החלקה על הרצפה עקב חומר ניקוי

התובע תיאר את המקרה כדלקמן: "בשעה 12.00 בלילה התחלתי לנקות מקררים, אני ועובד אחר בשם אמיר. מדובר במקררים תעשייתיים... באותו יום היה גזר קפוא ואז מוציאים את זה לקומה התחתונה כי המקרר שתי קומות, ואז אנו שמים חומרים על הברזל של המקרר... ריצפה, קירות והכל, אני עמדתי בקומה השנייה במקרר ואמיר עמד בחוץ, שמנו חומר והפעלנו את המקרר כדי שהמאווררים יפעילו את החומר. בנתיים אני הוצאתי גזר ואחרי רבע שעה נהייה לי קר והמקרר היה סגור והתחלתי לנשום חומרים ופתאום התעוררתי בבית חולים עפולה. אמבולנס פינה אותי". התובע נישאל האם נפל או פשוט איבד הכרה וענה "אני קבלתי סחרחורות מהריח וניסיתי לקרוא לעומר ולא הצלחתי ופתאום נפלתי לקומה הראשונה של המקרר. זה בערך גובה של כ-3 מ' וכשנפלתי נפלתי על הגזר בקומה הראשונה למזלי ונפלתי על הקרח ונשארתי שם בערך חצי שעה עד שמצאו אותי ונהייה גוף כחול". התובע העיד, כי אף אחד לא ראה את הנפילה שלו וכן כי חומרי הניקויון בהם השתמש היו חומרים כימיים שאסור לגעת בהם.

העד העיד כי בכל תקופת עבודתו לא קרה שעובד ניקיון הסתחרר בגלל חומר הניקוי.

עיקר טענות הנתבע בסיכומים מטעמו – בסיכומי הנתבע נטען, כי מדו"ח הנט"ן עולה, כי 10 דקות לפני הגעת הניידת התובע נמצא שכוב על ריצפת המקרר ללא סיפור של נפילה וללא חבלות ובהכרה מלאה.

...

בשל חוסר אמינותו של התובע, איננו מקבלים את גרסתו כי הוא זוכר פוזיטיבית שהוא נפל מקומה שניה לקומה ראשונה, שכן הוא לא זכר אירוע זה בעת שאושפז בבית החולים ובשלב זה אנו משאירים ענין זה בסימן שאלה.

עם זאת – מאחר ומדובר בפסיקה בתחום הסוציאלי ומאחר ואיננו יכולים לשלול לחלוטין את גרסתו של התובע, אנו סבורים כי יהיה זה נכון להפנות למומחה שימונה כבר בשלב הראשון שאלה בעניין.

נציין, כי לאור טענת התובע כי ההתמוטטות נגרמה כתוצאה מחשיפה לחומרי ניקיון, אנו סבורים כי יש למנות מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית.

טענתה של התובעת באותו תצהיר כי הנתבע שפך חומר בכוונה חומר מחליק "במדריגות וכן בפרוזדור המעבר", אינה בהכרח סותרת את העובדה שהחליקה בעת שהלכה במסדרון המשותף, אף אם נכתב באותו תצהיר: "ואכן אני החלקתי בגלל החומר ששפך על המדריגות". הנתבע גם בחר שלא לחקור את התובעת על הקושי הלכאורי שהוא מוצא בגירסה שבתצהיר, כאמור.

אך הנכס שגרם לנזק הוא גם תוספת של מעשי או מחדלי ידי הנתבע או מי מטעמו, בדמות החומר המחליק שנמרח ונותר על הריצפה כחלק מפעולת השטיפה, שהוא מצהיר שהוא "מיתנדב" לקחת על עצמו בשגרה (גם אם באמצעות בתו או אישתו); זאת – כאשר אני מוצא כי מהעדויות עולה שלא בכדי הוא "מיתנדב" לפעולה זו, אלא - בשל העובדה שהתנהלות העסק באותו בנין היא פוטנציאל ללכלוך וזיהום משמעותי.

סעיף 54 לפקודה קובע: "כל ריצפה, דרגה, מדרגות, מסדרון ומדרכת מעבר יהיו ממבנה טוב ויקויימו כראוי". במסגרת סעיף 1 לפקודה הוגדר: "'קיים' – קיים במצב יעיל, בכושר הפעלה יעיל, ובמתוקן היטב, ובמקום המיועד למדרך אדם – במצב המונע החלקה"; לפיכך, מחובת הנתבע היה להבטיח שמשטח המסרון המשותף באופן שמקום המיועד למדרך אדם, יהיה במצב המונע החלקה, לרבות - החלקה מחומרי נקוי והחלקה.

...

סוף דבר דין התביעה להתקבל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל – התביעה מתקבלת, כך שהנתבע ישלם לתובעת סך 12,800 ₪.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט סך כולל של 2,995 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמה.

לגירסת התובע, ביום הארוע הוא פנה למחסן של מקום העבודה בכדי לקחת חומרי נקוי שנדרשו לו להמשך עבודות הנקיון, אך אחראי המחסן באותה העת, מר ראאפת דאבס (להלן: דאבס) סרב לתת לו את חומרי הניקיון, ולאחר דין ודברים ביניהם, תקף דאבס את התובע והכה אותו באמצעות מנעול גדול, ובעקבות כך נפגע התובע קשה בראשו.

למחרת היום, ולאור חומרת פגיעת הראש, הועבר התובע – בסיוע של המנהל עימאד – להמשך טפול בבית חולים מאיר בכפר סבא, ולבסוף לבית-חולים בילינסון שבפתח-תקוה.

בית הדין (כב' השופט אילן סופר) פסק כך: "נמצאנו למדים כי הסיכון בעטיו ניחבל המערער הוא לא חלק מסיכוני מקום העבודה, שכן גם אם מדובר בדוור ההולך ברחוב, סכוני הדרך שלו הם הסיכונים של כל אזרח אחר ההולך באותו מקום. זאת, כל עוד מדובר בפעולה שנגרמה בשל סיכון אישי שלקח על עצמו. כאן, הרמת השרשרת לא יכולה להיות קשורה לעבודתו, שלא כמו שניתן היה לומר על מי שברגיל עוסק בניקוי רחובות. המערער בחר לשים את השרשרת בעגלתו, בחר שלא להחזיר את השרשרת למי שטען שהיא שייכת לו, ונקלע לעימות. כל אלו רחוקים מהעבודה ואינם קשורים בה. זה לא העובד או הדוור המחליק על המדרכה בזמן העבודה שכרוכה בסכוני עבודה כשמדובר בדוור. גם אין זה המקרה של דוור הנקלע בדרכו לתגרה, ושלא בטובתו נפגע ממנה כאשר נאלץ לעבור בין האנשים. בכל אלו יש כדי להראות כי הסיבה לפגיעה קשורה לסכוני הדרך ולא כפי שבמקרה שלפנינו, בעצם בחירת המערער להרים שרשרת, להעביר אותה לקניינו ולסרב להחזירה לטוען לבעלות עליה – שהן כולן פעולות שאינן חלק מסיכוני מקום העבודה שעליו חלה חזקת הסיבתיות בסעיף 83". על רקע כל האמור, נפנה לבחון את המקרה שלפנינו.

וכך מסר דבאס בחקירתו "הוא דחף אותי ואני דחפתי אותו והוא נפל על הקצה שם של המנעול"; רביעית הנתבע טען כי התובע מסר מספר גרסאות לארוע, אך איננו מקבלים את טענתו זו. אכן, בטופס "הודעה לנפגע עבודה" הראשון, שאותו מילא עימאד המנהל (נספח 2 לתצהיר התובע), הוא ציין שהתובע החליק על הריצפה ונפגע, בלא שצויין כי נפגע בקטטה, אך בהמשך לכך הוא חתם על טופס מתוקן שבו ציין מפורשות כי התובע נפגע עקב קטטה בין שני עובדים (נספח 3 לתצהיר התובע).

...

סוף דבר הגענו אם כי למסקנה כי מתקיימת תשתית עובדתית להכרה באירוע שאירע לתובע בעבודה ביום 5.7.18 כתאונת עבודה.

אשר להמשך ההליכים, בהודעה שמסר הנתבע לתיק בית-הדין ביום 11.6.20, הובהר כי עניינו של התובע כלל לא הועבר לבחינת רופא המוסד ולא התבררו מהות הפגימות שיש ליחסן לאירוע בעבודה, שכן לאור מהות ונסיבות האירוע הגיע הנתבע למסקנה כי אין מדובר בתאונה שנגרמה עקב העבודה.

נוכח כל האמור, ניתנת בזה לנתבע כפי בקשתו השהות לבחון את הפן הרפואי, ולהודיע עמדתו העדכנית ביחס לתביעה, וזאת עד ליום 10.5.21.

לטענת התובעת, בדרכה אל משרדי הסופרמרקט, ליד מקררי החלב, החליקה על הריצפה עקב רטיבות ונחבלה בפלג גופה השמאלי, ובעיקר בכתף.

לא הרי אדמה בוצית באתר חפירה (כבמקרה הידוע של ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345 [1993]) או שמן על ריצפת מטבח (כבמקרה הידוע של ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח(1) 72 [1984]) כהרי ריצפת סניף סופרמרקט, אשר אמורה להיות נקיה, יבשה ופנויה ממכשולים וממפגעים.

לא ננקטה שיטה מניעתית, צופת פני העתיד: לא הונהג נוהל של סיור יזום ועצמאי במועדים קצובים של מי מעובדי הסניף או מנהליו, לא כל שכן של עובד הנקיון עצמו, על מנת לאתר ולטפל מיידית במפגעים הנוצרים באופן נקודתי, בסניף בכלל, קל וחומר במקומות מוּעדים לשפיכת מוצרים או נזילת מים, כגון סביבת מקררי החלב.

...

כאמור לעיל ביחס לתחום הפסיכיאטרי, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה גם הבעיות הרפואיות הנוספות מהן היא סובלת הן תולדה של התאונה או של השלכותיה הרפואיות, משטענה זו לא נתמכה בחוות דעת רפואית בתחום הרלוונטי כנדרש.

מכל האמור לעיל, לא ראיתי לנכון שלא לפסוק לתובעת פיצוי כלל בגין הפסדי שכר מאז 2019 ואילך, כפי שטענו הנתבעות; ביטוי לבעיותיה הנוספות, אשר ודאי אף הן תרמו לכך שלא עבדה תקופה ארוכה ושגם כיום הינה עובדת במשרה חלקית בלבד, נתתי בכך שהפסדי השכר ממועד זה ועד היום וכן עד הֲגיע התובעת לגיל פרישה חושבו על בסיס שיעור נכות פחות מהנכות הרפואית, אותו מצאתי לנכון להעמיד על 15%.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסקת לתובעת סך של 103,762 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר עלות חוות הדעת של ד"ר נחום רוזנברג וד"ר רמי יוסף, זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי כל תשלום ועד היום (התובעת לא נשאה בשכרו של מומחה בית המשפט ד"ר שזר).

לטענתה, זה היה תמיד מצבה של הריצפה, בשל חומרי הניקוי אשר נשפכו עליה במהלך הייצור והאריזה.

] עדותו של אסבן ביחס לשלטים המזהירים בפני סכנת החלקה היתה בעייתית אף היא: כאשר נישאל, מפני איזו סכנת החלקה אמורים השלטים להזהיר, אם לכאורה אין במפעל חומרי נקוי על הריצפה, כפי שנטען בפניו, הסביר, כי הכוונה לסכנת החלקה מעל מסועים, דרגשים קלים (עמ' 17, ש' 24 ואילך), סולמות קלים, מעקות, בעת טיפוס על מיכלים למילוי (עמ' 18, ש' 19), וכן, אולי גם מפני חומרי נקוי; עם זאת טען, כי בעמדת העבודה של התובעת, שם הדביקה מדבקות על גבי האריזות, אין סכנת החלקה (עמ' 18, ש' 5).

...

התובעת טענה, כי במועד בו הוגשו תצהיריה איש מעובדי המפעל לא הסכים להעיד מטעמה, עקב חששם פן תיפגע פרנסתם; ואולם, טענה, העובד האמור נאות בסופו של דבר למסור עדות מטעמה, זאת חרף חששו מפניו של הנתבע, ועל אף שכיום, כך טען, הוא עוסק בהפצת מוצריה של הנתבעת ותלוי בה לפרנסתו.

לאור כל אלו, ומשלא מצאתי סיבה שלא לאמץ את חוות דעתו של ד"ר קרת, בהיותו "זרועו הארוכה" של בית המשפט, אני קובעת כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור 10%, כקביעתו.

מאידך, אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, לפיה אין לפגיעתה של התובעת השלכה תפקודית כלשהי; דומה כי מיתחם העבודות הפיזיות, לכל הפחות, הפתוח כיום בפניה, הצטמצם בצורה ניכרת.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 161,744 ₪.