החלת תנאי פרישה רטרואקטיבית ברשות השידור

עוד טענה רשות השידור, כי בהסכם ההבראה לא נזכרו תנאי פרישה, ואילו להצעת הפרישה שהוצעה לו במכתב מיום 30.6.02 הוא סרב, כמו גם להצעת הפרישה המפורטת שבאה בהמשך, ובחר לנהל הליכים משפטיים רבים בעיניין זה, כך שהוא אינו יכול ליצור "קיבול בדיעבד" להצעת הפרישה בחלוף שנים כה רבות מהמועד שבו הוצעה.

בדיון זה, בתגובה לדברי ב"כ של מר ישראלי כי הוא צריך לקבל לפי הסכם 2002 גמלה בשיעור 68.30 %, הגיב ב"כ רשות השידור בזו הלשון (עמ' 1 ש' 16 – עמ' 2 ש'1 לפרוטוקול מיום 12.7.10): "הסדר 2002 אינו קשור לממונה על הגימלאות ולא לרשות השידור. רשות השידור היתה בחוץ. רשות השידור כזרוע הקשורה לממונה על הגימלאות. הסכם המעבר החיל זכויות שאינם קשורות לדיון. התזמורת עשתה מבצע פרישה בשנת 2002. היה הצעה לפרישה מוקדמת שמי שחתם עליה קבל תנאים מסוימים שרשות השידור לא היתה חלק מהסכם זה. רשות השידור לא היתה מעורבת בהסכם 2002 ולא היתה צד לו. ניתנה הסכמה לגבי דברים מסוימים הקשורים לתקופת העבודה של העובדים, במסגרת הסכם המעבר נוצר רצף, התזמורת מגיעה להסדרים עם ועד עובדים רשות השידור לא יכולה לממן זאת ולא התבקשה לכך. מדובר על 68% זו פנסיה שרשות השידור צריכה לאשר אותה. הוא עבד בעמותה הוא לא היה עובד מדינה. זו עמדתנו. דברנו עם הממונה על הגימלאות. האיש התבקש לחתום על הסכם מסוים, הוא לא חתם עליו. אין על כך חולק." למעשה ב"כ רשות השידור מסביר מדוע מר ישראלי איננו זכאי לתנאים שהוצעו לו על ידי התזמורת בשנת 2002, ובכללם פנסיה בגובה 68%, (אשר אין מחלוקת כי נתון זה אכן נכלל במסגרת ההצעה של התזמורת, כאמור במכתבה של הגב' רונית ברמט-עמר מיום 30.6.2002).

...

נציין, כי בהתאם לפסק הדין החלקי בו נקבע כי "קביעות בית הדין האזורי בדבר חוסר תום לבו של מר צימרמן, מי שהיה מנהל כוח אדם ברשות השידור, תבוטלנה" - הרי שטענותיו של מר ישראלי ככל שהן מבוססות על חוסר תום לב לכאורה של רשות השידור - דינן להידחות.

אשר על כן, לאור האמור לעיל, אין מנוס מלדחות את הערעור שכנגד.

סוף דבר - הערעור שכנגד נדחה.

בישיבת דירקטוריון מיום 13.10.10 קרא הדירקטוריון לתובע לחזור לעבודה, אך הוא סרב ובמקביל ניהל עם תורג'מן מגעי פשרה במטרה להשיבו לעבודה ולחלופין, לסכם איתו תנאי פרישה.

[דב"ע (ארצי) ל/1-3 זמל הומן – דואיב גילה, פד"ע א' 18 (1970); דב"ע (ארצי) ל/3-18 בנציולוביץ – "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב' 41 (1970); דב"ע (ארצי) לב/3-58 רשות השידור – מאיר אשל, פד"ע ד' 298 (1973); דב"ע (ארצי) 1-3 מפעלי ים המלח בע"מ – שיינין, פד"ע כב' 271 (1990).

הכינוי אשר ניתן בדיעבד להודעה זו, חופשה או השעיה, אינם משנים את מסקנתנו.

לפיכך חלים התנאים הסוצאליים הקבועים בהסכם ההעסקה, למעט לענין דמי ההיסתגלות.

...

התקשרות לפרסום בעלות של 6,000,000 ₪ ללא אישור הדירקטוריון – טענה זו דינה להידחות ולו מהטעם שלא התבקש סעד כספי בגינה.

התוצאה איפוא כי התביעה שכנגד נדחית.

תביעת התובע כנגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית.

המבקשת חתמה על כתב קבלה וסלוק, שהיה תנאי לקבלת תנאי הפרישה המיטיבים, אולם בפועל התברר לה בדיעבד, כי הופחת מסכום מענק הפרישה סך של 50,022 ₪ בגין פיצוי פיטורין שקבלה המבקשת בעבר.

על גבי הדו"ח עצמו נכתב במפורש כי הוא "להמחשה בלבד" וכי הסכומים הסופיים יחושבו במועד סיום יחסי עובד-מעביד: "(1) הנתונים המפורטים בתדפיס מבוססים על נתונים שנמסרו ע"י רשות השידור ומיועדים להמחשה בלבד. תדפיס זה אינו מהוה ייעוץ לעניין מיקסום זכויותיך בקשר לפרישה. זכויותיך תקבענה בהתאם להסכם שנחתם/ייחתם מול המעסיק ואין מיסמך זה מתיימר להוות "הצעה" בעלת תוקף משפטי.

" ביחס לסימולציה ומעמדה, ראוי להפנות לפרוטוקול הדיון בבג"צ 6640/17 ארגון העיתונאים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' הממונה על השכר במשרד האוצר ואח' מיום 20.11.17 (עמ' 18): "כבוד השופט א' שהם: אנחנו, כמו שאתם יכולים להבין, השקענו המון זמן בהכנת התיק, אנחנו כבר שעתיים וחצי מתדיינים. על דעת כל חבריי, נמליץ לכל העובדים לחזור בהם מכל העתירות בכפוף להבהרות פרטניות... העתירה האחרונה, אנו ממליצים לעותרים לחזור בהם מן העתירה. לא שוכנענו שהיתה כאן התחייבות שניתן להסתמך עליה, לא בהסכם מ-2015, לא בנספח 4 ובודאי לא בסימולציות לאור שהמדינה הבהירה וכנראה זה היה ברור שזה חל לגבי מי שלא עובר לתאגיד, ובמסמך עצמו כתוב שלא מהוה שום התחייבות ולכן זה לא מבסס טענת הסתמכות. לכן, אנו ממליצים שגם העותרים כאן יחזרו בהם מן העתירה. בגדול, זו תהא עמדתנו אם נצטרך לכתוב ואנו ממליצים כן לחזור מהעתירה ואז נבקש שלא לעמוד על הוצאות, כי אם יינתן פסק דין הדבר יהא כרוך בהוצאות". המשמעות היא כי הסימולציה אינה מהוה הסכם משפטי, אלא הדמיית תנאי פרישה, שנמסרה לעובדי הרשות במהלך המגעים עימם לקראת סיום עבודתם.

...

להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו. ראשית, איני סבור כי נחתם עם המבקשת הסכם פרישה אישי.

" ביחס לסימולציה ומעמדה, ראוי להפנות לפרוטוקול הדיון בבג"צ 6640/17 ארגון העיתונאים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' הממונה על השכר במשרד האוצר ואח' מיום 20.11.17 (עמ' 18): "כבוד השופט א' שהם: אנחנו, כמו שאתם יכולים להבין, השקענו המון זמן בהכנת התיק, אנחנו כבר שעתיים וחצי מתדיינים. על דעת כל חבריי, נמליץ לכל העובדים לחזור בהם מכל העתירות בכפוף להבהרות פרטניות... העתירה האחרונה, אנו ממליצים לעותרים לחזור בהם מן העתירה. לא שוכנענו שהיתה כאן התחייבות שניתן להסתמך עליה, לא בהסכם מ-2015, לא בנספח 4 ובוודאי לא בסימולציות לאור שהמדינה הבהירה וכנראה זה היה ברור שזה חל לגבי מי שלא עובר לתאגיד, ובמסמך עצמו כתוב שלא מהווה שום התחייבות ולכן זה לא מבסס טענת הסתמכות. לכן, אנו ממליצים שגם העותרים כאן יחזרו בהם מן העתירה. בגדול, זו תהא עמדתנו אם נצטרך לכתוב ואנו ממליצים כן לחזור מהעתירה ואז נבקש שלא לעמוד על הוצאות, כי אם יינתן פסק דין הדבר יהא כרוך בהוצאות". המשמעות היא כי הסימולציה אינה מהווה הסכם משפטי, אלא הדמיית תנאי פרישה, שנמסרה לעובדי הרשות במהלך המגעים עמם לקראת סיום עבודתם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לאחר סגירתה של רשות השידור הוא החל להיות מועסק בתאגיד השידור החדש "כאן". בהסכם העקרונות שנחתם בין רשות השידור, משרד האוצר (להלן: המשיב) וארגוני העובדים הרלוואנטיים בנוגע לסגירתה של הרשות, נקבע כי עובדיה יקבלו תנאי פרישה מיטיבים לפי תחשיב פרטני שייערך לכל עובד.

המשיב ציין עוד כי כלל העובדים יודעו על המועד האחרון לחתימה, והדגיש כי עובדים אחרים שחתמו לאחר המועד משתייכים לקבוצות חריגות שעליהם חלים הסדרים אחרים (כדוגמת פרילאנסרים שהוכרו כעובדים רק לאחר סגירת הרשות).

באשר לטענה לפיה העותר לא ידע על המועד האחרון לחתימה על כתב הסילוק ועל תנאי ההסכם, המשיב טוען כי הדבר לא מתיישב עם העובדה שנכח בכנס הפרישה שבו הועברו לו המסמכים הרלוואנטיים, כמו גם עם העובדה שקבל, כיתר העובדים, מסרונים שהבהירו מהו המועד האחרון שנקבע לעניין זה. יתר על כן, המשיב טוען כי אישור תנאי פרישה מיטיבים לעותר על בסיס חתימה מאוחרת על כתב הסילוק יעלה כדי הפלייתו לטובה לעומת העובדים שויתרו על הגשת תביעות, וכי אין לקבל את עמדתו המנסה "להנות מכל העולמות". המשיב מדגיש עוד שמועד החתימה נקבע בהסכמה עם אירגוני העובדים, וכי מתן אפשרות לעובדים לנהל הליכים משפטיים במקביל לקבלת תנאי הפרישה המיטיבים בנגוד להסכמות אלה עלולה להוביל לכך שבעתיד לא ניתן יהיה להגיע להסכמות דומות מתוך החשש להפרתן בדיעבד.

...

לנוכח כל האמור, המשיב סבור כי לא קיימת עילה להתערבות בהחלטתו.

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בנספחיה ובתשובות לה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סוף דבר: העתירה נדחית.

טענות הממונה על השכר (המערער) המערער טען כי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 מקנה לו מעמד בכל הנוגע לאישור שכרם ותנאי עבודתם של עובדי גופים נתמכים וגופים מתוקצבים כמשמעותם בחוק זה, סמכות הממונה היא סטאטוטורית ועל כן בסמכותו לקבוע תנאים לזכאות לתנאי פרישה מיטיבים לעובדי רשות השידור.

על אף האמור, הממונה בחן את תנאי העסקתם של עובדים אלו ועל מנת למנוע פגיעה בעובדים אשר הועסקו בצורה פוגענית ובתנאים נחותים מעובדים אחרים איתם עבדו כתף אל כתף והעסקתם כעובדי שוברי תשלום הייתה מתוך אינטרס מובהק של רשות השידור, אישר הממונה לפנים משורת הדין בדיעבד את שכרם בתקופה זו לשם קביעת זכאותם לתנאים מטיבים.

דרישת המשיב היא לקיים את המכתב כמשמעו ולא להוסיף פרשנות ותנאים שאינם כתובים בו. באשר לחשש מפני תביעות של אחרים מציין המשיב כי מדובר בטענה שנטענה בעלמא וכי בפועל לא הוגשו תביעות על ידי עובדים נוספים בדרישה להחלת החלטת המפרקת גם עליהם.

...

מקובלת עליי פרשנות המפרקת לתנאי (ג) במכתב הממונה, הקובע כי "שכרו ותנאי העסקתו אושרו על ידי הממונה". משלא נכתב במפורש אחרת הרי שדרישה זו מתייחסת לאישור הממונה בעת פרישת העובד ולא מדובר בתנאי הדורש אישור בכל נקודת זמן בכל משך ההעסקה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ערעור הממונה על השכר נדחה.

בשים לב להליכים אותם נאלץ המשיב לנהל, המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪, תוך 45 ימים מהיום.