החלת עבירת המתה בנסיבות אחריות מופחתת למפרע

]השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו בהוראת המעבר שנקבעה בסעיף 25(ג) לחוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019 (להלן: תיקון מס' 137 או התיקון), לגבי תחולתה של הרפורמה בעבירות ההמתה על מי שהורשע ברצח בנסיבות סעיף 300א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), טרם כניסתה לתוקף של הרפורמה.

כך, הוראת סעיף 25(ג) לתיקון קובעת כי מי שהורשע בעבירה לפי סעיף 300א לחוק, יראו אותו כמי שהורשע בעבירה של "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת" לפי סעיף 301ב(א) או סעיף 301ב(ב)(2) או סעיף 301ב(ב)(3) לחוק העונשין כנוסחו לאחר התיקון, ועונשו המירבי יהיה העונש שנקבע באותו סעיף, לפי העניין, וזאת כאמור בסעיף 5(ב) לחוק העונשין.

למעלה מן הצורך, לגופו של עניין, יובהר כי אין לשעות לטענות העותרים כי לא ניתן להשלים עם תחולה רטרואקטיבית אוטומאטית, ללא הפעלת שיקול דעת על ידי בתי המשפט לכל מקרה ומקרה, בהיתחשב בסיכון הצפוי לחיי-אדם כתוצאה מההקלה הצפויה בעונש.

...

כמו כן נטען כי דין העתירה להידחות גם לגופה בהיעדר עילה לביטולו של סעיף החוק הנתקף בעתירה, הן בפן המהותי והן בפן הדיוני.

אין גם כל מקום לקבל את הטענה לפגם בהליך החקיקה, שעה שלא הוצגה כל תשתית לקביעה כי נפל פגם היורד לשורש הליך החקיקה המצדיק התערבות של בית משפט זה. גם לעמדת משיבות 1 ו-2 (הכנסת וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת; להלן: הכנסת ו-הוועדה בהתאמה), דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה בחקיקה ראשית של הכנסת.

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היעדר עילה להתערבות בית משפט זה. כאמור עיקר טענות העותרים נסובו על פגמים שנפלו, לטענתם, בהליך החקיקה.

אחרי כל זאת אפוא, אין העתירה מגלה עילה המצדיקה את הסעד הקיצוני המבוקש על ידי העותרים, ביטולה של הוראת חוק, והיא נדחית בזאת.

(ג) ייחודה של עבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת הרישא של סעיף 25(ג) לתיקון קובעת כי: "על עבירה שבוצעה לפני יום התחילה וניתן פסק דין חלוט בעיניינה, יחול הדין הישן". עינינו הרואות כי לשון הסעיף, על פניו, עומדת בנגוד לכלל לפיו חיקוק מקל בפלילים חל למפרע, המעוגן בסעיף 5(ב) לחוק העקרי.

...

נראה לי כי התוצאה הראויה היא שימת דגש דווקא על עונש המאסר בפועל.

אין בידי לקבל את העמדה לפיה כלל הפרשנות המצמצמת מחייבנו להכשיר פרשנות לשונית אשר יישומה מובילנו לתוצאות משוללות היגיון משפטי העומדת בסתירה לעקרונות היסוד של השיטה, הגם שהיא מקלה עם נאשמים.

סוף דבר השאלה העומדת לפנינו היא כזו שראוי היה שהמחוקק יסדירה במסגרת התיקון לחוק העונשין.

ממילא, נקודת המוצא לתחולתה של עבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת למפרע על מי שהורשע ברצח, היא כי יש לבחון את האמור בפסק הדין שבו נגזר העונש המקל בלבד, ואין לבחון מחדש את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה שבו הורשע אדם ברצח (ראו גם עמ' 5–52 לפרוטוקול הדיון בעיניין סעיף 25(ג) לתיקון 137 בועדת חוקה, חוק ומשפט; בג"ץ 5293/19 סלומון נ' כנסת ישראל, פסקה 10 (19.11.2019); ע"פ 2928/20 ביטון נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (24.11.2020)).

...

סעיף 25(ג) לתיקון 137 מתוחם, ומורה בפירוש כי "על עבירה שבוצעה לפני יום התחילה וניתן פסק דין חלוט בעניינה, יחול הדין הישן". יוצא אפוא, כי אך ורק באותם מקרים שבהם כבר נקבע כי יש לגזור את עונשו של מי שהורשע ברצח בהתאם להוראות סעיף 300א, מורה הסעיף כי עבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת תחול למפרע ותיוגו כרוצח יבוטל (ראו גם פרוטוקול ישיבה מס' 752 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-20, עמ' 33–40 (31.12.2018) (להלן: פרוטוקול הדיון בעניין סעיף 25(ג) לתיקון 137 בוועדת חוקה, חוק ומשפט)).

סוף דבר, אני סבור כי יש לדחות הערעור, ולהותיר את עונש המאסר בפועל של 20 שנות מאסר בפועל, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, וכך אציע לחבריי לעשות.

אך מסקנה זו, הרי, איננה מפורשת בפסק הדין קמא – אלא מהווה תוצאה של הפעלת שיקול דעת שיפוטי בהתבסס על הכתוב בו. על כן, מוסכם כי המטרה איננה לפתוח את תיק הראיות מחדש בעת הפעלת סעיף 5(ב), אך במצב שבו לא ברור מהי העילה למתן ענישה מופחתת, אך כן ברור כי בית המשפט בחר לגזור עונש מופחת – או אז מתפקידו של בית המשפט להשלים את החסר כדי לעמוד במצוות המחוקק, זאת כדי לתת ביטוי לתרגום המבוקש בין עולם משפטי הכולל את סעיף 300א לבין זה שאיננו.

על כן, כך נקבע, נקודת המוצא לתחולתה למפרע של עבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת לגבי מי שהורשע ברצח, היא כי יש לבחון את האמור בפסק הדין שבו נגזר העונש המקל בלבד, ואין לבחון מחדש את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה שבו הורשע אדם ברצח.

...

בנסיבות אלו, כך נקבע, יש לדחות את הערעור ולראות במבקש כמי שביצע עבירת המתה בנסיבות של אחריות מופחתת לפי סעיף 301ב(ב)(2) לחוק ולהורות על קיצור עונשו לתקופה של 20 שנה.

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בעבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת (סעיף 301ב לחוק).

נטען, כי בחינה זו נעשית בהכרח בדיעבד, ובתיקים מסוימים רק בשלב שלאחר הכרעת הדין ואף בשלב העירעור.

המצב השני, הוא כאשר העבירה בוצעה "לפני יום התחילה וטרם ניתן פסק דין חלוט בעיניינה". במקרה כזה, נקבע כי יחולו הוראות סעיף 5(א) לחוק, שלפיהם "נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק-דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על הענין החיקוק המקל עם העושה". עוד נקבע, כי בבוא בית המשפט לקבוע מהו הדין המקל עם העושה, יבחן את מלוא ההסדר הקבוע בחוק לעומת ההסדר שהיה קבוע בחוק לעניין גרימת מוות ערב יום התחילה (סעיף 25(ב) לתיקון).

...

נראה לי שנישאר בנוסח שזה כתוב" (ישיבה 544, בעמוד 22).

מכאן מתחייבת המסקנה כי גם נסיבה מחמירה זו, אינה מתקיימת.

סוף דבר מכלל טעמים אלו אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, ונורה כי חלף הרשעת המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300א(א)(2) לחוק, בנוסחו טרם הרפורמה בעבירות ההמתה, יורשע בעבירת רצח לפי סעיף 300(א) לחוק.