החלקה במהלך טיול אחריות רשות הטבע והגנים

מבוא: לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, מטיילת אשר ניחבלה במהלך טיול במסלול מסומן של רשות הטבע והגנים ביום 7.12.15, עת נפלה, לטענתה, עקב הפרש גבהים במסלול הליכתה בהרי אילת באתר "סעיפים" ממנו לא הוזהרה כדין.

לפיכך, עם כל הצער על הנזק הרב שניגרם לתובעת, אשר על קיומו אין חולק, מאחר שלא הוכחו במקרה שלפניי נסיבות שיצרו סיכון בלתי סביר מעבר לסיכונים הצפויים הטמונים בעצם טיול בטבע, שהנה פעילות מסוכנת היוצרת מעצם טיבה סיכונים, ולאור העובדה שנפילתה לא נגרמה על ידי גורמים חצוניים אחרים, הנני קובע כי נפילתה של התובעת אינה מקימה אחריות על הנתבעות.

...

לפיכך, עם כל הצער על הנזק הרב שנגרם לתובעת, אשר על קיומו אין חולק, מאחר שלא הוכחו במקרה שלפניי נסיבות שיצרו סיכון בלתי סביר מעבר לסיכונים הצפויים הטמונים בעצם טיול בטבע, שהינה פעילות מסוכנת היוצרת מעצם טיבה סיכונים, ולאור העובדה שנפילתה לא נגרמה על ידי גורמים חיצוניים אחרים, הנני קובע כי נפילתה של התובעת אינה מקימה אחריות על הנתבעות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,360 ₪ .

בית משפט השלום בקריות ת"א 35699-05-12 אבו עביד ואח' נ' תנועות צופים הערבים והדרוזים ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט דאוד מאזן תובע מוהנד אבו עביד נתבעים 1.תנועות צופים הערבים והדרוזים 2.מנורה חברה לביטוח בע"מ 3.רשות הטבע והגנים ירושלים צד ג' 1. היתאחדות הצופים והצופות בישראל 2. כלל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

הסיכון של החלקה או דריכה על אבן שבלטה במהלך טיול בחיק הטבע הנו, בד"כ, סיכון סביר שאינו מקים אחריות בנזיקין.

...

מסקנתי היא כי התובע לא הוכיח את נסיבות נפילתו, כפי שטען להן בכתב התביעה, ולפיכך דין תביעתו להידחות, מאחר ועל התובע הנטל להוכיח באילו נסיבות הוא נפגע; ראוי לצטט את הדברים שנאמרו ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א 6506/04 מוחמד עאיש צבארנה נ' מדינת ישראל- משרד הבטחון (טרם פורסם- ניתן ביום 7.9.09): "למעשה, די בדחיית גרסתו העובדתית של התובע כדי להביא לדחיית התביעה. מקום בו גרסת התובע נמצאה בלתי ראויה לאמון, אין זה מתפקידו של בית המשפט לנבור בעדויות על מנת לדלות גרסה חילופית אשר תהלום את טענת התובע להתרשלות הנתבעת (וראה ת"א (מחוזי י-ם) 5133/03 אלחלאיקה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 2.9.08. כן ראה ע"א 8599/02 חזימה נ' המפקד הצבאי באזור יו"ש, ניתן ביום 26.2.06, בס' 8 לפסק הדין, ע"א 9561/05 חטיב נ מדינת ישראל, ניתן ביום 4.11.08, בס' י"ג לפסק הדין)". אין גרסה אחת מבין שתי הגרסאות עדיפה בעיני.

לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות מטעם הצדדים, לא שוכנעתי כי נתבעת מס' 1 התרשלה בבחירת המסלול בו טיילו החניכים במועד האירוע ולא שוכנעתי כי התובע נפגע עקב התממשות סיכון בלתי סביר.

מכל הדברים שציינתי לעיל, אני מורה על דחיית התובענה נגד הנתבעות מס' 1 עד 3 .

מדובר בסכנת החלקה רגילה שכנה טבעית וצפויה במסגרת טיולי שטח, על כן יש לדחות את התביעה גם נגדה, מטעם נוסף זה. פועל יוצא מן האמור, שדין ההודעה לצדדי ג' אף היא להידחות.

מטעם התובעת העידה היא בעצמה, בנותיה: הגב' נטלי פולק (להלן: "נטלי") והגב' מרגריטה ריבקין (להלן: "מרגריטה"), שטיינר, מר שמוליק שפירא, אשר היה מנהל אגף בטחון ובטיחות ברשות הטבע והגנים משנת 1998 עד שנת 2008 (להלן: "שמוליק") ומר יהודה כרמי, מנהל גן השלושה קרוב ל-22 שנה (להלן: "יהודה").

הפסיקה התייחסה רבות לפגיעות ונזקים שנגרמו במהלך ביקור או טיול בחיק הטבע, וכפועל יוצא מכך דנה בשאלה, האם יש להטיל בגין פגיעות אלו אחריות על הנתבעים השונים.

לעניין הזה ראה גם: ת"א (שלום-ירושלים) 18755-12-13 צביה כהן נ' איגוד המדרשות ליהדות וללימודי ארץ ישראל ואח' (18.4.16), ת"א (שלום-קרית גת) 1191/05 אריאלי גיל נ' הרשות לשמורת הטבע והגנים הלאומיים (18.11.08), ובכלל זה ת"א 3273-03-11 לעיל, אשר בו נפסק כי: "בהתאם לפסיקה, לא יכול להיות ספק של ממש, שהחלקה במקום בו יש בטון/אבנים ומים היא בגדר סיכון טבעי ורגיל. כזה הוא טיבו של טבע וזה סיכון רגיל שעל התובעת שבחרה לטייל בטבע להישמר מפניו, במיוחד כאשר הוזהרה כי עליה להצטייד בנעלי הליכה מתאימות למים...כפי שמצופה מעצם הגדרת המקום כשמורת טבע, המדובר בנוף טבעי לא מעובד, זה יופיו וייחודו של המקום. התובעת לא חולקת, כי ידעה שעליה ללכת באיזור רטוב, התובעת לא חולקת, כי החליקה בשל קיומם של מים ולטענתה גם ירוקת (טענה שלא הוכחה), החלקת התובעת, בנסיבות שהתבררו, היא מסיכוני החיים הרגילים ואינה מקימה אחריות על הנתבעת. אוסיף עוד, כי הלכה היא, כי בטבע יש לבנות כמה שפחות על מנת להותיר את הטבע בטהרתו, וקסמו של הטבע באי השויון ובצורות שאינן מתוכננות לפרטיהן. בניית מעקות בשבילים על פני תהום תהיה בטוחה יותר, אבל הטבע לא יהיה טבע...". ראה גם: ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345 (1993).

...

מסקנה הזוכה לחיזוק מהאמור בחקירת מרגריטה, שכן לשאלה, האם כשנכנסו בכניסה קיבלו כרטיסים ומפת אתר, השיבה בחיוב, וכי יכול להיות שבעלה קיבל, היא אינה זוכרת, ושנאמר לה, שכל מי שנכנס לאתר ומשלם מקבל את המפה, השיבה שוב שכנראה בעלה קיבל, ובכלל זה העידה, כי התובעת הייתה איתם ברכב.

עם כל ההבנה למצבה הקשה של התובעת, חומרת הפגיעה (שבר בירך), נכות מוסכמת של 20%, ריתוק לכיסא גלגלים למספר חודשים, שני ניתוחים, תלות מוחלטת בזולת למשך מספר חודשים, שהייה אצל בתה נטלי בביתה למספר חודשים, הוצאת הוצאות לריפויה, סיום עבודתה בעיריית חולון, עם כל ההבנה לכל הנזקים שנגרמו, ואני מאמינה כי נגרמו לה נזקים רבים, וסבלה סבל רב, אין מנוס מדחיית התביעה בהעדר אחריות.

לסיכום, אני דוחה את התביעה.

מורה השל"ח וכן סגן המנהלת, שהיו בזירת התאונה, טענו שלא היה כל פגם ביתדות, ושאילו היו היתדות עקומות או פגומות הייתה רשות הטבע והגנים סוגרת את המסלול למטיילים.

כפי שציינתי, אמנם קיים אינטרס חינוכי רב בעריכת טיולים בחיק הטבע, תוך פיתוח ערכים של אהבת הארץ וערכים ספורטיביים כאחד, ואולם אין זה בגדר סיכון סביר שתלמיד ייפול במהלך טיול בית ספרי מגובה של כ- 2 מטר בעת ירידה ממצוק בעזרת יתדות.

לאור חלקו של סגן המנהלת, אשר היה האחראי על הטיול, אישר את המסלול שהוצע, דאג לקבלת האישורים מההורים ומהרשויות, הכיר את התלמידים והיה אמור לבחון את התאמת המסלול לתלמידים, מצאתי שיש להטיל על הנתבעות 1 ו- 2 אחריות בשיעור של 60%.

...

דומה כי בשלב זה היה על מורה השל"ח ועל סגן המנהלת לדעת שיש למצוא חלופה אחרת לתובעת, ולא לקחת סיכון שבשל חרדה או בהלה היא תשמוט את האחיזה ביתדות ותיפול אחורה מגובה רב. לסיכום נקודה זו, מצאתי שהנתבעים התרשלו, שכן הן הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם, בעיקר בשל כך שלא ננקטו אמצעי בטיחות למניעת הנפילה במהלך ירידה ממצוק, אך גם בשל בחירה רשלנית של המסלול, שאינו מתאים לכל תלמיד, וכן בהתמודדות עם חרדתה של התובעת בשטח, חרדה שהובילה לנפילתה.

לאחר עיון בעדויות, לרבות הקבלות שהוצגו, מצאתי שיש לקבוע פיצוי בסכום של 2,000 ₪ בראש נזק זה. סיכום בהתאם לאמור ישלמו הנתבעים לתובעת סכום כמפורט להלן, בהתאם ליחס האחריות שנקבע: נזק לא ממוני- 45,000 ₪; הפסד הכנסות - 120,000 ₪; עזרת הזולת – 3,000 ₪; הוצאות- 2,000 ₪; סה"כ- 170,000 ₪.

כן ישלמו הנתבעים לתובעת את הוצאותיה, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6%, בהתאם ליחס האחריות שנקבע.

אין חולק כי עצם ההליכה בחיק הטבע יוצרת סיכונים סבירים וטבעיים לאופי ההליכה בחיק הטבע, סיכונים אלה הם סיכונים סבירים ולא ניתן לצפות ממי שאירגן טיול בחיק הטבע ליישר את המסלול, שעה שאופי המסלול הוא אופי הררי; יחד עם זאת, מקום שבו הנפילה ארעה בעקבות סיכון בלתי סביר וחורג מהסיכונים השגרתיים הטמונים בפעילות שבוצעה, משנה הסיכון את אופיו מסיכון רגיל וסביר לסיכון חריג ואשר בגינו אכן יש להטיל אחריות.

הרשות לא הייתה מתכננת או מפקחת והתאונה התרחשה בשל נשיאה למשקל יתר וביצע כפל תפקידים ונשיאה בנשק בתנוחה שלא אפשרה לתובעת ללכת כשאר המשתתפים בטיול, בכך לא מצאתי כי יש לייחס לרשות הטבע והגנים כל אחריות לקרות התאונה.

ב.ההודעה כלפי מדינת ישראל- משרד החינוך ורשת בתי ספר אורט: נחזור ונציין כי נפילה במהלך טיול בטבע הוא סיכון רגיל, וציינתי לעיל , מדוע הסיכון במקרנו שינה את עורו לסיכון בלתי רגיל שיש לנקוט על מנת למנוע את התרחשותו אמצעי זהירות.

...

מן העדויות שבפני עולה שהטיול, ארגונו וכל הקשור אליו, נוהלו באופן מקצועי, תוך ירידה לפרטים, קבלת אישורים, הפעלת מורים, מדריכים ומלווים כנדרש, ונקיטת אמצעי זהירות המתחייבים מהוצאתו לפועל של טיול מסוג זה. על כן , הודעת צד ג' כלפי משרד החינוך ורשת בתי הספר אורט דינה להידחות.

הנני מחייב את המודיעה לשלם לכל אחת מיחידי צד שלישי, סך של 6,000 ₪.

ההודעה לצד רביעי; עקב דחיית הודעת צד שלישי, דין ההודעה לצד רביעי להידחות.