הדו"ח שאיננו חתום מיפרט את הארוע כדלקמן:
"ביום ראשון 11.6.06 בשעה רביעית נקראו תלמידי שכבה ט' לאולם ספורט לחזרות למסיבת סיום, התלמיד שי יצא מבניין ט' לכיוון האולם. בעת הירידה מהמדרגות שי דרך על שרוך הנעל ונפל על הברך, שי קם לבד, ניגש לשני חבריו והגיע למזכירות. המוקד הוזמן וכן ההורים".
כאמור, דו"ח זה איננו חתום ונחזה להיות כתוב ב-12.6.06 יום לאחר הארוע, מספר תעודת הזהות של התובע איננו נכון, ותאריך הלידה גם הוא שגוי.
עובדה היא שבכל דירה שבה קיים ממ"ד (כל הדירות שניבנו משנת 1992 בישראל), קיים סף שגובהו 2 ס"מ, בין המסדרון לבין חדר הממ"ד ואף אדם אינו נופל במקום זה.
גם בתקנות התיכנון והבנייה החדשות העוסקות בנושא בטיחות, שנכנסו לתוקף ביום 20.3.09, שנים לאחר קרות התאונה, ואשר החמירו באופן ניכר את הדרישות הבטיחות למבנים, נקבע כי בכניסה לדירות מגורים מותר שהפרש הגבהים בריצוף לא יעלה על 20 מ"מ, דהיינו 2 ס"מ.
המומחה גיל חזר על עמדתו זו גם בעדותו, והעיד בעמ' 18 מול ש' 4 ואילך כדלקמן:
"יותר מזה, סף של 2 ס"מ מותר גם היום בתקנות החדשות והמחמירות מאוד, בהתייחס ביציאה מכל דירת מגורים, ואני מצטט את זה בעמ' 9 לחוות דעתי, מתוך התקנות החדשות, מותר שיהיה 2 ס"מ. אנשים עוברים 2 ס"מ ביום יום, זה מה שנקרא דבר נורמלי, סיכון רגיל. אדם הולך במעבר של 2 ס"מ לא קורה לו כלום, כניסה לממ"ד משנת 1992 היא תמיד בגובה של 2 ס"מ מהדירה, אנו לא שומעים שאף אחד התרסק או נפל שם, ואנשים אפילו מבוגרים חיים בדירות ללא מיגבלה ואין בעיה, ז"א לא נופלים, אנשים יוצאים מדירות חדשות שנים והם לא נופלים. ז"א, בן אדם לא נופל מ-2 ס"מ. אני יכול להראות לביהמ"ש כדוגמא בשתי חוברות שאני לא יכול ליפול, אין מצב שהרגל עומדת בין לבין. זה לא שפוע, אלא זה חד ז"א או פה או פה. ז"א, אין מצב שבן אדם מתגלגל וירסק את הברך מירידה של 2 ס"מ. זה יכול לקרות לנו בזה שהוא ניתקל במשהו אולי, אבל לא ככה. יש סיפור של שרוכי נעליים אבל זה לא קשור אליי, ואני לא רוצה להכנס לזה".
לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את עדויות המומחים, אני מאמצת את מסקנתו של מומחה הנתבעת אשר חוות דעתו היתה מנומקת באופן משכנע יותר, בדיקתו את גובה הסף היתה לאחר ביקור במקום, אופן ניתוח התקנות היה בהיר ומשכנע יותר מאופן ניתוחו של מומחה התביעה אשר ניסה להכפיף את התקנות על המקרה הנידון, על אף שהם ניכנסו לתוקף במועד מאוחר ממועד בניית המבנה נשוא התביעה.
...
סבורני, כי התובע המבקש לטעון כי תיקון המפגע מהווה הודאת בעל דין בקיום המפגע, עליו הנטל, כאמור לעיל, לשכנע הן כי מדובר במפגע הדורש תיקון, והן כי התיקון נעשה לצורך הסרת המפגע ובסמוך לאירוע התאונתי.
מסקנתי מכל האמור לעיל הינה ברורה וחד משמעית, אין מדובר ב"מדרגה" כהגדרתה בתקנות התכנון והבנייה, אלא בסף מפתן כניסה שגובהו לא היה מעבר לעובי אריח, היינו כ-2 ס"מ, מפתן שאיננו מהווה מכשול או מפגע.
לו היתה מתקבלת התביעה בשאלת החבות, הפיצוי הראוי במקרה דנן הינו כדלקמן:
הפסד שכר עתיד כולל פנסיה - 50,000 ₪
כל ההוצאות עבר ועתיד - 10,000 ₪
כאב וסבל - 45,000 ₪
_______________
סה"כ - 105,000 ₪
סוף דבר:
התביעה נדחית מהטעמים שפורטו בפסק הדין בפרק הדן בשאלת החבות.