

...

לאחר שעמדות הצדדים הוצגו לפנינו, בכתב ובעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור, היות שהעונש שנגזר על המשיב סוטה לקולה באופן קיצוני ואינו מבטא באופן הולם את חומרת מעשיו.

למסקנה זו הגעתי הגם שבנסיבות העניין לא מצאתי להידרש לראיות או נתונים אשר לשיטת המערערת לא הוצגו לבית המשפט המחוזי בשל "שגגה". האירוע בו המשיב נטל חלק הוא מביש ומקומם – בעיצומו של מבצע "שומר החומות" כאשר משאבי כוחות הביטחון מוקצים לצרכי הגנה על ביטחון המדינה ואזרחיה, התגבשה חבורת פורעים, ביניהם המשיב, על מנת לפגוע באזרחים תמימים, וזאת אך ורק על רקע היותם בני המגזר הערבי.

יוצא אפוא, כי בין אם נבחן את מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, ובין אם נתמקד בבחירתו של בית המשפט המחוזי למקם את עונשו של המשיב בתחתית המתחם שקבע, התוצאה העונשית אשר התקבלה מקלה עם המשיב באופן ניכר, ומצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. סיכומו של דבר – גם בהינתן הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם שנמצא חייב בדינו כאשר היא מחליטה לקבל את ערעור המדינה על קולת העונש, נסיבות ענייננו מחייבות החמרה משמעותית בעונשו של המשיב.

הנאשם הגיע ברכב ל.ז 76-255-59 למקום המוסכם במטרה לספק את הסם אך בשל עבירת תנועה שעבר, נעצר ע"י ניידת מישטרה ששהתה במקום, אז נמצא ברכבו תיק ובו שקיות רבות מחולקות שבהן בסה"כ 20.5 גרם חשיש ו-94.9 גרם קנביס.

לאור האמור עמד בית המשפט על הצורך להחמיר בענישה בעבירות הסחר בסמים, כדי להגביר את ההרתעה משימוש באמצעים אלו.

להלן גזרי דין רלוואנטיים לקביעת מיתחם העונש: ברע"פ 5712/16 יצחק אייזנבאך נ' מדינת ישראל (17.08.16), אליו הפניתה המאשימה, אושר גזר דינו של בית משפט השלום אשר קבע, כי מיתחם הענישה ההולם בעיניינו של נאשם ב-4 עבירות סחר בקנביס בכמויות קטנות (עד 1,000 ₪ לעסקה) הנו בין 8-24 חודשי מאסר, ותוך היתחשבות בגילו הצעיר של הנאשם, העדר עבר פלילי קודם, נסיבות חייו ושיקומו הוטלו על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל בתוספת ענישה נלווית.

...

בע"פ 7319-08-12 אבישי סבח נגד מדינת ישראל (25.10.12), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע ב-2 עבירות סחר בחשיש בכמויות קטנות (5.3 גר' ו-2.9 גר') ובעבירה אחת לתיווך לרכישת סם והוטל עליו עונש מאסר של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

אלו מבססים מסקנה, כי מקומו של הנאשם במסגרת שרשרת ההפצה הינו מרכזי.

כתוצאה ממעשיהם של האחרים, נגרם למתלונן שבר פתוח בשוק ימין בשליש פרוקסימלי של טיבייה עם מרכיב ריסוק, שיפשוף במצח באיזור טמפוראלי פריאטלי מצד שמאל, רגישות קלה על פני חוליות הצואר עם הגבלה קלה בתנועות הצואר, סימני שיפשוף בחזה משני הצדדים עם אודם מפושט, הגבלה בכתף משמאל, שפשופים מרובים בגפיים וסימני חבלה ושפשוף בגב.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 8897/20 סקנדריון נ' מדינת ישראל (6.5.2021), שציין כי: "בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית משפט זה על חומרתן הרבה של עבירות אלימות, ובהתאם לכך קיימת מגמת החמרה בענישה בגין עבירות אלו, במטרה להרתיע מפני ביצוען. כך אמרתי בעבר: "האלימות הגואה במקומותינו אינה גזירת-גורל ולא כורח המציאות. יש צורך לשנות את המאזן. במקום שאזרחים ישרים תמימי-דרך יִרְאו ויִרָאו, יחששו לביטחונם, יהיו אלה העבריינים האלימים - בכוח ובפועל - שאימת הדין תפול עליהם, והם יֵרתעו מפני שימוש בנשק קר וחם לשם חיסול חשבונות בעשיית דין עצמית. שינוי המאזן - הסבת יראת האנשים התמימים לאימת אנשי-המדון - צריך להיעשות גם באכיפה ובענישה קשה" (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל, פ"ד סו(2) 772, 798 (2013))".

באילו נסיבות אם כן, יכיר בית המשפט בקיומו של סיכוי כאמור שיצדיק חריגה ממיתחם העונש? על שאלה זו השיב בית המשפט בע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.04.2018) בקבעו: "עד כה לא ניתנה בפסיקה תשובה מחייבת וכוללת לשאלה זו, ומטבע הדברים יש להיתחשב בכל מקרה על נסיבותיו. בקוים כלליים ניתן להצביע על כך שהפעלת הסמכות בסעיף 40ד אינה מוגבלת לעבירות קלות בלבד (ראו למשל: ע"פ 779/15 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.4.2015) (להלן: ע"פ 779/15); ע"פ 3381/16 אלקרינאווי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.7.2016) (להלן: עניין אלקרינאווי); ע"פ 5611/16 סלב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.9.2017) (להלן: עניין סלב); ע"פ 1288/17 מדינת ישראל נ' שנהר [פורסם בנבו] (3.10.2017) (להלן: עניין שנהר)). במקרים קודמים שבהם נידרש בית המשפט להעריך את סכויי השקום במסגרת סעיף 40ד לחוק העונשין הובאו בחשבון, בין היתר, השיקולים המרכזיים הבאים: המוטיבציה שהפגין האדם שהורשע להשתקם; הליך של גמילה מהתמכרות שהוא עובר; הישתלבות מוצלחת בהליכים טפוליים שונים; אינדיקאציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה; הבעת חרטה כנה על המעשים והפגנת אמפתיה כלפי נפגעי העבירה (ע"פ 7459/12 שיבר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (20.6.2013); ע"פ 779/15, בפיסקה 11; עניין אלקרינאווי, בפיסקה 12; עניין סלב, בפסקות 17-16; עניין שנהר, בפיסקה 24). חשוב להבהיר: אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים, והתקיימותו של שיקול זה או אחר אינה מצדיקה בהכרח חריגה ממיתחם העונש משקולי שקום. טעם עקרי לכך הוא שחלק מהשיקולים שהוזכרו לעיל מובאים ברגיל בחשבון במסגרת קביעת העונש בתוך המיתחם (ראו: סעיף 40יא לחוק העונשין). עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות, ניתן לציין ששילוב בין שינוי מהותי בהתייחסות הרגשית לארוע העבירה המתבטא בנטילת אחריות, כפרה והבעת אמפתיה לנפגעי העבירה לבין אינדיקאציות אובייקטיביות לקיומו של תהליך שקומי-טפולי מוצלח וחזרה לדרך הישר, עשוי להצביע על "סיכוי של ממש לשקום" כלשונו של סעיף 40ד(א).

...

לצד האמור בתסקירי שירות המבחן, אני סבור כי מכתבו של המתלונן (נע/1), כמו גם העובדה שהנאשם ראה לפצותו בסכום בלתי מבוטל העומד על סך 40,000 ש"ח, מחזקים את ההתרשמות כי הנאשם מכיר בחומרת הפגיעה שגרם למתלונן ומגלה כלפיו אמפתיה וצער על מעשיו.

על אף האמור, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור בלבד.

בשים לב למקבץ האמור, אני סבור כי יש מקום לחרוג בענייננו ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

הסיכון הרב הטמון בהן לשלום הציבור וביטחונו, הביא לצורך בהחמרת הענישה, צורך אשר בא לידי ביטוי הן בשורה ארוכה של פסקי דין והן בתיקוני החקיקה - תיקון 140 לחוק העונשין, אשר אינו חל בעיניינו של הנאשם, וקודם לכן בתיקון 134 לחוק העונשין, אשר במסגרתו הוחמרה הענישה בגין העבירה של ירי מנשק חם במקום מגורים, ותיקון זה אשר ניכנס לתוקפו ביום 26.7.18, חל בעיניינו של הנאשם.

השמוש בנשק עלול ליצור תחושת חשש, ופחד מפני ביצוע פעולה אלמנטארית שעומדת בליבת חופש התנועה.

...

לסקירת הענישה בעבירות ירי מנשק חם במקום מגורים והחזקת נשק ר' סעיף 8 לפסק הדין שם מפורטת שורת מקרים בהם הוטלו עונשים של 36-42 חודשי מאסר, חלקם בנסיבות חמורות יותר וחלקם בנסיבות חמורות פחות: "בהתאם לכך, נוקט בית משפט זה מדיניות ענישה הכוללת עונשי מאסר ממושכים בפועל בגין עבירות ירי בנשק במקום מגורים כבענייננו. כך למשל בע"פ 1427/21 שוויקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.5.2021) נדחה ערעורו של מי שירה באוויר באזור מגורים 17 כדורים לפחות, ושנגזר עליו עונש של 37 חודשי מאסר בפועל; ובע"פ 1509/20 מדינת ישראל נ' נבארי [פורסם בנבו] (2.7.2020) החמיר בית משפט זה את עונשו של המשיב מ-27 ל-36 חודשי מאסר בפועל בגין ירי של שני כדורים באזור מגורים. אף במקרים שבהם הורשעו הנאשמים בעבירות נשיאת נשק והחזקתו או בעבירת ירי מנשק חם, ולא בירי לעבר מקום מגורים, העונשים הרווחים גבוהים מאלה שהוטלו על המשיבים: בע"פ 1059/21 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.4.2021) דחה בית משפט זה את ערעורו של מי שהורשע בעבירות החזקת נשק ואביזר תחמושת, ירי מנשק חם שלא כדין (סמוך לביתו של המתלונן), איומים והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, ונגזרו עליו 42 חודשי מאסר בפועל; ובעניין חלייחל דחה בית משפט זה ערעור שבו עונשו של המערער, שהורשע בעבירות הובלה ונשיאה של נשק, הועמד על 36 חודשי מאסר". העבירות אשר ביצע הנאשם 2 חמורות ביותר.

לאור כל האמור, אני מוצא כי מתחם העונש ההולם לעבירות אשר ביצע הנאשם, בנסיבות ביצוען, כולל מאסר בפועל הנע בין 4 ל-6 שנים.

לאור האמור, אני גוזר על הנאשם 2 את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 54 חודשים.

בפסק דין מהעת האחרונה שניתן בע"פ 425/23 מדינת ישראל נ Tekeste Teklu ' (04.07.2023) נאמר כי: "בית משפט זה חזר ועמד על הצורך להאבק בתופעת הסכינאות באמצעות ענישה הולמת ומרתיעה, ואין צורך לחזור על הדברים (ראו, מיני רבים, ע"פ 6910/09 הדרה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 [פורסם בנבו] (9.5.2010); ע"פ 6376/11 כבוב נ' מדינת ישראל, פסקה ו [פורסם בנבו] (20.11.2012); ע"פ 7712/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקות כ"ח-כ"ט [פורסם בנבו] (23.5.2013); ע"פ 1997/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (29.8.2013); ע"פ 479/21 עטילה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (26.8.2021)). לא ניתן להפריז באשר לחומרת מעשיו של המשיב, אשר אך בנס לא הובילו לתוצאה קטלנית, והכל בשל ויכוח על עניין של מה בכך." ובע"פ 8897/20 גיא סקנדריון נ' מדינת ישראל (06.05.2021) נאמר: "בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית משפט זה על חומרתן הרבה של עבירות אלימות, ובהתאם לכך קיימת מגמת החמרה בענישה בגין עבירות אלו, במטרה להרתיע מפני ביצוען. כך אמרתי בעבר: "האלימות הגואה במקומותינו אינה גזירת-גורל ולא כורח המציאות. יש צורך לשנות את המאזן. במקום שאזרחים ישרים תמימי-דרך יִרְאו ויִרָאו, יחששו לביטחונם, יהיו אלה העבריינים האלימים – בכוח ובפועל – שאימת הדין תפול עליהם, והם יֵרתעו מפני שימוש בנשק קר וחם לשם חיסול חשבונות בעשיית דין עצמית. שינוי המאזן – הסבת יראת האנשים התמימים לאימת אנשי-המדון – צריך להיעשות גם באכיפה ובענישה קשה" (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל, פ"ד סו(2) 772, 798 (2013)).

המתלונן נטל את הסכין, אותה שמט הנאשם מידו קודם לכן, וביצע תנועות דקירה לעבר הנאשם ששכב מעליו, על מנת להרחיקו ממנו, אך הנאשם לא הירפה ואחז ברגלי המתלונן ומשך אותו לעברו, בעוד המתלונן זועק מכאבים.

...

לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה ונתתי דעתי לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם את נסיבות המקרה דידן מצוי בטווח שבין 30 – 50 חודשי מאסר.

בנסיבות, אני סבור כי יש לגזור את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של המתחם שנקבע לעיל אם כי לא ברף התחתון ביותר.

סיכומו של דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל שמניינם יחל במועד מעצרו ביום 27.9.2022.