החמרה בכאבי גב של נכה צה"ל עקב השירות

בית משפט השלום בירושלים ע"נ 23042-04-15 תיק חצוני: 700474000 בפני כבוד השופט בדימוס יואל צור,יו"ר הועדה פרופ' צבי שטרן, חבר גב' חנה גורדון, חברה מערער יוסי צור ע"י עו"ד רות ביבי ועו"ד אינגריד הר אבן משיב קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום ע"י עו"ד איריס אגסי פסק דין

רקע עובדתי לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 24.2.15 במסגרתה הודיע המשיב למערער כדלהלן: "...בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך הצבאי לבין כאבי הראש מהם הנך סובל. החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניי ולרבות חוות הדעת מיום 13.2.15 של ד"ר אורן כהן. אין בכך כדי לאשר את הטענות העובדתיות שהועלו על ידך". [בפסק דין זה במקום שמו של המערער יירשם צ'] יצוין כי בכל הקשור למערער זה היו כמה עובדות כדלהלן: המערער פנה בשנת 2010 בתביעה להכרה כנכה עקב השרות בצבא.

המשיב הכיר בהחמרה במחלת הפיברומיאלגיה בשל השרות הצבאי, בשיעור של שני שליש מדרגת הנכות הכללית.

...

רקע עובדתי לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 24.2.15 במסגרתה הודיע המשיב למערער כדלהלן: "...בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך הצבאי לבין כאבי הראש מהם הנך סובל. החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניי ולרבות חוות הדעת מיום 13.2.15 של ד"ר אורן כהן. אין בכך כדי לאשר את הטענות העובדתיות שהועלו על ידך". [בפסק דין זה במקום שמו של המערער יירשם צ'] יצוין כי בכל הקשור למערער זה היו כמה עובדות כדלהלן: המערער פנה בשנת 2010 בתביעה להכרה כנכה עקב השירות בצבא.

המערער הגיש על כך ערעור לוועדה הרפואית העליונה וערעורו נדחה ; בעת חקירתו הנגדית [ראו פרוט' עמ' 13ש' 14-16] המערער טען שהעלו לו את שיעור ההחמרה, אך לא הוצג לנו מסמך על כך. המערער פנה בערעור לוועדת הערעורים בראשל"צ וביקש שכלל אחוזי הנכות יוכרו עקב השירות בקשר של גרימה (ולא רק החמרה).

בעמ' 40 לפרוט' הבהיר ד"ר כהן, ואנו מקבלים את חוות דעתו, שהיו 3 סיבות לדחיית תביעת המערער: כאבי הראש של המערער קדמו לגיוסו לשירות קבע; לא הייתה בזמן שירות הקבע עלייה בתדירות הכאבים ; כאבי הראש נמשכו ונמשכים גם אחרי שירות הקבע כאשר הסתיימו המתחים הנטענים; הגישה שהתגבשה בבית המשפט העליון היא ש"אין זה די בכך שיעלה בידו לשכנע כי קיימת אפשרות תיאורטית כלשהי בדבר קיום הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי ובין התהוות המחלה" [ראו רע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' דפנה בן עד].

על בסיס מלוא הראיות שהוצגו לנו אנו קובעים שכאבי הראש שטוען להם המערער אינם קשורים לשירות הקבע.

לאור כל האמור לעיל, הננו דוחים את הערעור.

המלצתו של ד"ר אלפרסון אומצה על ידי המשיב בהחלטתו נשוא ערעור זה. בערעורו נסמך המערער על חוות דעתו של ד"ר גיל סווירי, אשר סבור כי את כאבי הגב של המערער יש לייחס לאותם ממצאים דיסקאליים אשר התעוררו מפאת שרותו הצבאי.

לדעת המערער בסיכומיו, מפאת ההיסטוריה הרפואית שלו, ההלכות משפטיות הרלוואנטיות וחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, יש לקבוע כי בין שרותו הצבאי לבין נכותו מיתקיים קשר של גרימה ולא רק של החמרה.

לא מצאנו במקרה זה טעם שלא לקבל את קביעתו של ד"ר אנג'ל, ומקובלת עלינו חוות דעתו לפיה המערער אכן סובל מפגימה – הגם שמובן כי שיעורה של הנכות אינו עניין להכרעה בהליך זה, ויש לזכור כי אף מיגבלה מינימאלית או כאבים כרוניים הם בגדר נכות על פי חוק (וראו בעיניין זה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"ו 49262-12-21) השאלה השנייה, ובדרך כלל השאלה הסבוכה יותר, היא שאלת קיומו של קשר סיבתי בין אותה פגימה אצל המערער לבין שרותו הצבאי.

...

התביעה נדחתה בהחלטה מיום 26.02.2022, ועל החלטה זו נסוב ערעור זה. לאחר ששמענו את המערער ואת המומחה מטעם הוועדה, ד"ר דוד אנג'ל, ולאחר ששבנו ושקלנו את טענות הצדדים ובחנו את החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולייחס את מלוא נכותו של המערער לשירותו הצבאי.

בנסיבות אלה, כאשר המערער החל להתלונן לראשונה על כאבים בשירות, לאחר אירוע ספציפי, תלונותיו תואמות את ממצאי בדיקות הדימות ולא נמצא אירוע משמעותי מאוחר לשירות שהשפיע על מצבו, אנו סבורים שההלכה המשפטית היא שיש לייחס תרומה מלאה של השירות למצבו.

אכן, לא מצאנו כי תנאי השירות של המערער בכללותם היו פיזיים או קשים בצורה יוצאת דופן וקשה לייחס להם מעמד של אירוע מיקרו-טראומה מתמשך (וראו את פסיקת ועדה זו לאחרונה בע"נ 70629-11-18 פלוני נ' קת"ג).

אנו מצאנו כי ההלכות הפסוקות מורות שהיקף הקשר הסיבתי-משפטי במקרה מסוג זה הוא מלא.

לאור כל השיקולים שנסקרו דלעיל מצאנו כי התקיים קשר סיבתי-עובדתי בין תנאי שירותו של המערער לבין הפגימה הדיסקלית שגרמה לנכותו בשיעור שאנו מעמידים על גרימה מבחינת הקשר הסיבתי-משפטי, ולפיכך אנו מקבלים את הערעור במלואו.

ההליך מדובר בעירעור על החלטות המשיב מיום 27.10.20 בבקשת המערער להכרת זכות נכה מיום 22.8.18 בה נקבע בהתאם לחוות דעתו של פרופ' מיכאל אהרנפלד מיום 10.6.20, כי הפיברומיאלגיה של המערער החמירה חלקית תוך כדי ועקב השרות הצבאי בשיעור של מחצית מדרגת הנכות הכוללת, שלאחריה התקבלה הודעת המשיב מיום 22.7.21 כי הועדה הרפואית העליונה קבעה את נכותו בשיעור של 15% מתוך דרגה כוללת של 30%, מיום 2.5.18 – יום שיחרורו משירות חובה, ולאור זאת הוא זכאי למענק חד פעמי על פי הוראה שתנתן לו לאחר תקופה של 60 יום מיום מתן ההחלטה.

לאור זאת סבר שהמערער פיתח פיברומיאלגיה בשירות הצבאי כאשר קיים לכך רקע עם סיפור עבר של כאבי צואר וגב עם לסג חיובי של 60 מעלות, עוד טרם הגיוס, שבמקרים רבים מוביל להתפתחות פיברומיאלגיה אף ללא חבלה, וברור לטעמו כי תיסמונת הפיברומיאלגיה לא נגרמה בשל השרות ותנאיו כאשר כאבי הגב מהם סבל לפני הגיוס חזרו מיד בסמוך למועד הגיוס, ולאור החבלה המתוארת בתיק שלכאורה החמירה את תלונותיו המליץ להכיר בהחמרה של 50% עקב השרות.

...

בתצהיר מיום 16.8.22 חזר על עיקרי הדברים והוסיף שחרה לו מאוד שלקח זמן רב בו נמשך הסבל שלו כשהיה בספינה כשהכאבים התגברו, בעוד שהוא עשה מאמצים והתעלם מהחבלה בירך, וכן שנאמר עליו שהיה בעל מוטיבציה גבוהה מאוד, ובסופו של דבר בעקבות הכאבים הידרדר מצבו מאוד והוא לא תפקד כלוחם אלא בעבודה משרדית קטנה והיה רוב הזמן בחדר.

לאחר עיון במכלול הראיות ובטענות הצדדים , נראה לנו שהתשובה לכך הינה כדעת המומחית מטעם המערער.

בעניין זה נראה לנו שיש להעדיף את מסקנת המומחית מטעם המערער שלא ניתן לקבוע על פי הראיות שהובאו שהיה בתיעוד הרפואי שקדם לגיוס, עליו הצביע המומחה מטעם המשיב, כדי להוכיח שהייתה לו תרומה להתפרצות הפיברומיאלגיה או להחמרתה.

הכרעה לאור האמור אנו קובעים שיש להכיר בנכות המערער בשל פיברומיאלגיה כנכות שנגרמה במלואה עקב השירות, ומחייבים את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

בפתח חוות דעתו מיום 25.11.84 ציין ד"ר הרר כי הוא נתבקש לחוות דעתו "על הקשר בין השירות והחמרה בכאבי גב תחתון". בחוות דעת זו ציין המומחה כי "בעיון במסמכים מקופת חולים מתברר שסבל מכאבים בגבו התחתון בעקבות חבלה ישנה משנת 76-75. מתקבל על הדעת שהחבלה הנדונה (הכוונה לארוע משנת 1983 – א.ס) גרמה להחמרה זמנית של הכאבים מהם סבל קודם לכן. אין קשר של גרימה בין הכאבים בגבו והשרות". על יסוד חוות דעת זו החליט המשיב, ביום 8.2.85, לדחות את התביעה להכרת זכות, בנמקו כי "ההפרעות בגב מהן הינך סובל הנם כתוצאה משינויים נווניים שהיו קיימים עוד לפני שירותך" (להלן – "החלטה המקורית").

חוות דעתו של ד"ר אדמוני מבקשת לשכנע שיש לזקוף את כל נכותו של המערער בעמוד שדרה מותני – גב תחתון, לשירות הצבאי.

החלטת המשיב במקור (זו משנת 1985) קבעה כי הנכות לא נגרמה "עקב השרות הצבאי", כאשר המשיב מטעים שהבעיות בגב היו קיימות עוד לפני השרות.

המסקנה העולה מכל האמור היא שבעוד שהארוע משנת 1983 היה מחולל תביעתו המקורית של המערער בשנת 1983, ועמד אז במוקד טיעוניו, הרי שהמשיב בחן, הלכה למעשה, טענה לקשר בין השרות הצבא בכלל לבין הנכות בגב, כאשר בשלב ראשון הוא דחה לחלוטין קשר בה, ובהמשך, ובעקבות ההליך הראשון, הסכים להכיר בקשר מסוג החמרה.

...

המסקנה העולה מכל האמור היא שבעוד שהאירוע משנת 1983 היה מחולל תביעתו המקורית של המערער בשנת 1983, ועמד אז במוקד טיעוניו, הרי שהמשיב בחן, הלכה למעשה, טענה לקשר בין השירות הצבא בכלל לבין הנכות בגב, כאשר בשלב ראשון הוא דחה לחלוטין קשר בה, ובהמשך, ובעקבות ההליך הראשון, הסכים להכיר בקשר מסוג החמרה.

סיכומם של דברים, סבורני שהמערער רשאי היה במקרה דנן להעלות, במסגרת תביעה לפי סעיף 35 לחוק הנכים, טענה לפיה יש לזקוף את כל הנכות בגב לשירות הצבאי – הן נוכח האירוע משנת 1983 והן נוכח תנאי השירות – בהסתמך על ראיה חדשה בדמות חוות דעתו של ד"ר אדמוני.

הואיל וכך, ומכיוון שקיים פער בין חוות הדעת בשאלה הרפואית הנוגעת לקשר סיבתי כאמור, ועל מנת לסייע לוועדה להכריע באופן נכון וצודק בטענות הצדדים, סבורני שיש מקום למנות מומחה רפואי מטעם הוועדה אשר יתייחס לסוגיית הקשר הסיבתי בין הנכות כיום לבין השירות הצבאי, לרבות השאלה האם יש לזקוף את יתרת הנכות שאינה מיוחסת לאירוע משנת 1983, לתנאי שירותו הצבאי של המערער.

לדבריה היו לה כאבי ברכיים לפני הגיוס, והכאבים של הגב של הירך התחילו במהלך השרות הצבאי והבקשה שהוגשה בשנת 2016 לא הייתה שייכת לתנאי שירות אלא לחבלה.

לטענתו, כדי להוכיח את גרסת המערערת, לפיה היא נפלה עקב ותוך כדי השרות עקב החמרה במחלת גמישות היתר, עליה להוכיח קודם כל החמרת הגמישות יתר עקב השרות הצבאי ולהוכיח שהנפילה קרתה בשל החמרה זו ולא בנסיבות של תאונת סקי, מה עוד שהיא טוענת לכאבי גב וברך.

כן קבע, שיש רישום טרם השרות על כאבי ברכיים, תלונות על הברך לאחר החבלה בסקי ומציע הערכת נכות לברך שמאל וגב תחתון.

...

לכן לא מצאנו קשר סיבתי בין תחלואת עמוד שדרה, כאבי גב תחתון וברכיים לבין השירות הצבאי.

שוכנענו שהחבלה שאירעה לה במהלך חופשת הסקי בחו"ל (גם לשיטת ד"ר מארקושביץ מטעמה), גרמה לחוסר יציבות של הברך שהשפיעה על מצב הגב.

כיוון שלא מצאנו כל קשר סיבתי בין תלונות המערערת לשירות הצבאי, הערער נדחה המערערת תשלם הוצאות בסך 5000 ש"ח ד"ר חנינא קכל עו"ד ענת סבידור ניתן היום, ט' ניסן תשפ"ד, 17 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.