החלקה ונפילה בשל רטיבות הרצפה

סיום ההיתקשרות – לגירסת התובע, ביום 21.12.2014, בזמן שערך חימום עם כדור באולם הכדורסל, החליק לטענתו בשל רטיבות בריצפה ונפל (להלן: "התאונה").

...

על כן, ובשים לב למכלול נסיבות העניין, אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם פיצוי כספי בגין כך. אי מתן תלושי שכר -בסעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 הוסמך בית הדין האזורי לעבודה לפסוק "פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה)… בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים… בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד" שלא על פי הנדרש בחוק, ורשאי בית הדין "מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר". בהתאם לקביעתנו העקרוניות לעניין המחלוקת הכנה שבין הצדדים וכפי שפירטנו בעניין רכיב ה"הודעה לעובד", אנו סבורים כי התובע לא זכאי לפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר.

סוף דבר אנו מקבלים את תביעת התובע לסעד הצהרתי וקובעים כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד - מעסיקה, החל מיום 7.10.14 ועד ליום 21.12.14.

תביעת התובע בגין יתר רכיבי התביעה – נדחית.

אשר לטענת המערער בכל הקשור לרישום תאור המקרה בפרוטוקול – כפי שפורט בסעיף 1 לעיל, תאור המקרה פורט בפרוטוקול הועדה כך: "כאב גב במהלך ספירה ושקילת בשר בתוך מקפיא, החליק ונפל בעקבות רטיבות הריצפה". ב"מהות המקרה" צוין: "כאב גב". יש להניח כי הרישום "כאב גב" בפתח תאור המקרה נרשם בטעות ובכל מקרה לא עולה מתאור התאונה כי הנפילה ארעה בשל כאב גב מקדים.

...

לא ברור כיצד הגיע המשיב למסקנה כי מדובר על "כאב גב" כאשר בבדיקות ה – CT רשום מפורשות "שבר" ובמסמכים הרפואיים בתחום האורתופדיה מד"ר כרייני מופיעה האבחנה "הגבלה ניכרת בתנועות עמ"ש". הערר אשר הוגש נדחה ללא כל נימוק סביר ובאופן הנוגד את הממצאים הרפואיים אשר הוצגו למשיב.

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל בעניינים לגביהם הסכימו הצדדים ולא מעבר לכך.

לא ניתן לקבוע כי נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה אשר מצדיק את התערבותו של בית הדין בהחלטתה זו. לסיכום, טענות המערער בנושאים אשר נותרו במחלוקת - "נושא הגב" וטענות המערער לגבי "הרישום לגבי תיאור המקרה בפרוטוקול" – נדחות.

" נסיבות התאונה הראשונה התובעת הצהירה בס' 3 לתצהיר עדותה הראשית ביחס לתאונה הראשונה כדלקמן: "ביום 4/5/16 - יום רביעי בשבוע – במהלך יום עבודה שיגרתי יצאתי מחדרה של עובדת אחרת בסניף ולפתע החלקתי בשל רטיבות ברצפה שמקורה במים או נוזל אחר ונחבטתי ללא שליטה ברצפה בעוצמה. סבלתי מכאבי תופת." עדותה של התובעת הייתה מהימנה עלי.

...

אני החלטתי שאחרי 40 שנה שאני עובדת במל"ל אחרי שתי התאונות, מיציתי את מקום העבודה.

ת: היו לי שתי תאונות, בעקבות השניה, החלטתי שזהו.

סיכום לנוכח כל האמור, נזקי התובעת מסתכמים בסכומים כדלקמן: הפסד שכר ופנסיה לעבר 33,000 ₪ נזק לא ממוני 33,000 ₪ עזרת הזולת 30,000 ₪ הוצאות 10,000 ₪ סך הכול 106,000 ₪ בניכוי 10% אשם תורם (10,600) ₪ סך פיצוי 95,400 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל (89,000) ₪ סך פיצוי לאחר ניכויים 6,400 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 6,400 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% +מע"מ, החזר אגרה משוערכת וכן הוצאות התובעת עבור חוות דעת מומחים.

בית משפט קמא היתייחס לסתירה הלכאורית בין הגרסה שמסרה המשיבה לחוקר המערערת לו אמרה שנתקלה במעמד ברזל בעוד שבתצהירה ובחקירתה בבית המשפט העידה, כי נתקלה במעמד הברזל ואזי החליקה עקב הרטיבות בריצפה.

...

העובדה שהחוקר מטעמה של המערערת מצא לנכון לשאול את המשיבה האם היה רטוב, או מפגע אחר (עמ' 5 לתמליל), מחזקת את המסקנה שכבר אז ידעה המערערת או צפתה כי זאת הטענה, או הגורם להחלקה, המוזכרת בתביעה, שאחרת מדוע החוקר מטעמה שאל דווקא על רטיבות?! גם מחקירתה הנגדית של המשיבה על ידי המערערת, עולה שהאחרונה צפתה את הטענות שהמשיבה תעלה.

נוכח התוצאה, לפיה הערעור ברובו נדחה, אציע לקבוע, כי המערערת תשלם את הוצאות המשיבה בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

המערערת תשלם את הוצאות המשיבה בסך של 12,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת תוך 30 יום אחרת יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לכן, מסכם בית המשפט קמא כי מקום הנפילה היה בתחום שבאחריות המערערות (אגב דחיית מכלול טענותיהן בנושא זה), כי הנפילה הייתה עקב החלקה בשל רטיבות על הריצפה (ואף מצטט כי המשיב הסביר כי הוא לא ראה את הרטיבות לפני הנפילה, אך לאחריה - הרגיש במים ש"היו לו על הגב"), ובאלו הנסיבות – קמה אחריות לפצותו בגין נזקיו (אגב הפנייה לפסיקה במקרים דומים).

...

הכרעה - לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו, צפינו בסרטון, ושקלנו את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, אנו סבורים כי דין הערעור להידחות מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

המדובר בממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם אלא במקרים חריגים (ע"א 7225/19 עזבון המנוח חאג' אחמד נ' עזבון המנוח חאג' אחמד (26.06.2022); ע"א 7862/22 דכנאס נ' דפראוי (20.07.2023) (להלן: "עניין דכנאס")), ולא שוכנענו כי המקרה הנוכחי מצדיק או מחייב התערבות שכזו.

הדברים נכונים גם מקום שבו לא מצאה הערכאה הדיונית לייחס כל אשם תורם לתובע" – קל וחומר במקרה דכאן, שעה שנבע אשם תורם בשיעור משמעותי (וראו בנוסף את רע"א 7002/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (21.05.2018), אשר אף שם נפסק כי "אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשיעור האשם התורם שנקבע, שהוא עניין להערכתה של הערכאה הדיונית". באשר להפסדי ההשתכרות לעבר – לא מצאנו שיש מקום להתערב ברכיב זה, שכן הוכח שהמשיב נעדר מהעבודה למשך 20 יום, לאחר מכן חזר לעבוד בשני מקומות העבודה בהם עבד לפני התאונה (בקיבוץ ובחברה הפרטית), אך בהמשך – עזב את העבודה בקיבוץ, תוך שהדבר מסב לו הפסדים במשך השנים 2017-2019.

במקרה כאן, מעבר להלכה המכונה "ממעוף הציפור", הסכום שנפסק לגבי הפסדי השתכרות לעבר בוודאי שלא נפסק תוך חריגה בולטת מהמקובל או במצב בו אין לפיצוי עיגון מינימלי בתשתית הראייתית – ולכן, אין לקבל את הערעור גם לגבי נושא זה. סיכום – הערעור נדחה אפוא, והמערערות יישאו בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪ (סכום הכולל מע"מ), ואשר ישולם בתוך 21 יום.